1. בפני בקשה למתן רשות להגן, שהוגשה במקור כהתנגדות לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע, מטעם המבקשים, כהן תידי השקעות בע"מ (להלן: "
המבקשת"), וכהן תמיר (להלן: "
המבקש").
2. עסקינן בהתנגדות לבצוע שבעה שיקים, על סך של 16,704 ש"ח כל אחד, ובסכום כולל של 116,928 ש"ח (כך במקור), שנמשכו על חשבון המבקשת אצל הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ.
3. המבקשים טענו כי עסקת היסוד בגינה נמסרו השיקים למשיב, הינה הסכם שכירות של נכס מסחרי שנחתם בין המבקשת, במעמדה כשוכרת, לבין המשיב, המשכיר, ומהבקשה, כמו גם מעיון בהסכם השכירות, עולה כי השיקים שהוגשו לבצוע נמסרו לצורך תשלום דמי השכירות.
4. המבקשים העלו טענות מקדמיות שלפיהן- דין התובענה להיות מסולקת על הסף בשל מעשה בית דין שבין הצדדים, לפי פסק דין בתיק אחר שניתן באותם העניינים העומדים לדיון בתובענה זו, ולחילופין- כי יש לסלק את התובענה כנגד המבקש, מחמת העדר יריבות, וזאת מהטעם שהוסף לתיק ההוצאה לפועל במעמדו כערב לחיוב השטרי, הגם שלא חתם כלל על השיקים הנ"ל, או על מסמך אחר, כערב.
כן נטענו על ידי המבקשים טענות נוספות לגופו של החיוב הכספי הנטען כנגדם, שאליהן אתייחס בהמשך.
5. דיון בבקשה למתן רשות להגן נערך בפני ביום 24.4.2013 במעמד הצדדים ובאי כוחם.
6. באשר לטענה לקיומו של מעשה בית דין בין הצדדים, ב"כ המבקשים לא ראה לנכון לחזור בסיכומיו (בעל פה) על טענה זו, ויש לראותה כמי שנזנחה.
בכל מקרה, לאחר שעיינתי בכל שהובא בפני לא מצאתי כי יש בטענה זו ממש. פסק הדין שאליו כוונה הטענה בעניין מעשה בית דין, ניתן במסגרת תביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשים לצורך מתן צו לפינויים מהמושכר, ובית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שלפיה המבקש יימחק מהתביעה, המושכר יפונה על ידי המבקשת עד למועד המוסכם, והמפתח יימסר למשיב לאחר שהחשבונות בגין מים, ארנונה וחשמל ישולמו (ת"א 24547-03-12, בימ"ש שלום ב"ש. פסק דין מיום 23.9.2012). מכאן, שהתביעה הוגשה שם בעילה שונה מהתובענה השטרית העומדת בפני (וראו לעניין זה תקנה 215ז.(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984- "
תביעה לפינוי מושכר לפי פרק זה לא תכיל סעדים נוספים בשל אותה עילה והתובע יהא רשאי לתבוע סעדים נוספים, בשל אותה עילה, בהליך נפרד ובלא צורך בקבלת רשות מאת בית המשפט"). המבקש לא היה צד לתביעה שהוגשה שם, מהטעם שהוסכם על מחיקתו, והחיובים הכספיים שצוינו שם, כמפורט לעיל, שונים מהחיובים הכספיים (דמי שכירות) שנתבעו פה. מעבר לכך, גם אם הייתה זהות בחיובים הכספיים שעל פירעונם הוסכם שם, הרי שככל שאלה לא היו נפרעים על ידי המבקשת, חרף האמור בפסק הדין, הייתה עומדת בפני המשיב האפשרות לנקוט בהליכים משפטיים שונים, כגון- נקיטת הליכי הוצאה לפועל, או הגשת תביעה בעילת הפרת החיוב שנקבע בפסק דין (ככל שאינו בר גבייה בהוצאה לפועל), או הגשת תביעה לביטול פסק הדין בשל הפרת ההסכם שבין הצדדים, והכל לפי נסיבות העניין והצורך.
7. טענה מקדמית נוספת שיש להידרש אליה הינה בעניין סילוק התביעה על הסף כנגד המבקש מהטעם שלא ערב לחיוב הנטען, שכן לא חתם כלל על השיקים שהוגשו לביצוע, או על הסכם השכירות, וכתב הערבות.
8. באת כוח המשיב טענה בפני, כי בתצהיר שהוגש מטעם המבקש לבית המשפט במסגרת תביעת הפינוי (מש/1), הצהיר האחרון כי ערב לתשלום חיובי דמי השכירות על פי הסכם השכירות- "
אני ערבתי להבטחת חוזה השכירות ... " (ס' 4), וכן- "
ככל הידוע לי, התובע דאג להחתים אותי רק על ערבות ... " (סעיף 11), וכן טענה כי ההלכה הפסוקה הכירה בערבות שנוצרה על פי הצהרות בעל פה גם לגבי שטרות.
בהליך שבפני הצהיר המבקש, בין היתר, כי- "
עיון מהיר בהסכם השכירות ... מעלה בבירור כי אין אני חתום בשום מקום על גבי הסכם השכירות כערב או כצד, וכמו כן בעמוד האחרון בו יש מקום לחתימת ערב, אין כל חתימה" (ס' 12 לתצהירו).
ב"כ המבקש טען לעניין זה כי התביעה הוגשה בעילה שטרית, ועל פי סעיף 57 לפקודת השטרות [נוסח חדש], ערבות לשטר תיעשה בחתימה בלבד, ובהעדרה של זו יש להורות על סילוקו של המבקש מהתובענה.
יש לציין כי באת כוח המשיב לא ביקשה לחקור את המבקש על תצהירו, בדיון שנערך בפני.
9. אין מחלוקת כי המבקש אינו חתום על השיקים שהוגשו לביצוע, ועיון בכתב הערבות שצורף להסכם השכירות (עמוד 5 להסכם), מעלה כי מולאו בו פרטי המבקש, אלא שהמקום שנועד לחתימתו, במעמדו כערב, נותר ריק. יש לציין כי בתחתית המסמך, מצד שמאל, מופיעה חתימה הנחזית להיות של המבקשת (חותמת וחתימה), ועל פני הדברים, וככל שהם נראים בשלב זה, ניתן לסבור כי זו נחתמה על ידי המבקשת כדרך שחתמה על יתר עמודי הסכם השכירות.
10. לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי כי יש להורות על מחיקתו של המבקש מהתובענה, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
11. תיק ההוצאה לפועל נפתח במקור כנגד המבקשת בלבד על יסוד חתימתה על השיקים.
12. לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל הגיש המשיב (הזוכה) בקשה להוספתו של המבקש לתיק ההוצאה לפועל, בטענה כי המבקש ערב להסכם השכירות, אשר צורף לבקשה, וכב' רשמת ההוצאה הורתה על הוספת המבקש כחייב נוסף לתיק (כך לטענת הצדדים).
13. יש לציין כי בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 (להלן: "
חוק ההוצאה לפועל"), או בתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם- 1979 (להלן: "
תקנות ההוצאה לפועל"),לא נקבע הסדר חקיקתי לצורך הוספת חייב נוסף לתיק ההוצאה לפועל, וכל שנקבע בתקנות הנ"ל הינו לגבי הוספת זוכה נוסף לבקשת הביצוע, לאחר פתיחת התיק (תקנה 28 לתקנות ההוצאה לפועל. "
הצטרפות לבקשת ביצוע"). עם זאת, נקבע בפסיקת בתי המשפט כי אין מניעה מלצרף חייב נוסף, ככל שניתנה על כך הסכמת הזוכה, החייב והצד השלישי (החייב הנוסף), והדבר ברור מאליו, ואף אינו מצריך הסמכה מפורשת בדין (ה"פ (י-ם) 638-09 דניאל לוי שרוין נ' אליעזר כהן. פורסם במאגרים משפטיים). לטעמי, אין גם מניעה מלצרף חייב נוסף לאחר פתיחת התיק, שלא בהסכמתו, ככל שהתחייבותו לפירעון החוב עולה בבירור מהמסמכים ששימשו יסוד להגשת בקשת הביצוע, או שהם משיקים לה, כגון- חתימת החייב על כתב ערבות לפירעון החיוב השטרי.