לפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לביצוע שטר בסכום של 35,000 ש"ח שמשך המבקש לפקודת המשיבה. המחלוקת הנותרת היא בשאלת התנייתה של הרשות להתגונן בהפקדה.
1. וזו תמצית גרסתו של המבקש, בהתנגדותו לביצוע לביצוע השטר: המבקש, שיש לו רקע בהתקשרויות עם המשיבה בעסקאות רכב, התקשר בעסקה עם המשיבה לרכישת 40 כלי רכב תמורת כ-1.8 מיליון ש"ח, הפרוסים לתשלומים של 35,000 ש"ח לחודש. לאחר שביצע חמישה תשלומים בסך 175,000 ש"ח ביקש להסיר את המשכון משני כלי רכב על מנת שיוכל למוכרם, אולם המשיבה סירבה, ולפיכך ביטל המבקש את ההסכם ביום 17.1.13 ביטל את ההמחאות שמסר. ההמחאה הראשונה לאחר מועד הביטול, שחוללה נוכח ביטולה, היא מושא התיק. המבקש טוען לכשלון תמורה מלא. עוד הוא מציין כי הגיש תביעה בסכום של 405,000 ש"ח נגד המשיבה בגין הפרת ההסכם, לטענתו (ת"א 8603-03-13; להלן:
התביעה הנוספת).
2. דיון ראשון התקיים בהתנגדות ביום 14.11.13 אך המבקש לא התייצב מחמת תאונת דרכים שבה היה מעורב. המשיבה עמדה על קיום בירור בהתנגדות, אף שהסכימה שאם תינתן הרשות - יש להורות על איחוד הדיון בשני התיקים.
3. דיון נוסף בהתנגדות התקיים היום. לאחר דין ודברים ויתרה המשיבה על חקירת המבקש, תוך ששני הצדדים ביקשו להסמך תחת זאת על חקירתו בדיון שהתקיים בתביעה הנוספת, בפני כב' השופט אבי שליו, אך לפני שבועיים ימים.
4. המשיבה הסכימה - בתבונה, יש לומר - למתן הרשות להתגונן, אך ביקשה להתנות את הרשות בהפקדת סכום החוב. היא גרסה, על יסוד האמור בפרוטוקול, בתמצית, כי בפי המבקש סיפור חדש שלא בא זכרו בהתנגדות, הנסב על שאלת ביצוע התשלום של 175,000 ש"ח ערב ביטולו של ההסכם כנגד קבלות שקיבל לדבריו אך אין בידו להציגם מעת שנתפסו לדבריו בידי רשויות המס, וכי גרסתו אף אינה עולה בקנה אחד עם עמדת עד אחר מטעם המבקש, הקשור בעסקה. המשיבה מטעימה עוד כי אם אכן שולם הסכום, שהוא הבסיס לטענת הביטול מחמת הפרת ההסכם בידי המשיבה, אזי טענה זו חייבה פירוט רב, ולא אזכור לאקוני כאמור בסעיף 10 להתנגדות.
5. המבקש מנגד סבר, בין היתר, כי הגרסה שבהתנגדות מפורטת כל צרכה, וכי אין בפרוטוקול הדיון בתביעה האחרת כל עיגון לעמדת המשיבה לצורך בהתניית הרשות להתגונן בהפקדה.
6. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ובפרוטוקול הדיון בתביעה הנוספת מסקנתי היא שיש ליתן את הרשות להתגונן, בלא להתנותה בהפקדה כלשהי. אנמק בקיצור נמרץ.
7. אכן, כעקרון יש למסור גרסה מפורטת בהתנגדות, ולא די בטענות כלליות. עם זאת, הגרסה שנמסרה די בה. המבקש ציין בלא לפרט כמעט כי שילם את הסכום של 175,000 ש"ח, ולאחר מכן, משלא קיימה המשיבה את התחייבויותיה הנוגדות, ביטל את ההסכם ועמו את השיק מושא ההליך דנן. אף שלשאלת התשלום של 175,000 ש"ח זיקה ברורה לטענתו להפרת ההסכם בידי המשיבה, הרי שרמת הפירוט הנדרשת לעניין התשלום היא עדיין שונה מאשר הפירוט הנדרש ביחס לשיק. נדגים. נניח, לצורך העניין, שטענת המבקש היתה כי פרע את השיק עוד קודם להגשתו לביצוע (קרי: אין מדובר בטענת פרעתי, אלא בכזו שבית המשפט מבררה). או אז ברור שהפירוט היה חייב להיות רב. ברם במקרה דנן, התשלום של 175,000 ש"ח אינו בגין השיק עצמו, אלא עומד ברקע הדברים. אכן, ניתן ללמוד, למשיבה טענה שהסכום לא שולם לה, ובהתאם לא הסירה את השעבודים ולא הפרה בכך את ההסכם. אולם זו גרסה שאיננה מצויה בפני בית המשפט בשלב המקדמי של מתן הרשות להתגונן. הגרסה היחידה שמצויה בפני בית המשפט (זולת ה"גרסה" הגלומה בעצם הגשת השטר לביצוע, המלמדת על כך שלשיטת הזוכה השיק לא נפרע), היא של המבקש לבדו. יש להניח בשלב המקדמי הנוכחי, כעניין שבעקרון, כי הגרסה היא נכונה, ולבחון האם גרסה זו יכולה להקים למבקש הגנה מפני התביעה השטרית. התשובה לשאלה זו, בבירור, היא בחיוב.
7. ראוי להעיר: ברי כי למבקש דרך ארוכה לפניו לשכנע, בגדרי ההליך העיקרי, כי אכן עמד בכל התחייבויותיו, וכי ביטול ההסכם בידו - והשיק לאחריו - נעשה כדין. ברור שאם לא יצליח להוכיח שאכן שילם וקיבל קבלות כנגד התשלום, עלולה הגנתו מפני השטר להתברר כנעדרת עיגון. ייתכן גם שיתקשה להציג גרסה קוהרנטית דיה באשר לנסיבות ביטולו של ההסכם, כנלמד מן הפרוטוקול בתביעה הנוספת. אולם כל זאת יש להותיר להליך העיקרי. בשלב הנוכחי אין לומר, לא בשל היעדר הפירוט בטענות המבקש ולא מחמת יתר הטעמים שהעלתה המשיבה, שבחנתיהם לעומקם, כי הגנתו היא דחוקה עד כדי כך ששומה על בית המשפט להתנות את הרשות להתגונן בהפקדה.
8. סוף דבר: ניתנת למבקש הרשות להתגונן, בלא תנאי. אין צו להוצאות. כפי הסכמת הצדדים בהליך שלפניי (בפרוטוקול הדיון מיום 14.11.13), וכפי סברתו של כב' השופט שליו בדיון מיום 12.1.14 בהליך המתקיים לפניו (ת"א 8603-03-13), הרי שדומה כי יש מקום כעקרון להורות על איחוד הדיון בשני ההליכים, שעה שניתנה הרשות להתגונן בהליך שלפניי.
המזכירות תעביר את החלטתי לכב' סגנית הנשיאה, השופטת נועה גרוסמן, האמונה על סוגיית איחוד הדיונים הקבועים לפני מותבים שונים.
ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.