החלטה בתיק ת"ט 36843-12-10

הנתבעת הגישה התנגדות באיחור וכן בקשה להארכת מועד להגשתה.

בתאריך 20.11.2011, התקיים דיון בבקשות והנתבעת נחקרה בחקירה שכנגד.

אין מחלוקת על העובדות הבאות:

הנתבעת עלתה ארצה מאוקראינה לפני כ-20 שנה, איננה דוברת עד כה את השפה העברית, אלא שהיא מבינה מעט שבמעט.

הנתבעת עלתה ארצה עם בעלה אולג אנטיפין, אולם התגרשה ממנו בשנת 2007.

לנתבעת שתי בנות אותן גידלה בכוחות עצמה והיא משתכרת בקושי מעבודתה כמטפלת בקשישים.

השיקים שהוגשו לביצוע והם נשוא ההתנגדות, נמשכו מחשבון משותף של המבקשת ומי שהיה בעלה, כ-5 שנים בטרם הגירושין. יחד עם זאת, השיקים נושאים חתימה אחת והנתבעת טוענת כי אין מדובר בחתימתה.

אין מחלוקת, לאור החקירה (עמוד 4 שורה 10 עד עמוד 5 שורה 4), כי הנתבעת ידעה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל  כבר בשנת 2003, ופנתה לעו"ד על מנת להתייעץ. האחרון המליץ להגיש בקשה לאיחוד תיקים.

אין מחלוקת כי מאז ועד עתה, הגישה הנתבעת בקשה לתשלום בשיעורין ועמדה בתשלומים החודשיים. נוסף לכך,  פנתה לב"כ הזוכה דאז, עוה"ד ימיני, על מנת לבחון את האפשרויות העומדות לה , לפירעון יתרת החוב או למחילתו.

אין מחלוקת כי הנתבעת פנתה לבאי כוחה הנוכחיים לפני למעלה משנה.

למרות כל האמור, ההתנגדות הוגשה רק ביום 20.12.2010.

המחלוקת - הצדדים חלוקים בשאלה אם זהו המקרה המתאים להאריך את המועד להגשת ההתנגדות.

מצד אחד, טען ב"כ הנתבעת בטיעון ארוך ומפורט, כי לנוכח נסיבותיה של הנתבעת, הגם שלא הגישה התנגדות במועד, גם לא בשעה שנודע לה על קיומו של התיק,ואף לא כשפנתה לייעוץ משפטי, יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, על מנת שלא לחסום את יכולת הכניסה לטרקלין ביהמ"ש, על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכאשר ברור כי אדם שידע על פסק דין נגדו או על תיק הוצאה לפועל, מנוע מלפעול משום שאיננו מודע למשמעות המשפטית של הדברים.

הוסיף וטען ב"כ הנתבעת כי יש להתחשב בטענות ההגנה הטובות שלה, גם אם חלף פרק זמן ניכר, וזאת על מנת לוודא שהחוק מקויים ולא ייצא חוטא נשכר.

עוד נטען, כי על פי בקשת הביצוע החליטה התובעת להגיש התביעה השטרית כנגד שני בעלי החשבון, כאשר בכל זאת מדובר בחתימה אחת בלבד והתובעת לא ציינה מי מהחייבים חתם על השטר.

יתרה מכן, בבקשת הביצוע לא נטען לחתימה בהרשאה. כעת אין התובעת רשאית לטעון לחתימה בהרשאה, כשהיא מרחיבה חזית וכל עוד לא תתקן את תביעתה.

מצד שני, טען ב"כ התובעת כי אין לקבל את הבקשה להארכת מועד, שהרי המבקשת באה בחוסר תום לב לביהמ"ש, לאחר שמשך 8 שנים בהן תיק ההוצל"פ פתוח, סברה כי החוב חובה ושילמה אותו, הגם שנקטו כנגדה הליכים, ולאחר שערכה התייעצות עם עורך-דין.

לטענת ב"כ התובעת, בכל עת שהנתבעת שילמה, חודש בחודשו, את שיעורי התשלום שנקבעו - הרי גילתה דעתה באופן אקטיבי כי היא עצמה בעלת החוב.

זאת ועוד, יש לדחות את ניסיון הנתבעת לשייך את החוב לבעלה לשעבר, שכן החוב נוצר בעת החיים במשותף וחלה עליו חזקת השיתוף בחובות, אותה לא סתרה הנתבעת.