1. התנגדות לביצוע שני שיקים בסך כולל של 1,000,000 ש"ח, אשר נמסרו כנטען למשיבה כבטוחה עם תנאי מתלה, לצורך קבלת אשראי אשר ניתן למימון פעולותיה השוטפות של חברת יניב אנרגיה, הכל, כפי הנטען, מתוך הסכמה משולשת שהושגה בין יניב לבין המבקשת והמשיבה.
החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, במסגרתו נחקר קצרות מנכ"לה הנוכחי של המבקשת, מר ערן זק, והצדדים סיכמו טענותיהם.
היות וההתנגדות הוגשה באיחור של 12 יום הוגשה גם בקשה להארכת המועד להגשתה.
לעניין הארכת המועד טוען המצהיר מטעם המבקשת ומנכ"לה הזמני, מר זק, כי האיחור נעוץ במעצרם הפתאומי של יניב ואוסקר ע"י רשות המיסים בחשד להלבנת הון.
אף כי נכנס לתפקיד כפי הנראה ביום 30.6.12, טען מר זק כי איתור החומר הרלבנטי, לרבות קיום פגישה עם אוסקר השוהה במעצר לשם קבלת פרטי המקרה, היו עניינים שארכו זמן, זאת גם לנוכח חילופי התפקידים החפוזים וצו החילוט וההקפאה המלאה שהוצא על כל נכסיהן של שתי החברות, יניב אנרגיה והמבקשת.
מר זק מסביר בתצהירו כי עם קבלת האזהרה היה עליו לברר עם מנכ"לה הקודם של המבקשת מהות השיקים נשוא הבקשה, שכן הידע בכלל ענייני המבקשת, לרבות עניין זה, מצוי בידיו. לדבריו, אף ניסיונותיו לקבל מידעים וחומר מחשבון הבנק של המבקש עלו בתוהו שכן החשבון הוקפא ואף רשות המיסים סירבה לשתף פעולה.
בטיעונים אלה, לא נחקר מר זק כלל, ולמעשה דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות המתוארות בדבר הקפאת הפעילות והמעצרים.
המשיבה טענה בסיכומיה כי האזהרה נמסרה ביום 2.8.12 לאדון בשם משה אוסקר שהינו כפי הנראה אחיו של מנכ"ל המבקשת, מר אברהם אוסקר, אשר שהה באותה עת ואף תקופה לא מבוטלת לאחר מכן במעצר. במאמר מוסגר יצוין כי כלל לא ברור כיצד זה בוצעה מסירת האזהרה לידי בן משפחתו של מנהל התאגיד הנתבע, שעה שהדבר אינו תואם את הוראות התקנות, ואולם מאחר ולא התכחש מר זק כי קיבל לידיו את טופס האזהרה, לא אדרש לעניין זה.
2. אמנם, ככלל, נדרשת עתירה להארכת מועד לקיומו של טעם מיוחד לאיחור.
עם זאת, במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום ישנה נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית.
מקום שמדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר, שכן בשונה מבחינת טיב הטעמים בהתייחס להארכת מועד להגשת ערעור הנעשית באמות מידה מחמירות מאחר והערעור מהווה הזדמנות שנייה לבעל הדין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, הרי שבמקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט.
לפיכך, בבוא בית המשפט לשקול בקשה מסוג זה, נלקחים בחשבון מכלול השיקולים הרלבנטים, וביניהם משך האיחור, הנתונים האובייקטיביים ולמעשה אף החיצוניים במקרה זה שנכפו על מר זק הר כגיגית, והשאלה האם נפגע אינטרס ההסתמכות של המשיבה.
יודגש, כי לעיתים אף שילוב של נסיבות שאינן עולות כדי טעם מיוחד, בהצטרפן לסכום הנתבע ולמהות טענות ההגנה, עשוי להביא להצדקת הארכת המועד.
ר' האמור בהחלטת כב' השופטת דורנר, ברע"א 3588/00
מכלוף נ' סעדיה, (ניתנה ביום 5.12.00, לא פורסמה):
"טענת המבקש היתה כי מצבו האישי הקשה והיותו טרוד בעסקו ובהחזר חובות מנעו ממנו את האפשרות להגיש במועד את בקשת התנגדות לביצוע השיק...
ככלל, נסיבות אישיות כגון אלה של המבקש אינן עולות כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד על פי תקנות סדרי הדין. ואולם, בנסיבות המקרה שבפני - שבהן מדובר בשיק שהוצא על סכום ניכר וכאשר המבקש טוען כי השיק זויף - האיזון בין זכויות הצדדים מחייב להאריך את המועד להגשת ההתנגדות לביצוע השיק, וזאת על מנת לאפשר בירור לגוף העניין של זכויות הצדדים על פיו".
כך הדבר אף במקרה של טעות של בעל דין ואף רשלנותו, אשר לא ימנעו לחלוטין הארכת המועד, וודאי משניתן לכך הסבר.
בנסיבות העניין, נוכח סכום החוב הנתבע, הטעמים שהובאו לאיחור ומשכו, ומשלא שוכנעתי כי הדבר נגוע בהזנחה או בזלזול, הרי שבאיזון הדברים הנכון לא מצאתי לדקדק עם המבקשת ולאפשר דיון מהותי, חרף האיחור.
לאיזון הדק הנדרש במקרים מסויימים, אפנה לאמור בבש"א 6708/00
אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702: