ת"ט
בית משפט השלום נתניה
|
34351-01-12
15/01/2013
|
בפני השופט:
יפעת אונגר ביטון רשמת בכירה
|
| - נגד - |
התובע:
יונתן נוימן
|
הנתבע:
יצחק לבון
|
| החלטה |
התובע מחזיק בשטר חוב חתום על ידי הנתבע, כערב לביצועו.
שטר החוב הוגש לביצוע על סך 10,000 ש"ח ובפני התנגדותו של הנתבע לביצוע.
אין מחלוקת כי השטר נחתם כבטוחה לעסקת שכירות שערך בנו של הנתבע עם התובע.
הנתבע מתגונן בטענה כי ערבותו חלה על חוזה השכירות שנחתם בשנת 2006 ולטענתו: "כל מה שנעשה לאחר מכן לא היה בידיעתי וממילא שלא תחת ערבות שלי". הנתבע טוען כי בשנים הבאות לא היה ביחסים טובים עם בנו ולא התבקש לחתום על ערבות.
יש להעיר, כבר עתה, כי העיון בשטר מעלה, שלא קיימת בו כל הגבלה על מועד הביצוע ועל מועד התחולה.
כמו כן, יש להעיר כי הנתבע לא צירף את הסכם השכירות להתנגדותו.
בדיון שהתקיים ביום 03.12.2012, הודה הנתבע כי חתם על השטר שאינו נושא תאריך פרעון, אולם לטענתו התכוון לכך שהשטר תקף לאותה שנת שכירות.
כמו כן הודה, כי היה ידוע לו שבנו לא פינה את הדירה בתום תקופת השכירות, אלא המשיך להתגורר בה עם משפחתו עד שנת 2010. חרף זאת, לא הודיע לתובע על סיום ערבותו.
למעשה, הנתבע טוען כי מאחר והבין שהערבות היא לשנת השכירות הראשונה, ומשלא התבקש לחתום כערב לשנים נוספות, סבר שהכל כשורה.
יחד עם זאת, לא ביקש לקבל את השטר חזרה כיוון שאינו מבין בהליכים כאלה.
בתום הדיון הודיע ב"כ התובע כי אינו מתנגד לכך שהנתבע יקבל רשות להגן, אולם דרש כי סכום התביעה יובטח באמצעות הפקדתו בקופת ביהמ"ש.
ב"כ הנתבע מתנגד לכך בטענה כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש בלא תנאי, בין היתר משום שטענותיו העובדתיות לא נסתרו.
לשיטתו, בהסכם עצמו נאמר כי השטר תקף לאותה תקופת שכירות.
מנגד, ב"כ התובע העיד שקיימות הקלטות של שיחות עם הנתבע, מהן עולה כי הוא מודע ומסכים לערבותו לתקופות השכירות הבאות, הגם שהנתבע העיד כי אינו זוכר ששוחח עם ב"כ התובע.
כמו כן, הוא מתייחס לאופן מתן עדותו של הנתבע שלא זכר, לכאורה, חלק מההתרחשות, ועמד על טענתו כי ערבותו הוגבלה במועד, הגם שנכח בדיון ביהמ"ש לעניין פינוי הנכס, ועוד הצהיר שם שישלם את החוב ככל ויקבע שקיים חוב. התובע הסתמך על המצג שהציג הנתבע, כי יש לו יכולות כלכליות ויוכל לפרוע את חובותיו של הבן.
שקלתי את טענות הצדדים ובאתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בלא תנאי וזאת מן הטעם שגרסת הנתבע - כאילו הוסכם שערבותו תינתן לתקופת השכירות הראשונה בלבד - לא קרסה בחקירה הנגדית. אומנם, ההגנה הינה הגנה דחוקה, בפרט נוכח נכונותו של הנתבע לאורך תקופות השכירות לשמש "גב" לבנו בנוגע לתשלום דמי השכירות (כפי שעולה מתוך עדותו בביהמ"ש), אך אין בקלישותה של ההגנה משום לחסום את דרכו של הנתבע להתגונן ולהוכיח את גרסתו.
נטען שלשון ההסכם מחזקת עת עמדת הנתבע. סבורני כי לו ניתן היה ללמוד מהסכם השכירות אחרת, חזקה שב"כ התובע היה דואג להגיש את הסכם השכירות (יש להעיר כי הנתבע העיד שאינו מזהה חתימותיו על הסכם שהוצג לו בדיון, אך לא שלל את האפשרות שחתם על הסכם השכירות).
לטעמי בנסיבות שנוצרו, יש מקום שהתובע יביא ראיותיו, לסתור את טענת הנתבע כאילו דובר בערבות לתקופת השכירות הראשונה בלבד.
לאור האמור, ההתנגדות מתקבלת. התצהיר ישמש כתב הגנה.