החלטה בתיק ת"ט 32794-12-11

לפני שתי בקשות התנגדות לביצוע שיקים  אשר הדיון  בהם אוחד.

המשיבה הגישה לביצוע במסגרת התיקים שאוחדו ארבעה שיקים על סך 21,000 ש"ח כל אחד, אשר משך המבקש לפקודת המשיבה.

המבקש טוען בתצהירים התומכים בבקשות ההתנגדות, כי שכר מהמשיבה נכס מקרקעין מסחרי   בשטח של 110 מטר, למטרת הפעלת מסעדה (להלן:"המושכר").

לטענת המבקש המשיבה החלה לבנות מעל המושכר בניין מגורים, וחסמה עקב כך את דרכי הגישה  למושכר.

 כמו  כן, לטענת המבקש המשיבה הרסה את מתחם הכיסאות והשולחנות אשר שימש את המסעדה שהפעיל במושכר ופירקה  אותם.

לטענת המבקש השיקים נשוא ההתנגדות נתנו על ידו למשיבה כתשלום דמי שכירות בגין המושכר, אולם לטענתו המשיבה אינה זכאית לפרעון השיקים ולתשלום דמי השכירות, לנוכח הוראת סעיף 15  לחוק השכירות והשאילה, שכן  המשיבה חסמה את דרכי הגישה לבית העסק שהפעיל במושכר.

לאחר שעיינתי  בבקשות ההתנגדות אשר הגיש המבקש, ושמעתי סיכומי הצדדים,  אני סבור כי   המבקש לא הראה הגנה ולו לכאורה  בפני  התביעה, ועל כן, בקשות ההתנגדות נדחות.

הצדדים אינם חלוקים כי ארבעת השיקים נשוא בקשות ההתנגדות, על סך 21,000 ש"ח כל  שיק,   אשר הוגשו לביצוע במסגרת תיקי הוצל"פ מס' 0131874129,0117699337, נמסרו  על  ידי המבקש  לתשלום דמי שכירות בגין המושכר.

טענת הגנתו של המבקש היא כי הינו פטור מכוח סעיף 15 לחוק  השכירות והשאילה, מתשלום דמי שכירות,  שכן  המשיבה  החלה לבנות  בניין מגורים מעל  המושכר, ועקב כך חסמה את דרכי הגישה  לבית העסק שהופעל על ידו במושכר.

על פי לשונה של הוראת סעיף 15 (א) לחוק שכירות והשאילה, תשל"א - 1971, רק מקום בו נמנע  מהשוכר האפשרות לעשות שימוש במושכר למטרת  השכירות,  מחמת  נסיבות  הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו, והשוכר לא ביטל את חוזה שכירות בשל כך, פטור הוא  מתשלום דמי שכירות  בעד הזמן שהשימוש נמנע כאמור.

המבקש טוען בתצהירו כי המשיבה חסמה את דרכי הגישה לבית העסק.

המבקש הודה בסיכומיו, כי גם לאחר תחילת עבודות הבנייה, נותרו שתי דרכי כניסה לבית העסק,  כך שלא מדובר בחסימה מוחלטת וניתוקה המלא של המסעדה אשר הפעיל במושכר מסביבתו.

כפי שעולה  מתצהירו של המבקש מטרת השכירות הייתה  כי המושכר ישמש למסעדה.

המבקש אינו טוען בתצהירו כי נמנעה ממנו באופן מוחלט האפשרות לעשות שימוש במושכר ולהפעיל בה מסעדה, אלא מסיכומיו עולה כי המשיך כל אותה תקופה להפעיל במקום מסעדה.

המבקש הודה בסיכומיו כי פינה את המושכר במסגרת הסכם  שקיבל תוקף של  פסק דין בבית המשפט בהליך 7242-09-11, במסגרתו ניתנה לו האפשרות להמשיך לשכור את המושכר למשך מספר  חודשים נוספים, וזאת לטענתו על מנת  להקטין  את נזקיו, ועל מנת לאפשר לו  במהלך תקופה זו להעתיק  את עסקו למקום סמוך.

מכאן, כי המבקש המשיך להפעיל כל אותה תקופה בה לטענתו נחסמה על ידי המשיבה הגישה  לבית העסק, את המסעדה, ופינה את המושכר רק לאחר שהוגשה כנגדו תביעת פינוי במסגרתה הגיע להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

על פי הפסיקה הפטור מתשלום דמי שכירות הינו מקום בו קיימת מניעה מוחלטת של השוכר  לעשות שימוש במושכר למטרת השכירות מחמת נסיבות הקשורות במושכר או בדרכי  הגישה אליו. (ראה ע"א 240/77 כרמל נ' פרפורי).

בנסיבות העניין, בהן המבקש המשיך לעשות שימוש במושכר לאורך כל התקופה בה נטען על ידו כי המשיבה חסמה את דרכי הגישה לבית העסק, המסקנה המתבקשת הינה כי לא הייתה מניעה  מוחלטת מצד המבקש לעשות שימוש במושכר לצורך מטרת השכירות, הפעלת מסעדה.