החלטה בתיק ת"ט 28511-02-12

1. לפני התנגדות לביצוע תובענה אשר הוגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בהתאם לסעיף 81 א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

התביעה

2. המשיבה הגישה תביעה כספית ע"ס 17,604.10 ש"ח כנגד שני נתבעים: האחת, חב' נו פלייס לייק הום בע"מ (להלן: "החברה") והשני, מר בוגנים ארז (להלן: "המבקש"). בכתב התביעה נטען כי החברה הינה מחזיקה, כמשמעות מונח זה בפקודת העיריות, של עסק המצוי ברח' סחרוב 5 בעיר ראשל"צ בתקופה שבין 1.3.2007 ועד 1.9.2009. המבקש הינו מנהל ו/או בעל שליטה בחברה. המשיבה טוענת בכתב התביעה כי עפ"י הרשום בספריה, נותרה החברה חייבת למשיבה ארנונה ואגרות הקבועות בחיקוק עבור שנות הכספים 2007-2009 את סכום התביעה. עיון בנספחי התביעה מלמד כי התביעה מתייחסת לתשלומי ארנונה בלבד. המשיבה טוענת כי הנתבעים לא הגישו השגה או ערר על החוב ולכן מדובר בחוב שהינו סופי.

3. לטענת המשיבה, הנתבעים חייבים את סכום התביעה, בין היתר מכח הוראת סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 ו/או סעיף 8ג לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), ובהתקיים הוראת סעיף 119א לפקודת מס הכנסה, כיוון שהחוב סופי והחברה הפסיקה את פעילותה.

ההתנגדות

4. ביום 7.2.12 הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל התנגדות מטעם שני הנתבעים, נתמכת בתצהירו של המבקש אשר אף ציין בסעיף 1 לתצהירו: "הנני נותן תצהירי זה מטעם הנתבעים...". לאורך כל התצהיר ההתייחסות של המצהיר היא לכך שההתנגדות מוגשת מטעם שני הנתבעים ונטענו טענות הן בשם החברה והן בשם המבקש. בדיון מסר המבקש כי ההתנגדות הוגשה בשמו בלבד וכי הרשום בתצהיר הינו בגדר טעות סופר (ע' 3 לפרוטוקול ש' 6-10). טענה זו שהינה טענה בע"פ שהועלתה במהלך הדיון, אינה מתיישבת עם האמור בתצהירו של המבקש עצמו, התומך בהתנגדות, בו המבקש טוען מס' פעמים כי ההתנגדות היא בשם שני הנתבעים. בנסיבות אלו, ומשלא הוגשה בקשה לתיקון הבקשה, אני רואה בהתנגדות מטעם שני המבקשים, כפי שהוגשה בתחילה.

5. עיקר טענות המבקש בתצהירו - אין כל עילה שבדין לדרוש מהמבקש, שהיה בעבר בעל מניות בנאמנות בחברה, לפרוע את חובותיה של החברה (סעיף 2 לתצהיר) ואין כל זכות להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין המבקש (סעיף 7 לתצהיר). המבקש לא שימש כמנהל בחברה אלא כבעל מניות בלבד, יחד עם אחר (סעיף 4 לתצהיר). החברה החזיקה בנכס החל משנת 2005 ועד לשנת 2007 בלבד. בתקופה זו פרעה החברה את כל חובותיה. החברה לא החזיקה בנכס בתקופה שבמחלוקת (סעיף 3 לתצהיר). עובר להגשת התביעה לא התקבלה כל דרישת תשלום מהמשיבה (סעיף 6 לתצהיר). בכוונת הנתבעים להגיש הודעת צד ג' כנגד אוזדובה שמחה, בעלת הנכס, ואשר התביעה אמורה להיות מופנית אליה (סעיף 9 לתצהיר).

הדין

6. עפ"י סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, יראו את ההתנגדות לבקשה לביצוע תובענה כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר.

7. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. לפיכך, תינתן רשות להתגונן גם לנתבע שבפיו הגנה דחוקה (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518). עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הינו קל והרשות תינתן לו כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277). עם זאת, אין המבקש יכול להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400, ע"א 3374/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אליהו אוזן (1.5.06)).

8. נטיית בתי המשפט היא לנקוט בגישה מקלה לפיה כל אימת שהמבקש מעלה טענת הגנה, ולו דחוקה, מפני התביעה, יעתר ביהמ"ש לבקשה. עם זאת, " חרף כללים מקלים אלה, שנועדו למנוע נעילת שער בפני מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע כי "לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'..." (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)). לעניין זה הכלל הוא כי טענת הגנה שבתצהיר המתבדית מניה וביה, בין אם עקב חקירתו הנגדית של הנתבע ובין אם על יסוד החומר שהובא בפני בית המשפט, לא תשמש עילה למתן רשות להתגונן (עניין פטלז'אן; זוסמן, 676)" (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (9.12.09)).

מן הכלל אל הפרט

9. התביעה בענייננו, הוגשה כנגד הנתבעים בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים לפיו: "על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייק [נוסח משולב], התשל"ג-1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ולבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחוייבים".

10. בפסיקה נקבע כי מטרתו של סעיף 8ג לחוק ההסדרים להקל על גביית המיסים של הרשויות המקומיות באמצעות הרמת מסך סטטוטורית כדי למנוע התחמקות חברות מתשלום ארנונה לאחר שהפסיקו את פעילותן. עפ"י הוראה זו, בהתקיים נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי ללמד על העברת נכסים מהחברה הפרטית טרם פירוקה אל בעל השליטה, ניתן יהיה להגיע אל הנכסים הללו על ידי גישה ישירה לבעלי השליטה בחברה ובכך לסכל את הברחת הנכסים משליטת החברה. מתקיימת חזקה הניתנת לסתירה שנכסי החברה הועברו ללא תמורה לבעל השליטה (ראו בענין זה עתמ (בימ"ש לעניינים מנהליים - חיפה) 26026-05-12 יעקב כהן נ' עירית חיפה (26.7.12), עתמ 1311/07 (בימ"ש לעניינים מנהליים  - ת"א) רובינשטיין צבי נ' עירית רעננה, 16.10.07).

11. בענייננו, אין מחלוקת כי הנכס אינו משמש למגורים. העיד המבקש בחקירתו כי החברה הפסיקה את פעילותה בסוף שנת 2006 (ע' 3 ש' 11). לא נטען ע"י המבקש כי הוגשו השגה או ערר על החיוב בארנונה לגורם המוסמך. משכך החיוב הינו סופי. מדו"ח רשם החברות עולה כי המבקש החזיק בלמעלה מ-25% מהון המניות של החברה ולפיכך הינו בגדר בעל שליטה, כהגדרת מונח זה בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה. טענת המבקש בתצהיר כי החזיק במניות בנאמנות עבור צד ג' נטענה באופן כללי, מבלי שהמבקש פירט דבר בעניין זה. טענה זו נזנחה בחקירה במסגרתה אישר המבקש כי הוא בעל מניות בחברה (ע' 3 ש' 22). גם בסיכומיו אישר המבקש כי הוא בעל מניות בחברה (ע' 4 ש' 9). המבקש אף לא העלה טענה כלשהי באשר להעברת נכסים או אי העברת נכסים מהחברה אליו.

12. בסיכומיו טען המבקש כי לא התקיימו במלואם התנאים הקבועים בחוק לצורך החלת חוק ההסדרים בענייננו (ע' 6 ש' 2-4), אלא שהמבקש לא פרט מהם אותם תנאים אשר לשיטתו לא התמלאו וכיצד. מדובר בטענה כללית ביותר אשר לא ניתן ליתן בגינה רשות להתגונן.

13. פועל יוצא הוא כי לא מצאתי שהמבקש הרים הנטל המוטל עליו בבקשת רשות להתגונן, ככל שנוגעת לטענות המשיבה שיש לחייבו בתשלומי הארנונה מכח סעיף 7(ג) לחוק ההסדרים. למותר לציין כי כשבועיים טרם קיומו של הדיון, הגיש עוה"ד אשר ייצג את המבקש בקשה להתפטר מייצוג וזו אושרה ביום 6.1.13. המבקש, שהינו עו"ד במקצועו, התייצב לדיון כשאיננו מיוצג. בפתח הדיון, ביהמ"ש שאל את המבקש האם מעוניין לדחות את הדיון לצורך קבלת ייצוג והמבקש ביקש לקיים את הדיון במועדו. ביהמ"ש הדפיס עבור המבקש עותק מההתנגדות שהוגשה, ניתנה למבקש שהות לעיין בה ורק לאחר מכן נערך דיון (ר' ע' 2 ש' 13-17). יתר על כן, לאחר שתמה חקירת המבקש נערכה הפסקה בת כחצי שעה, במהלכה עיין המבקש בהוראות החוק הרלוונטיות כאשר המבקש טען בעניין זה בתשובתו לסיכומי המשיבה (ר' ע' 6 ש' 2-4).

14. אשר לטענת המבקש כי החברה לא החזיקה בנכס במועדים הרלוונטים. מדובר בטענה אשר יש להעלות בפני העיריה במסגרת ההליכים המנהליים הקבועים לכך, ואין מקום להעלותה בשלב זה במסגרת ההליך דנן. לכאורה, אין עסקינן במקרה מיוחד המצדיק סטיה מהעקרון האמור (ראו רע"א 1809/07 עירית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ).

15. עם זאת, עסקינן בתביעה כנגד בעל שליטה מכח סעיף 8ג לחוק ההסדרים, כאשר המבקש טוען כי לא ניהל בפועל את החברה ולכן אינו יודע בוודאות האם נמסרה למשיבה הודעה על חדילת החזקה בנכס (ע' 3 ש' 21-23, ע' 5 ש' 20-21). כיוון שמצויים אנו בשלב בירור ההתנגדות, שלב בו הנטל המוטל על המבקש הינו קל, כאשר המבקש טוען כי לא ניהל בפועל את ענייניה של החברה, אלא מר סטביצקי אשר את פרטיו מסר, ויתכן כי אותו מנהל מסר למשיבה הודעה על חדילת החברה מהחזקה בנכס. ככל ויתברר כי אכן נמסרה הודעה למשיבה האי שיש בכך כדי להוות טענת הגנה טובה מפני התביעה.