1. התנגדות לביצוע שטר חוב על סך של 200,000 ש"ח, שנחתם ע"י המבקש להבטחת קיום חיובים על פי הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים.
החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים בהתנגדות בפני, במסגרתו נחקר המבקש והצדדים סיכמו טענותיהם, ולאחר שמו"מ מאוחר לדיון לא הניב תוצאות.
תמצית טענות המבקש הינה כי עסקת היסוד במסגרתה ניתן השטר, דהיינו כריתת הסכם השכירות, בטלה מעיקרא לנוכח מצבו הנפשי של המבקש בעת שחתם על ההסכם אשר שלל ממנו את כשרותו המשפטית להתקשר בהסכם, התקשרות הנגועה גם בכפיה ובעושק, תוך ידיעת המשיבה בעת כריתת ההסכם על דבר מצבו האמור של המבקש.
במסגרת התנגדותו מפרט המבקש את השתלשלות העניינים אשר ראשיתה בהודעת בעלי הנכס שנשכר על ידו מאז שנת 1995 להפעלת בית קפה, עסק שהיווה את מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו, כשלושה חודשים מראש בלבד, ולפיה עליו לפנות את הנכס שכן אין בכוונתם להמשיך ולהשכירו.
ההודעה, אשר נפלה על המבקש כרעם ביום בהיר, גרמה לו להימצא במצב לחץ במהלכו החל בחיפושים קדחתניים אחר נכס חלופי להשכרה, שכן חש כל העת כי חרב חרפת הרעב מרחפת מעל ראש משפחתו. כתוצאה מתחושות קשות אלה, חלה הרעה ממשית במצבו הבריאותי של המבקש והוא נכנס להתקף דיכאוני עם מרכיבים פסיכוטיים, המלווה במחשבות שווא ואף במחשבות אובדניות.
בעודו שרוי במצב נפשי קשה זה, הגיע המבקש אל המשיבה לאחר ששמע כי ברשותם נכס להשכרה הסמוך למקום עסקו, אולם, משהבחינו אנשי המשיבה בלחץ ובטירוף ובחוסר שיקול הדעת בו היה שרוי המבקש, עד כי היה מוכן לשכור כל דבר שכן במצבו סבר כי בכך יציל את משפחתו מכיליון, ניצלו הם את מצוקתו ובמקום הודיעוהו כי הנכס שהוצע לו קודם לכן הושכר ואילו הנכס היחידי שנותר הינו נכס גדול יותר בשיעור ניכר מקודמו.
באותו רגע, היה המבקש נתון להתקף פסיכוטי ממש לאור הלחץ הכביר בו היה מצוי, ומתוך כך הודיע על הסכמתו למוצע, הסכמה שלא היתה מדעת בשל מצבו הפסיכוטי אשר שלל ממנו הכשרות המשפטית הנדרשת על פי הדין.
רק לימים, לאחר שהוחל בטיפול פסיכיאטרי וחלה הטבה במצבו, נוכח המבקש לדעת כי כרת הסכם אשר במצבו הרגיל כלל לא היה כורת, ובוודאי שלא היה עושה כן ללא התייעצות מוקדמת עם אנשי מקצוע ו/או מקורביו.
המבקש מתאר אף מסכת של לחצים והפחדות שננקטה מצד המשיבה במטרה להביאו לחתום על הסכם מוגמר, וזאת חרף ידיעתה הברורה בדבר מצבו והפגיעה בכושר שיפוטו באותה עת, לרבות מכוח היכרות מוקדמת ורבת שנים הקיימת בין הצדדים, היכרות אשר מאידך הביאה את המבקש לסמוך את שתי ידיו על כשרות כוונותיה של המשיבה.
ואולם, לא רק שפעלה המשיבה, לגרסת המבקש, בחוסר תום לב בעת כריתת ההסכם, אלא, שאף לאחר מכן, משהוברר כצפוי כי אין המבקש יכול לעמוד בתנאי ההסכם, המשיכה ופעלה בחוסר תום לב בכך שלא עשתה דבר וחצי דבר לשם הכנסת שוכר חלופי. בפועל, לא עשה המבקש כל שימוש במושכר, מעולם.
לפי גרסת המבקש התבררה לימים הסיבה לסירובה הגורף של המשיבה לכל שוכר חלופי מוצע, שכן הנכס הושכר לבתו של בעלי המשיבה בדמי שכירות חודשיים הנמוכים מהסכום שהוצע ע"י השוכרים החלופיים הפוטנציאליים.
לתמיכה בטענותיו, מצרף המבקש חוות דעת פסיכיאטרית.
2. לאחר ששמעתי חקירת המבקש בפני וסיכומי טענות הצדדים, ואף כי משוכה הוכחתית לא מן הקלות ניצבת בפני המבקש, לא מצאתי כי גרסתו קרסה כליל ולפיכך לא נחה דעתי כי יהא זה נכון לסלק טענותיו כבר בשלב זה מבלי שתינתן לו ההזדמנות להוכיחן.
כידוע, הלכה היא כי בשלב בו שוקל בית המשפט האם ליתן למבקש רשות להתגונן בפני תובענה, אין מוטל על מבקש הרשות אלא עול הוכחה מצומצם, במסגרתו לא נשקלים שיקולי מהימנות, לא נבדקות הראיות לגופן והרשות ניתנת מקום שאין הגנתו של המבקש קורסת בחקירתו הנגדית או מתמוטטת נוכח החומר הקיים, ואף אם נותרת היא בגדר הגנה בדוחק.
כלל ידוע הוא כי הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט, וכי רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, רק אז תידחה התנגדותו.
אפנה לאמור בספרו של א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית, מעמ' 402:
"בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד".
כן, ר' האמור בספרו של ד"ר יואל זוסמן,
סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 675:
"סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו; אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה". הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט. הטעם הוא, שמצד התובע לא הוגשה לבית המשפט כל ראיה שהיא. אפילו המסמך המשמש ראיה לתביעה לא אומת בשבועה, והוא יכול להיות מזוייף".