בפניי התנגדות לביצוע שטר בסך 55,840 ש"ח, שניתן כשטר בטחון להבטחת הסכם שכ"ט וייעוץ משפטי בתיק גירושין.
המבקש, אשר נמצא בסכסוך עם אשתו החל מחודש פברואר 2010, ביקש לשכור את שירותיו של עו"ד המוסמך לטפל בענייני גירושין.
בין המבקש לבין נציג המשיבה, עו"ד בוחבוט, נחתם הסכם שכ"ט עבור ייעוץ וייצוג כאמור.
אין חולק כי נחתם הסכם שכ"ט וכן אין מחלוקת באשר לגובה הסכום שסוכם בין הצדדים בסך 56,840 ש"ח (כולל מע"מ) שעבורו ניתן הצ'ק לביטחון, וכי על חשבון הטיפול בתיק ניתן צ'ק ע"ס 1,000 ש"ח כמקדמה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה על זכאות המשיבה להגיש לביצוע את השטר, כאשר המבקש טוען כי הדבר נעשה בניגוד להסכמות בין הצדדים, ובניגוד לתנאי ההסכם והנספח לו.
אנו נמצאים בשלב מקדמי של התנגדות לביצוע שטר, שהוא כבקשת רשות להתגונן, וכדברי כב' השופט
אורי גורן בספרו
"
סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה שביעית), בעמוד 311: "בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותם"
ע"א 356/85
משה מגן נ'
הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.
טענות ההגנה
המבקש טוען כי מדובר בצ'ק, שניתן כבטחון להבטחת שכ"ט הכולל ייצוג המבקש בכל ההליכים ועד תומם, וכי ע"פ מנגנון שכר הטרחה שנקבע בין הצדדים נקבע כי: "שכ"ט יועמד לפירעון מיידי עם מכירת דירת הצדדים או עם סיום התיק בכל דרך שהיא, לרבות הסכם...", מאחר ודירת המבקש לא נמכרה עדיין ולא הסתיימו ההליכים טוען המבקש כי אין המשיבה זכאית לשכר טרחתה. כמו כן טוען המבקש כי לכל היותר היה על המשיבה להגיש תביעה לשכר ראוי טרם הגשת השטר נשוא תביעה זו לביצוע. עוד טוען המבקש כי המשיבה לא עמדה בתנאי ההסכם, וכי עו"ד בוחבוט פנה אליו בדרישה לתשלום וזאת בניגוד לתנאי ההסכם. לאור התנהלותו של עו"ד בוחבוט מולו פנה המבקש לבעלי המשיבה עו"ד אברהם עזריאלנט וגולל בפניו את טענותיו, הנ"ל הבטיח לטפל בעניין זה, ואכן ביום 25/3/10 נשלח מכתב מטעם המשיבה בו נאמר מפורשות כי לאחר שיחה עם עו"ד בוחבוט שלשיטתו ניסה להקל על המבקש את תשלום שכ"ט בהציגו בפניו אפשרות נוספת לתשלום, המבקש זכאי לשלם את שכ"ט על פי האמור בהסכם שכ"ט שנחתם עימו. לטענת המבקש, הצגת הדברים ע"י עו"ד בוחבוט בצורה לא מדויקת היוותה מבחינתו הפרת אמון בינו לבין נציג המשיבה. כמו כן טוען המבקש לייצוג רשלני בתיק אחר בו התקיים דיון בבקשה לצו הרחקה, אשר הגישה נגדו אשתו, לאחר שהתלוננה עליו כי אנס אותה, וזאת מאחר ועו"ד בוחבוט "שכח" להגיש תצהיר מטעמו ועקב כך הורחק מביתו לשלושה חודשים.
התקיים דיון בפניי ביום 6/09/11, בו נחקר המבקש, וב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.
אני מתנצלת בפני הצדדים על האיחור במתן ההחלטה.
דיון
שטר בטחון-מהותו
אני מקבלת את טענת המבקש כי השיק נשוא התביעה ניתן כ"שטר בטחון", כך נכתב בהסכם שכ"ט (
נספח א', סעיף ה' להתנגדות), וכן בנספח, שצורף להסכם "תוספת להתחייבות לתשלום שכר טרחה ושטר חוב" (
נספח ג' להתנגדות) הנושא את כתב ידו של נציג המשיבה עו"ד בוחבוט, בו הוא מפרט בפירוט רב ובהרחבה את ההסכמות אליהן הגיע עם המבקש, דבר המחזק את טענת המבקש לעניין מועד העמדתו של השטר נשוא תביעה זו לפירעון: "שכר הטרחה יועמד לפירעון מיידי עם מכירת דירת הצדדים..." (
נספח ג', סעיף 3 להתנגדות), טענה אשר לא נסתרה ע"י המשיבה גם בחקירתו הנגדית של המבקש.
כמו כן לא נסתרה טענת המבקש כי ההליכים בינו לבין אשתו עדיין לא הסתיימו, וכי דירת המגורים עדיין לא נמכרה, וכי לאור תנאי התשלום בהסכם כאמור, לא זכאית המשיבה לתשלום שכר טרחתה. טענה זו אף חוזקה ע"י המבקש עצמו בחקירתו הנגדית (
פרוטוקול, עמ' 1, שורות 15-20, עמ' 3, שורות 2-12).
הכלל הינו כי שטר בטחון הינו שטר שנמשך על תנאי, ואם הנתבע מעלה טענה מבוררת לאי התקיימות התנאי, יש לשמוע את טענתו בהליך רגיל, ואם יצליח להוכיח כי ההתחייבות השטרית הייתה מותנית בהתקיימות תנאי כל שהוא, שלא התקיים, אזי תתקבל הגנתו לגופה.
בענייננו, אני קובעת כי לאור חקירתו הנגדית של המבקש והעובדה כי שטר הביטחון נמסר למשיבה כאשר התנאים לפירעונו היו ברורים ואף פורטו בכתב ידו של נציג המשיבה, ולאור טענתו של המבקש כי עד למועד הגשת התביעה, ההליכים בינו לבין אשתו עדיין לא הסתיימו ואף "נתקעו" כדבריו (
פרוטוקול, עמ' 1, שורה 20), יכולות טענות אלה להקים לו טענות הגנה, הראויות לבירור במסגרת הליך רגיל.
טענתו של המבקש כי עו"ד בוחבוט דרש תשלום בניגוד לתנאי ההסכם לא נסתרה, ואף חוזקה ע"י מכתב עו"ד אברהם עזריאלנט מטעם המשיבה מיום 25/3/10, (
נספח ד' להתנגדות), בו נאמר "אכן, בהחלט זכותך לשלם את שכר טרחתנו בדיוק על פי האמור בהסכם שכר הטרחה שנחתם עמך".
לא ניתן לקבל כטענת הגנה כאן את טענת המבקש בעניין טיפולה הרשלני לכאורה של המשיבה בתיק נוסף אשר נפתח לחובתו של המבקש שעניינו אלימות במשפחה, ואשר נפתח נגדו לאחר שאשתו התלוננה כי אנס אותה וביקשה צו הרחקה כנגדו. המבקש טען כי מאחר והמשיבה לא הגישה תצהיר מטעמו, ניתן נגדו צו הרחקה. על כך ייאמר כי ראשית, שרותי המשיבה נשכרו אך ורק לעניין הטיפול בנושא הגירושין, ולא כלל בתוכו טיפול בעניינים אשר אינם קשורים לנושא זה, שנית, הטענה נטענת באופן כללי וסתמי, ומהותה הוא טענת קיזוז, שהינה כללית, סתמית, לא מפורטת ולא קצובה.
המבקש, מודה כי המשיבה זכאית לשכ"ט בגין עבודתה בתיק, אולם אינו מפרט בבקשתו באילו עבודות מדובר, מה היקפן, ומה הסכום אשר לו זכאית המשיבה לדבריו. בחקירתו הנגדית הוצגו בפניו מסמכים כגון: תביעת גירושין, כתב הגנה בתביעת המזונות, תגובה לבקשה לצו מניעה אשר ניתן נגדו, וכתב תשובה לבקשה למזונות זמניים, מהם עולה כי המשיבה אכן ביצעה את עבודתה עד סמוך למועד סיום ההתקשרות בין הצדדים. תמוהה בעיניי היתממותו של המבקש כי לא ידע על התנהלות הליכים אלה בעניינו, כמו כן לא ברורה לי טענתו כי בין המשיבה לבין עו"ד המייצג את אשתו שוררים יחסי חברות, ומאחר שהינם "חברים, המשרדים שלהם קרובים, הם עשו את כל ההליכים האלה אחד עם השני מבלי לעדכן אותי ולא ידעתי" (
פרוטוקול, עמ' 2, שורות 19-23). מנגד, לא סתר ולא כפר באמיתות המסמכים אשר הוצגו בפניו. זאת ועוד, הסכם שכ"ט הנושא את חתימתו של המבקש (
נספח א' להתנגדות) כולל בתוכו סעיף הקובע מפורשות כי "
שכר הטרחה ישולם בכל מקרה...ואו
אם אחליט להפסיק את ההליכים או את הייצוג מסיבה כלשהי, ואו אם אחזור מכוונתי להתגרש ו/או אם אפסיק לשתף פעולה עימכם ובכל נסיבה אחרת..." (
נספח א', סעיף ג' להתנגדות).
המבקש הודה בתצהירו כי החליט להפסיק את התקשרותו עם המשיבה אשר לטעמו הפרה את האמון ביניהם, ואף שלח מכתב במייל לנציג המשיבה עו"ד בוחבוט וביקש ממנו לא להגיע לדיון אשר נקבע ליום 3/5/10 בבית הדין הרבני (
סע' 23 לתצהיר המבקש), רבה הייתה הפתעתו כאשר הנ"ל הופיע לדיון וביקש לשחררו מייצוג, דבר שגרם למבקש "חרדה" (
סע' 23 לתצהיר המבקש) שכן היה חשוף לתביעות עיקולים, כך שפנה למשיבה בבקשה כי ימשיך בייצוגו, אולם הנ"ל נאות להסכים לבקשתו תמורת תשלום מלוא שכ"ט מראש, "וכאן נותק הקשר בינינו" (
סע' 23 לתצהיר המבקש). אין ספק כי שהנסיבות בהן הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים עונה לתנאים שצוינו בהסכם ההתקשרות ביניהם, אולם מאחר ולתנאים אלה נוספו תנאים נוספים כאמור בנספח שצורף לבקשה, אשר לא נסתרו ע"י המשיבה, אני קובעת כי הגנתו של המבקש מעמידה לו הגנה קלושה ביותר ביחס לסכום התביעה, אלא מקנה לו, לכל היותר הגנה בטענה כי טרם הגיע מועד התשלום של סכום חוב לא מוכחש.