התובעת הגישה לביצוע שטר חוב על סך של 30,000 ש"ח הנחזה כחתום על ידי הנתבע.
הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר, בה הוא טוען כי לא חתם על השטר מעולם ואף לא על כל שטר אחר בסכום 30,000 ש"ח. עוד הוסיף כי אינו חייב דבר לתובעת.
הנתבע הסביר כי בעבר היה חב לתובעת 5,000 ש"ח ובמסגרת הליכים שננקטו, נגדו פרע את החוב ותיק ההוצל"פ נסגר. כן הוסיף כי החזיר לתובעת את המקרר שסיפקה לו, ושטר הערבות שמסר הוחזר לו.
לעניין מועד הגשת ההתנגדות, טען הנתבע כי נודע לו על התביעה דנן כאשר קיבל לביתו התראה על הטלת הגבלות מיום 21.09.2011. על כן, לשיטתו, הגיש את ההתנגדות במועד.
התובעת מתנגדת לבקשה להארכת המועד. לטענתה, ביום 04.01.2002 נמסרה לנתבע הודעה בדבר פתיחת תיק ההוצל"פ. היה עליו להגיש התנגדותו לפני שנים רבות ואין מקום להאריך המועד להגשת ההתנגדות. זאת אף זאת, בשנת 2007 נחקר בחקירת יכולת בפני רשם הוצאה לפועל במסגרת ביצוע צו מאסר. הנתבע שילם את החוב במשך 11 חודשים על פי החלטת כב' הרשם, כאשר בכל אותה תקופה לא טען, ולו ברמז, טענה כלשהי כנגד נכונות החוב.
אשר להשבת המקרר, נטען כי אכן מקרר שהושאל הוחזר. בוצע זיכוי והופחת החוב בתיק ההוצל"פ.
לעניין יתרת החוב, נטען כי הנתבע שילם בשלוש המחאות אשר חוללו.
בדיון שנערך ביום 03.04.2012 חזר הנתבע בחקירתו הנגדית על הטענה כי השטר אינו חתום בחתימתו, להבדיל מהמחאות שהוצגו לפניו, ואף חזר וטען כי שילם את מלוא החוב על פי צו התשלומים שנקבע.
לא עלה בידי הצדדים להגיע להבנה לעניין הצעתי לסילוק מלוא המחלוקת. הוגשו סיכומים בכתב לעניין הארכת המועד. כל צד חוזר על טענותיו כמפורט לעיל.
שקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את טענות ההגנה מחד (העדר חתימת הנתבע על השטר ופרעון מלוא חובו) ואת הטעמים לאיחור בהגשת ההתנגדות מאידך.
במקרה שלפני אני סבורה כי עלה בידי התובעת לסתור את טענת הנתבע, שלא ידע על ההליכים נשוא תיק זה, אלא רק לאחר שקיבל התראה בדבר הטלת הגבלות, שכן הוא מודה כי בשנת 2007 נחקר בפני רשם ההוצל"פ בחקירת יכולת המתייחסת לחובו דנא, ואף החל לשלם משך תקופה ממושכת מבלי להעלות כל טענה בדבר אמיתות החוב או נכונותו.
נוסף לכך, העיון בכתבי הטענות מעלה כי מלכתחילה הוגשה בקשת הביצוע על סך של כ-10,000 ש"ח (ההפרש בין סכום השטר לבין תשלומים שהופחתו בעת פתיחת התיק), ולפיכך אינני רואה כיצד יש לקבל את טענת הנתבע כי החוב עמד על סך 5,500 ש"ח בלבד. הנתבע לא הציג כל סימוכין לטענה זו.
יחד עם האמור, יש לזכור כי טוענים לזיוף חתימה. לשיטת הנתבע, הוחזר לו שטר החוב שמסר לתובעת ואינו מכיר את השטר נשוא התביעה.
טענה זו, ככל ותתקבל, תביא להדיפת התביעה כולה, גם אם לא נפרע מלוא החוב לו טוענת התובעת, שכן עסקינן בתביעה שטרית, אשר תמצא חסרת עילה מעיקרא, ככל ויוכח כי הנתבע איננו חתום על השטר.
באיזון המתבקש שבין האיחור שבהגשת ההתנגדות ללא הצדקה של ממש, ובין טענות ההגנה,, אני רואה לקבוע כי יש להאריך המועד להגשת ההתנגדות, עד מועד הגשתה בפועל, על מנת לאפשר לתובעת להוכיח כי הנתבע הוא זה שחתם על השטר וכי לא הוחזר לו כל שטר אחר כפי טענתו, והכל בכפוף לכך שהנתבע יישא בהוצאות משפט בגין האיחור שבהגשת הבקשה, איחור שגרם נזקים והוצאות לתובעת, אשר זכאית הייתה להסתמך על כך שלא תוגש עוד התנגדות בשל חלוף הזמנים ובשל התשלומים שביצע הנתבע.
אשר על כן, הבקשה להארכת מועד מתקבלת, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 4,000 ש"ח, שישלם הנתבע לתובעת, בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו.
היה וישולם הסכום כאמור, תתקבל ההתנגדות לעניין טענת העדר החתימה על השטר.
היה ולא ישולמו ההוצאות, ידחו הבקשה להארכת המועד וההתנגדות, והליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם עד גביית מלוא החוב.
התיק יועבר לעיוני ביום 05.08.2012 ועד אז תודיע ב"כ התובעת אם ההוצאות שולמו כאמור.