בפני התנגדותם של המבקשים לבקשה לביצוע שטר שהגישה כנגדם המשיבה, ללשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה, בתיק שמספרו 2005335129, בגין שיק שנמשך על חשבונה של המבקשת מס' 1 בבנק הפועלים בע"מ, בערבותו של המבקש מס' 2, על הסך של 50,000 ש"ח.
המבקשים טענו, בתמצית, כי המשיבה הפרה הסכמים שהיו בין הצדדים, אם בשל סירובה לקבל לחזקתה סחורה פגומה אשר סיפקה, ולזכות בשל כך את המבקשים; ואם בשל הימנעותה מלשלם למבקשים את הסך המוסכם של 24,000 ש"ח כהשתתפות ברכישת מקפיא מיוחד שנועד לאחסן את מוצרי המשיבה בבית עסקם של המבקשים.
ביום 30/10/2012 התקיים בפני דיון בבקשה והמבקש מס' 2 נחקר על תצהירו.
בחקירתו הנגדית של המבקש מס' 2 התברר כי אין הוא יודע איזו סחורה פגומה התקבלה מאת המשיבה, שכן לא עסק בכך באופן ישיר, והוא מסתמך לעניין זה על דברים שנאמרו לו (אם כי אינו יודע לעמוד על טיבם של הפגמים גם לאחר שנאמרו לו) על ידי הגב' לילני ברייר, שותפתו.
הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
לאחר שעיינתי בבקשה לביצוע שטר, על נספחיה, בהתנגדות ובתצהיר המבקש על נספחיו, בחקירת המבקש בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להתיר למבקשים להתגונן בפני התביעה, אך להתנות זאת בהפקדת ערובה בסך של 15,000 ש"ח בקופת בית המשפט.
שני כללים דיוניים-ראייתיים מנוגדים לכאורה חלים בענייננו.
מחד, הכלל כי בשלב דיוני זה אין בודקים כיצד יוכיח המבקש את טענותיו ואין מונעים ממנו הגנה מטעמים של דרכי הוכחה בלבד.
יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך ע"א 248/89
החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' .
Warner Home Video (U.K.) Ltd (פורסם בפדאו"ר):
"אמנם ההלכה היא, כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן ניתן להעלות טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב, שכן
אין למנוע בשלב זה העלאתה של טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד, ואין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו (ראה: ד"ר זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 640-641, ובעיקר ה"ש 115; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (לשכת עורכי הדין, מהדורה 2, תשנ"ב) 280-281).
אולם, אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל.". (ההדגשה שלי - י.ב.).
מאידך, הכלל הוא כי:
"בדרך כלל צריך שתצהיר יינתן על ידי הנתבע עצמו, אם העובדות החשובות ידועות לו. אך
ישנם יוצאים מן הכלל למשל כאשר היה לנתבע בא כוח המכיר את העובדות יותר טוב ממנו או כאשר נבצר מהנתבע להצהיר בעצמו". (ד' בר-אופיר,
סדר הדין המקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 176 - ההדגשה שלי - י.ב.).
רוצה לומר, יכולים היו המבקשים, על נקלה, להביא לעדות את שותפתו של המבקש מס' 2, היודעת את העובדות מידיעה אישית - ובסופו של יום לא עשו כן, ובכך מנעו בירור אמיתי, בחקירה נגדית, של טענותיהם בדבר "פגמים" בסחורה שסופקה להם על ידי המשיבה.
הטענה הסתמית בדבר "פגמים" במוצרי המשיבה לא פורטה כדבעי, ואולם, אין להתעלם מן העובדה כי טענתם החלופית של המבקשים, אודות זכות קיזוז על סך 24,000 ש"ח בגין הפרת ההתחייבות המשיבה להשתתף בעלות רכישת המקפיא, לא נסתרה בשלב זה.
בשל העדר ידיעה אישית של המצהיר נמצאת ההגנה, לפחות לגבי הסכום העולה על 24,000 ש"ח, בתחום האפור שבין הגנת בדים להגנה שסיכוייה קלושים, ולפיכך מוצא אני לנכון להתנות את הרשות בהפקדת ערובה בסך 15,000 ש"ח, בקופת בית המשפט.
אציין עוד, כי גם אם טענתם של המבקשים היא, במובנים רבים, טענה בעל-פה כנגד המסמכים בכתב, הרי שיש להתיר להם להתגונן בטענה זו, בשלב הדיוני בו אנו מצויים.
לפיכך, אני מורה כדלקמן:
א. ככל שיפקידו המבקשים בקופת בית המשפט, ערובה על הסך של 15,000ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו, תינתן להם הרשות להתגונן בפני התביעה.
ב. במקרה שתופקד הערובה, במועד, תידון התביעה בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.