הדיון בתיקים שבכותרת אוחד, בהתאם להסכמת הצדדים בפרוטוקול הדיון מהיום, כאשר בתיק ת"ט 23209-10-12 נדונה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, ואילו בתיק האחר, נדונה אך ורק התנגדות לביצוע שטר, שכן ההתנגדות שם הוגשה במועד.
ראוי להקדים ולהבהיר, כי נוסח ההתנגדות בשני התיקים זהה לחלוטין, לרבות טענות המבקש בנוגע לנסיבות מסירת השיק "נשוא תיק ההוצל"פ". כך, למעשה, נוצר מצב לפיו המבקש טוען כי השטר נשוא תיק ההוצאה לפועל, ביחס לכל אחד מן התיקים, ניתן על ידו כשטר בטחון להחזר הלוואה במעמד מתן ההלוואה, בנוסף לשטר אחר אשר גם לגביו נפתח תיק הוצאה לפועל.
במהלך החקירה שינה המבקש גירסתו, וטען, כי השטר נשוא הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, ניתן על ידו למשיב בקשר עם אותו הסכם הלוואה בגינו ניתן השטר האחר, אולם לאחר החתימה על הסכם ההלוואה, ולא באותו מעמד. לטענתו, כפי שעלתה במסגרת החקירה, שטר זה נמסר למשיב בביתו של המבקש נוכח העובדה שבאותו מעמד לא היו בידיו שיקים נוספים, ולבקשת המשיב אשר עמד על קבלת שטר בטחון נוסף מעבר לשטר הבטחון שנמסר במעמד החתימה על ההסכם ונותר בידיו של עורך הדין אשר ערך את ההסכם, בשל העובדה שהמשיב טען שהוא איננו סומך על עורך הדין כי ימסור את השטר לידיו אם וכאשר יעלה הצורך במימושו.
ראוי להבהיר, כי בתצהיר התומך בבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, טען המבקש, כי השיק נשוא אותו תיק הוא חלק מסידרת השיקים שנמסרו במעמד החתימה על הסכם ההלוואה, בתצהיר התומך בהתנגדות טען כי השיק נשוא התיק נמסר במעמד החתימה על הסכם ההלוואה, ולאחר מכן נטען כי השיק שמספרו 10476 "היה כבר בידיו" של המשיב במועד מסירת שיק הבטחון בעת החתימה על ההסכם, ובמעמד הדיון, מסר גירסה חדשה הנוגדת את כל הגירסאות הקודמות, ולפיה, מדובר בשיק שנמסר לאחר מעשה, בביתו של המבקש.
כאמור, בתיק המתנהל לביצוע השיק שמסתיים בספרות 10476, הוגשה התנגדות באיחור, והמבקש עתר להארכת המועד להגשת ההתנגדות. במסגרת הדיון בבקשה זו, בוחן ביהמ"ש, בין היתר, את מהימנות עדותו של המבקש על מנת לעמוד על בקשתו להארכת המועד, ועל מנת לבחון האם ראוי ונכון יהיה להאריכו בהתאם לבקשה.
המבקש הותיר רושם בלתי מהימן על ביהמ"ש, ובהתאמה, ספק בעיני אם יש ממש בטענה כי האזהרה נמסרה לצד ג' כלשהו הנושא שם זהה לשמו של המבקש, וכי ישנה הצדקה לאיחור בהגשת ההתנגדות.
אוסיף ואציין, כי משלוקח ביהמ"ש בחשבון במסגרת שיקוליו לעניין הארכת המועד את סיכויי המבקש להצליח בהליך העיקרי, והמבקש הותיר רושם בלתי מהימן כאמור על ביהמ"ש, בעיקר בכל הנוגע לשיק שמספרו 10476, וכן בשים לב לאמור מטה בכל הנוגע ליתר טענות ההגנה שבפיו, אינני סבורה כי סיכוייו בהליך טובים הם, וכי ישנה הצדקה להאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד למועד הגשתה בפועל, וליתן למבקש רשות להתגונן כנגד התובענה השטרית בגין השיק שמספרו 10476, המבוצע בתיק הוצל"פ 1209662125.
לפיכך אני מורה על חידוש ההליכים בתיק 1209662125 לגביית יתרת החוב שם, ואני מחייבת את המבקש בהוצאות הדיון בבקשותיו בכל הנוגע לתיק זה בסך של 1,500 ש"ח. סכום זה יתווסף לחוב בתיק ההוצאה לפועל.
אשר לשיק הנוסף המבוצע בתיק הוצל"פ 1212103129- בעניין זה טען למעשה המבקש כי השיק האמור נמסר על ידו כשיק בטחון במסגרת הסכם הלוואה שנערך בין הצדדים, ואולם, על פי ההסכם אמור היה לקבל לידיו הלוואה אותה לא קיבל כלל. עוד טען המבקש, כי מדובר היה בהלוואה בסך של 200 אלף ש"ח, בגינה הוסכם בין הצדדים כי המבקש ימסור בידי המשיב 29 שיקים על סך 13,000 ש"ח כ"א, להחזרת ההלוואה והריבית בגינה.
טענת המבקש לפיה ההלוואה איננה עומדת על סך של 377 אלף ש"ח (שווי ההמחאות) כי אם על 200 אלף ש"ח בלבד, נוגדת את האמור בס' 2 א' להסכם ההלוואה, הקובע בזו הלשון: "ההלוואה הינה בסך 377,000.00 ש"ח".
גם הטענה שהעלה המבקש לפיה, לא קיבל לידיו מעולם את ההלוואה בניגוד לאמור בהסכם, עומדת בניגוד ללשונו הברורה של ההסכם עליו חתם, כך אישר במהלך הדיון, שכן סעיף 2 ב' להסכם קובע: "ההלוואה תועבר לידי הלווה מיידית במועד חתימת חוזה זה", וס' 2 ג' להסכם קובע: "חתימת הלווה מהווה קבלת כל סכום ההלוואה הנקובה בהסכם זה".
הנה כי כן, עניין לנו בטענה בע"פ העומדת בניגוד למסמך בכתב, והמבקש לא הביא ולו שמץ ראיה לכך שיש להעדיף את גירסתו על פני לשון ההסכם.
לא זו אף זו, לתצהיר התומך בהתנגדות צירף המבקש תצהיר מאת צד ג', מי שלכאורה ליווה אותו אל משרד עורך הדין אשר ערך את הסכם ההלוואה והיה נוכח במועד החתימה על ההסכם, ואולם, צד ג' זה לא התייצב לעדות כאן ונדמה כי יש ללמוד מכך כי לו התייצב, היתה עדותו פועלת לרעת המבקש.
מעבר לאמור מעלה, יש כמובן לקחת בחשבון את העובדה שהמבקש, כפי שהובהר לעיל, אישר בחקירתו כי אמנם חתם על ההסכם כפי לשונו, ועל כן יש לראותו כמי שקרא את ההסכם, הבין אותו וחתם על גבי ההסכם לאישור תוכנו.
מכל האמור, נדמה, כי טענת ההגנה של המבקש קלושה בלשון המעטה, וספק רב אם יוכל להוכיח טענותיו בהליך מלא אם ימצא ביהמ"ש לנכון לפתוח את דלתותיו בפניו.
במצב דברים זה, אני רואה לנכון לקבוע, כי למבקש תינתן רשות להתגונן כנגד התובענה השטרית בתיק 19760-10-12, אך ורק בכפוף לביצוע הפקדה ראויה, ואני קובעת כי על המבקש להפקיד סך של 20,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש לשם מתן הרשות להתגונן, בשים לב לקלישות טענותיו, לסיכוייה הנמוכים של הגנתו להתקבל ולסתירות הרבות שעלו בעדותו ובתצהיריו.
הסכום יופקד בתוך 30 ימים מהיום כתנאי למתן הרשות להתגונן.
לא יופקד - יראו החלטה זו אף כפסק דין בנוגע לתובענה השטרית המתנהלת בתיק הוצל"פ: 1212103129, ואף ההליכים בתיק זה יחודשו.