ת"ט
בית משפט השלום באשדוד
|
2239-11-12
21/05/2013
|
בפני השופט:
כב' הרשמת עידית כלפה
|
| - נגד - |
התובע:
1. הדסה מלכה ולקין
2. מאיר יחיאל וולקין
|
הנתבע:
ד.ג.ש בודי פרטס בע"מ
|
| החלטה |
1. התנגדויות לביצוע שיקים, ע"ס 12,820 ש"ח וע"ס 34,280 ש"ח, שנמסרו כפי הנטען לביטחון למוסך "מקסיקאר שירותי רכב", בהנהלתו של אדם בשם ויסמן, בשל טיפול ברכב המבקשים עקב שתי תאונות, וזאת עד לקבלת תגמולי הביטוח בגין התיקונים הנדרשים, כמקובל במקרים אלה.
החלטה זו ניתנת בעקבות דיון שהתקיים בבקשה בפני, במסגרתו נחקר המבקש (אשר הצהיר כי הוא זה אשר בקיא בפרטים ובעובדות נשוא הבקשות, שכן הוא התנהל למול המוסך), והצדדים סיכמו טענותיהם.
לטענת המבקשים, התחייב ויסמן שלא לעשות שימוש בשיקים, אשר ניתנו כאמור לביטחון בלבד, אולם אף על פי כן, ועל אף שהמבקשים שילמו תמורת התיקונים עם קבלת התשלום מחברת הביטוח, הסב ויסמן את השיקים למשיבה ואלה הופקדו כמסתבר בחשבונה.
המבקשים טוענים אפוא כי השיק סוחר אגב מעילה באמון ובמרמה ממש ולפיכך זכות קניינו של מסחר השיקים פגומה.
לטענת המבקשים המשיבה איננה אוחזת כשורה בשיקים שכן נטלה אותם שלא בתום לב והשתתפה במעשה הרמייה יחד עם ויסמן, משידעה כי זכות קניינו של וייסמן בשיקים פגומה.
ראיה לכך, כי השיקים ניתנו ע"י המבקשים כשהם נעדרים שם הנפרע, נוכח הינתנם לביטחון בלבד, ועל כן סוחרו כשהם אינם שלמים ותקינים על פי מראם, ואף סוחרו אגב מעילה באמון או בנסיבות העולות כדי רמאות.
מכל מקום, וודאי המדובר בכישלון תמורה מלא.
המבקשים טוענים כי על מנת להרכיב את חלקי הפאזל יש למצער לזמן את ויסמן למתן עדות ואף את נציגי המשיבה.
לתמיכה בטענותיהם מצרפים המבקשים העתק החשבונית מהמוסך, העתק השיק שנתקבל מחברת הביטוח בגין התאונה הראשונה, העתק דף תנועות חשבון ובו משיכת שיק ע"י ויסמן בסכום ששולם ע"י הביטוח והעתק השיק שנמסר לויסמן בגין התאונה השניה.
2. לאחר עיון, ולאחר ששמעתי חקירת המבקש בפני, וכן לנוכח ההלכות הנותנות בדבר דיותה של הגנה ולו בדוחק בשלב דיוני זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להתקבל, ובכך למצות בירור של העובדות הנדרשות לגופן ולאפשר למבקשים, כמו גם למשיבה, הבאת ראיות לתמיכה בטענותיהם.
אפנה בעניין זה לאמור בספר
"סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", דוד בר אופיר, מהד' עשירית, בעמ' 277:
"נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על-ידי צד שלישי בשטר, די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על-ידי הצד הסמוך שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר. וכעת צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר."
ובהמשך בעמ' 278:
"הנתבע צריך להצביע על עובדה שאם יוכל להוכיח אותה בבית המשפט ייראה השטר כפגום ואז יעבור נטל ההוכחה אל התובע, ועליו יהיה להוכיח שהוא אוחז בשטר כשורה. הוכחה זו תובא לבית המשפט שיברר את התביעה ולא בעת בירור הבקשה למתן רשות להתגונן...
השאלה אם התובע (שהוא צד שלישי) הוא אוחז כשורה איננה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן. האוחז מוחזק אמנם כאוחז כשורה לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות. אלא שאם הוכיח הנתבע את טענת ההגנה שלו, ובשלב זה מניחים כי יוכל להוכיח את האמור בתצהיר, מוטל על התובע-האוחז להוכיח כי לאחר שגובשה טענת ההגנה ניתן בעד השטר ערך בתום לב. הפלוגתאות הללו של הוכחת טענת ההגנה, כנגד הוכחת מתן הערך בתום לב, אינן ניתנות להכרעה על יסוד התצהיר ומחייבות דיון בדרך הרגילה. פירוש הדבר הוא שאם גילה תצהירו של הנתבע הגנה לכאורה, זכאי הנתבע לקבל רשות להתגונן, ואילו השאלה אם הגנתו נדחית בפני זכותו העדיפה של אוחז כשורה תתברר במהלך המשפט...
בשלב הדיון בבקשה לרשות להתגונן לא דנים בשאלה אם התובע אוחז בשטר כשורה או לא. בשלב זה אנו שואלים האם הראה הנתבע הגנה לכאורה בה יכול היה להתגונן בפני תביעתו של
הנפרע אשר נטל ממנו את השיק. ייתכן שגם אם יוכיח הנתבע את הגנתו כלפי הנפרע יזכה התובע בפסק דין לאחר הדיון מכיוון שהוא אוחז כשורה, ולפיכך נקייה זכותו מכל פגם בזכות הקניין של קודמו (סעיף 37(2) לפקודת השטרות). אולם בשאלה זו לא ידון בית המשפט בשלב המוקדם של בירור הבקשה, אלא יניח אותה להכרעת בית המשפט שידון בעניין, מכיוון שהדבר מחייב גביית עדות להוכחת תום ליבו של התובע ומתן תמורה על ידיו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות...
די בראיה לכאורה שקיים פגם בזכות הקניין של התובע כדי לזכות את הנתבע ברשות להתגונן. הדיון בבקשה לרשות להתגונן איננו משפט ואף לא קדם משפט. כל כולו איננו אלא בחינה ראשונית ומוקדמת של העניין."
(ההדגשה במקור - ע.כ.)
ובהמשך בעמ' 280: