יחד עם ההתנגדות, אשר הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל ביום 14/06/2012, הגיש המבקש גם בקשה להארכת מועד.
המועד להגשת בקשת ההתנגדות מבלי להיזקק לארכה, חלף ביום 20/12/2011, ע"פ החלטת רשמת ההוצל"פ, מיום 26/06/2012. כמו כן קבעה רשמת ההוצל"פ את אלו הדברים, בהחלטתה האמורה:
"...
בנסיבות אלה אני קובעת כי האזהרה הומצאה לחייב כדין בהתאם לאישור המסירה ולתצהיר המוסר אשר צורפו לתגובת ב"כ הזוכה בהתאם למועד ההמצאה המעודכן בתיק. משכך, המועד להגשת בקשת ההתנגדות חלף ביום 20/12/2011..."
המבקש, כך נראה מן המצוי בתיק זה, עתר בבקשה להארכת מועד, אך לחילופין, אם תידחה בקשתו האחרת, היינו, לקבוע כי התנגדותו מוגשת במועדה. עניין אחרון זה, נידון במקום הנכון, היינו בלשכת ההוצל"פ, והבקשה נדחתה.
בביהמ"ש, תלויה אם כך, אך ורק הבקשה להארכת מועד.
בקשת המבקש נסמכת בתצהירו, בה מצהיר הוא, כי מעולם לא קיבל ולא סירב לקבל את האזהרה לחייב, וכי לראשונה נודע לו אודות תיק ההוצל"פ, "...
בתאריך 10/5/2012 ע"י אורית חסין עובדת משרד דן שפריר עו"ד שהודיע לי על עיקול חשבון הבנק שסירבה בתוקף להגביר לי את האישור מסירה ואת שאר החומר מלבד הזמנה וכרטסת שבגינה נפתח התיק הו"צלפ..."
המבקש מצהיר גם, כי בדק ומצא, כי מלוא חובו המגולם בשטר החוב המבוצע בתיק ההוצל"פ, שולם זה מכבר למשיבה.
תשובת המשיבה מיום 09/09/2012 מציינת, בלווית תצהיר המוסר ואישור המסירה, כי אין אמת בטענות המבקש, לאי מסירה.
עיון באישור המסירה מגלה מייד, כי המסירה יושמה באמצעות רשות הדואר, בדואר רשום, (שם הדוור:בטיטו משה), כי המבקש לא ידוע במען הנקוב בבקשה (געתון 19 נהריה) וכל זאת, בתאריך 20/11/2011.
לצד אלו גם שמו של המוסר, המצהיר מטעם המשיבה, ותאריך 26/01/2012 הכל בכתב יד.
בלא ספק, נעשה שימוש חוזר באישור מסירה שלכתחילה נמסרה לביצוע רשות הדואר, אשר את תוצאת המסירה שלה, ניתן לקרוא בקלות.
לא כך ביחס עובדות המסירה של שליח המשיבה, אשר ברובן אינן ניתנות לקריאה מן ההעתק הסרוק בתיק זה.
תצהיר המוסר מנגד, קריא לחלוטין, אך כולל עובדות אשר אין להן זכר באישור המסירה, כגון, היותה מבוצעת במושב זרעית ולא במען הנקוב באישור המסירה.
מען המבקש, כעולה מבקשתו, מצוי אכן במושב זרעית.
התצהיר אמור לסמוך את העובדות שבאישור המסירה, ולא היפוכו של דבר!
אין בתשובת המשיבה, כל התייחסות לטענת המבקש, לפיה שילם את מלוא החוב למשיבה.
מנגד, יש בצרופות בקשתו של המבקש, סימוכין שונים לתשלום הנטען על ידו, בדמות תדפיסים מחברת האשראי, מהם עולה כי שולמו סכומים שונים במועדים שונים ל"צפון 1", שם מסחרי המתנוסס גם על מסמכים שבתיק זה, ומכוונים לעבר המשיבה.
נוכח כל אלו, דומני כי יהא זה צודק ליתן למבקש את יומו בבית המשפט, שכן עלה בידו להראות כי שילם סכומים שונים למשיבה, שעה שאין המשיבה מכחישה כלל בתשובתה, טענות אלו.
על בסיס הסמכות המסורה לי בסעיף 90 בחוק בתי המשפט, אני סבור כי יש ליתן למבקש ארכה, וכה יהא, מבלי לקבוע מאומה, לעניין מועד המסירה הנקוב בזו העת, בתיק ההוצל"פ.