בפניי התנגדות לביצוע שני צ'קים ע"ס 400,000 ש"ח כל אחד לז.פ. 18/6/10, שנמסרו למשיבה תוך שנרשם על פניהם "לבטחון".
הצ'קים נמשכו מחשבון המבקש מס' 1 למשיבה בלבד וסחרותם הוגבלה. המבקשים מס' 2 ו-3 חתמו בגב הצ'קים, נתבעו כחותמים (ולא כערבים או מסבים). הצ'קים חוללו מסיבת אין כיסוי מספיק.
המבקשים בהתנגדותם הודו בקיום חוב למשיבה, וטענו כי ביום 25/1/10 ולאחר שהחברה שבבעלות המבקשים 1 ו-2, א.מ. המרכז הגדול לבשר בע"מ (להלן: "
החברה", נקלעה לקשיים, הגיעו להסדר עם המשיבה לפיו החוב הועמד על סך 708,049 ש"ח ועוד ריבית בסך 40,000 ש"ח אשר ישולם לפי המפורט שם: שיק ע"ס 65,000 ש"ח ליום 10/2/10 ושיקים בסך 23,000 ש"ח כל אחד החל מיום 10/3/10. הריבית, כך הוסכם, תשולם בתום התקופה בשני שיקים שווים. באותה הזדמנות נמסרו שני הצ'קים נשוא התובענה. כעולה מהתצהירים והחקירה הנגדית נפרעו עפ"י ההסדר הצ'ק הראשון בסך 65,000 ש"ח ו-3 צ'קים עוקבים בסך 23,000 ש"ח כל אחד ובסה"כ 134,000 ש"ח (
ר' סעיף 17 לתצהיר מר ספדי, סעיף 27 (המיספור שגוי) לתצהיר מר אברהים,
פרוטוקול עמ' 2 שורות 9-8).
עוד טענו המבקשים כי בסמוך לאחר תחילת ההסכם הנ"ל הודיע להם נציג המשיבה כי העסק נפרץ ונגנבה הכספת (
אישור משטרה מיום 27/5/10 המצורף להתנגדות כנספח). המבקשים התבקשו ליתן הוראת ביטול לצ'קים.
המבקשים טענו כי המשיבה לא מסרה להם את פרטי הצ'קים שנגנבו, לא הסכימה לצייד אותם בכתב שיפוי, ולמרות ההודעה על הגניבה ניסתה המשיבה להמשיך ולהגיש לביצוע את הצ'קים, שנטען שהם גנובים, וזאת במרמה, ואז בוטלו הצ'קים.
מהחקירה הנגדית מתברר כי המשיבה הגישה לביצוע את הצ'קים נשוא התביעה תוך מילוי המועד 18.6.11. בפי המבקשים טענות נוספות אודות טיב חתימתם וטענות כלפי החיוב השטרי.
דיון
לאחר שהמבקשים נחקרו, וקראתי את סיכומי הצדדים, אני קובעת כי יש לדחות את טענותיהם של המבקשים מס' 1 ו-2, ככל שהן מתייחסות לסכום חוב של 574,049 ש"ח (=708,049-134,000) ולקבל את טענת המבקש מס' 3 לעניין נפקות חתימתו.
יתר הטענות יידחו.
1.
מעמד המבקשים בצ'קים
כאמור במבוא, ב"כ המבקשים ערך את הבקשה כאילו היא מוגשת בשם החברה ושלושה ערבים, למרות שהחברה אינה צד לצ'קים. ההתייחסות בהחלטה תהיה לפי הכותרת לעיל. המבקש מס' 1 הוא עושה הצ'ק, שנמשך מחשבונו, המבקש מס' 2 הינו ערב לפי הודאתו (
סעיף 20 לתצהיר מר ספדי,
פרוטוקול, עמ' 6, שורה 20-23), ומעמדו של המבקש מס' 3 אינו ברור.
בחלק ו' לבקשת הביצוע נכתב:
"הזוכה
יצחק קוך ובניו משק חקלאי בע"מ אוחז בשיקים/שטרות בחתימת יד בחתימת
מרואן לובאני, אמיר ספאדי, סאלח לובאני ובערבות/הסבת_______...".
כלומר שהמשיבה לא טענה כי מי מהחייבים הינו ערב. לאור הודאת המבקש מס' 2 כי חתם כערב, אני מקבלת את הקביעה כהודאת בעל דין, אך לא ניתן לעשות כן בעניין המבקש מס' 3, שמסר גרסה אחרת, שלא נסתרה בחקירה נגדית, וסותרת את טענות המשיבה בכתב התביעה עצמו. המבקש בהתנגדות לביצוע תביעה, שדינה כדין בקשת רשות להתגונן רשאי להעלות טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, ואין לדחותה כשלעצמה מאחר ומדובר בשאלה של דרכי הוכחה (
א. גורן, "
סוגיות בסדר דין אזרחי", סיגא הוצאה לאור בע"מ תשס"ט-2009, עמ' 403).
סעיף 56 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע:
"החותם על שטר שלא בתור מושך או קבל הריהו, במעשהו זה, חב בתור מסב כלפי אוחז כשורה".
סעיף 57 (ב) לפקודה קובע כיצד ניתן לערוב לשטר וזאת או במסמך נפרד או על גוף השטר "והיא נוצרת על ידי הביטוי bon pour aval או ביטוי אחר השווה לו, שיש אחריהם חתימה".
עינינו הרואות כי המבקש מס' 3 אינו מתאים לאף אחד מהתיאורים, הוא אינו ערב, שכן לא צורפו לחתימתו המילים המעידות כי הוא חותם כערב, ועל כן חל בעניינו סעיף 57, כברירת מחדל, כפי שטוען ב"כ המשיבה בסיכומיו, אך אין לכך נפקות כלפי המשיבה, שכן הצ'ק לא הוסב למשיבה, אלא היא צד קרוב בצ'ק לא סחיר. נסיבות אלו בצירוף העובדה שהמבקש לא חתום על ההסכם מיום 25/1/10, בקשר אליו נמסרו הצ'קים, מצדיק קבלת הגנתו כהגנה איתנה וראויה לבירור.
על כן מתקבלת טענת המבקש מס' 3 כי אין לו מעמד של ערב בצ'קים אלא כעד בלבד, דבר שאינו מקים כלפיו חבות שטרית.
המבקש מס' 1 הינו מושך ולא ערב, לפי מראית פני הצ'קים, והמבקש מס' 2 הינו ערב לפי הודאתו, ולפי ההסכם.