1. המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר, ביחס לשיק על סך 23,942 ש"ח, ליום 28.2.12.
בהתנגדותו טען, כי מסר את השיק הנ"ל למשיבה, כחלק מעיסקה בסכום כולל של כ-50,000 ש"ח. לטענתו, הזמין מהמשיבה עבודת צביעה של חלונות ברזל ומוטות ברזל, בשלושה משלוחים שונים. עבור שני המשלוחים הראשונים שילם. השיקים נמסרו למשיבה עם קבלת הסחורה לאחר צביעתה, כאשר המוצרים עטופים, ולא ניתן לראות את איכות העבודה. בעת התקנת החלונות באתר העבודה התברר למבקש, לטענתו, כי עבודת הצביעה נעשתה באופן לקוי. לטענת המבקש, נציג המשיבה הגיע, לבקשתו, והסכים לתקן חלק מהעבודות. התיקונים שבוצעו לא היו אף הם לשביעות רצונו של המבקש. באשר לשאר הליקויים להם טען המבקש אמר לו נציג המשיבה, כי לא ניתן להגיע לרמת גימור טובה יותר.
לטענת המבקש, העבודות בוצעו על ידי המשיבה באופן לקוי. לאחר שהמשיבה לא נענתה לפנייתו לשלוח שוב נציג לאתר ולהסדיר את המחלוקת, ביטל את השיק, לא לפני שהודיע למשיבה על כוונתו לעשות כן.
2. בדיון שהתקיים בפני ויתרה המשיבה על חקירת המבקש, ואילו המבקש חזר על טענותיו.
לטענת המשיבה, בפי המבקש טענות המהוות, לכל היותר, כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, טענות שאינן מהוות הגנה מפני תביעה שטרית. לפיכך, לטענתה, דין ההתנגדות להידחות.
3. טענותיו של המבקש הן טענות אשר נהוג לסווגן כ"כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב". המבקש מודה בקבלת התמורה, ואף בעשיית שימוש בחלונות שנצבעו על ידי המשיבה, ועל כן אין זו טענת "כשלון תמורה מלא", שעשויה לקום למי שלא סופק לו הממכר כלל, או למי שסופק לו ממכר פגום עד כדי שלא ניתן לעשות בו שימוש כל שהוא. טענת המבקש היא, כי העבודה שסופקה על ידי המשיבה אינה תואמת בטיבה ובאיכותה את העבודה שהוזמנה ממנה, ושעבורה ניתן השיק נשוא ההתנגדות.
טענות אלו מבקש המבקש להעלות כנגד הצד הקרוב לשטר, היא המשיבה, ואילו לשיטת המשיבה, טענות אלו אינן מוכרות כטענת הגנה מפני תביעה שטרית, אף לא כאשר היא מוגשת על ידי הצד הקרוב לשטר.
4. לטעמי, התפיסה על פיה טענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינה מהווה טענת הגנה מפני התביעה השטרית, אינה מתיישבת עם הפסיקה בתחום דיני השטרות, כפי שהתפתחה בשנים האחרונות. תימוכין לכך ניתן למצוא גם בספרו של ש' לרנר,
דיני שטרות, עמ' 297 עד 301, שם מפרט המחבר בהרחבה ובאופן משכנע את הטעמים לכך, שיש לבטל את ההלכה לפיה טענת כשלון התמורה החלקי הבלתי קצוב אינה מהווה הגנה, ואף מראה, כי בפועל החל תהליך ביטולה של אותה הלכה בבתי המשפט.
בין יתר הטעמים המובאים שם מונה המחבר את הטעמים הבאים:
א. הגישה לפיה מושך השטר צריך לשלמו, ולאחר מכן לתבוע את נזקו מהצד השני, מביאה לריבוי הליכים, העוסקים באותה מסכת עובדתית.
ב. עקרון תום הלב החל על המשפט האזרחי, מחייב העדפת שיקולי צדק והוגנות על פני היעילות המסחרית שבגביית השיק באופן מיידי, והפניית הנפגע להגשת תביעה נפרדת.
ג. ייחודם של דיני השטרות, וההגנה על רוכשי שטרות בתנאים של תמורה ותום לב, אינו צריך להשפיע על היחסים בין צדדים קרובים לשטר. רצוי ליצור אחידות בין דיני השטרות, ככל שהדבר נוגע לצדדים קרובים, לבין דיני החוזים החלים על אותם צדדים.
ד. כשם שמכירה הפסיקה בטענת קיזוז, בסכום שאינו קצוב, בין צדדים קרובים (הלכת Nordland הידועה - רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים), פ"ד נג(2) 294 ), יש להכיר גם בכשלון התמורה החלקי הבלתי קצוב, שכן אין הגיון להבחנה בין שתי הטענות. את טענת כשלון התמורה ניתן להעלות במונחים של קיזוז, ואז היא תוכר.
5. מאחר ובמקרה הנדון עסקינן בצדדים קרובים, כאשר מושך השיק טוען כלפי הנפרעת, כי למעשה לא קיבל ממנה סחורה או שירות בטיב שהוזמן ממנה, ועל כן אין הוא חייב, על פי תנאי ההסכם בין הצדדים, לשלם לה את מלוא התמורה המוסכמת - חלים למעשה כל הנימוקים הללו באופן שיצדיק, לכל הפחות, מתן רשות להתגונן, על מנת שהמבקש יקבל את יומו בביהמ"ש, במסגרת ההליך הנוכחי, ויוכל להעלות טענותיו כלפי המשיבה. המבקש יכול היה לנסח את טענותיו כטענות קיזוז (שכן ההבדל בין טענת כשלון תמורה חלקי לבין טענת קיזוז הוא לעתים קרובות הבדל של ניסוח), ואילו עשה כן - ברי כי היה זכאי לרשות להתגונן, על פי הלכת Nordland הנ"ל.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך, שטענותיו של המבקש הועלו באופן כללי ועמום. כידוע, מי שמבקש רשות להתגונן חייב להיכבד ולפרט פרטי הגנתו, ועל כן היה על המבקש לפרט ביתר הרחבה וביתר דיוק את טענותיו כלפי המשיבה. אם נגרם לו נזק כתוצאה מהעבודה הלקויה, היה עליו לפרט איזה נזק נגרם, ומה היתה העלות של הליקויים מבחינתו. גם טענת קיזוז יש לפרט ולנסחה כפי שהיה מנסח אותה תובע בכתב תביעתו. באלו לא עמד המבקש, אשר אינו מיוצג על ידי עורך דין, ואינו מודע לכללים משפטיים אלו.
בנסיבות אלו, כאשר - מחד - לכאורה בפי המבקש טענת הגנה, באשר בצדדים קרובים לשטר עסקינן, ומאידך - טענותיו לא נוסחו באופן ברור ומדויק, כפי שהיה עליו לנסחן בתצהירו, סבורני כי הפתרון הראוי הוא בהתניית מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה הולמת, בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הערובה תהא, בנסיבות העניין, בסכום השיק עצמו.
6. לאור האמור לעיל, אני מורה, כי
בכפוף להפקדת סך 24,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, תינתן למבקש רשות להתגונן.
בהעדר הפקדה, תידחה ההתנגדות, והליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, בדואר רשום עם אישור מסירה
.
ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.