1. העניין שבפני, התנגדות הנתבעת לבקשה לביצוע שטרות.
2. השטרות אשר הוגשו לביצוע הינם שטרות מס' 037 ע"ס 15,000 ש"ח, ושטר מס' 832 ע"ס 5,000 ש"ח.
3. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטרות. לדברי הנתבעת, היא שכרה נכס מקרקעין מאת התובע, החל משנת 1995, ועד לשנת 2012. לטענתה של הנתבעת, היא מסרה את ההמחאה מס' 832 כבטחון במסגרת הסכם שכירות ישן, מחשבון בנק ישן אשר כבר אינו פעיל, ואותו הסכם שכירות פג לפני שנים רבות; לגבי ההמחאה השנייה, טענה הנתבעת כי אכן הסכם השכירות שבין הצדדים הוארך בחודש יוני 2011 ובמסגרת זאת מסרה את ההמחאה ע"ס 15,000 ש"ח, להבטחת קיום חיוביה על פי הסכם השכירות האמור;
4. הנתבעת מציינת כי שילמה את מלוא דמי השכירות בהתאם לחוזה השכירות האחרון, קרי, מלוא דמי השכירות עד לסוף חודש יוני 2012, ולדבריה אותה המחאה אמורה הייתה להיות מושבת לידיה עם תום תקופת השכירות.
5. התובע השיב להתנגדות, ולטענתו יש לדחות את ההתנגדות; התובע מציין כי שתי ההמחאות ניתנו כבטוחה במסגרת הסכם שכירות ארוך-טווח אשר נחתם מול הנתבעת, כאשר הנתבעת מתעלמת בהתנגדותה מכך כי לא פינתה את המושכר בסוף חודש יוני 2012 (תום תקופת השכירות בחוזה המוארך) אלא השהתה את פינוי הנכס עד כמעט לסוף חודש מרץ 2013, ובגין אותה תקופה, של 9 חודשים, לא שילמה כלל את דמי השכירות; התובע טוען כי לא היה עליו להשיב את ההמחאות, שכן הייתה לו זכות עיכבון בהמחאות כל עוד לא כוסה מלוא החיוב החוזי במערכת היחסים החוזית שבין הצדדים, ומשנותרה יתרת חוב מהותית, לא נותר לו אלא לפנות ולנקוט בהגשת השטרות לביצוע, שכן יתרת החוב הנטענת על ידו עולה על סכום השטרות.
6. אקדים ואציין, כי שאלת היות אותה המחאה מחשבון בנק ישן וסגור או מפנקס המחאות אשר חלפו שנים רבות מאז נמסר, אינה מעלה או מורידה בהקשר של החבות השטרית; שטר הוא שטר, וחבות שטרית בעטיו יכולה לקום, גם אם מדובר בהמחאה מחשבון אשר נסגר, אין הדבר אומר שנסתם הגולל על העילה השטרית. יתר על כן, כאשר מדובר במערכת יחסים חוזית ארוכת שנים, במסגרתה הושכר הנכס משך 18 שנים, הרי שהדבר הינו יותר מאפשרי, וככל שההמחאה לא הוחזרה, ועוכבה בידי התובע (וברי כי עיכבון מכח ס' 11 לחוק המיטלטלין חל גם חל בהקשר של שטר), הרי שאין בכך שהחשבון נסגר כדי לגרוע מהחבות השטרית.
7. לפיכך, טענת הנתבעת כי השטרות הוגשו בצורה הנוגדת את הוראות פקודת השטרות, בהקשר זה, אין לה תימוכין, והטענה לא רק שאינה ברורה, אלא שהיא שגויה מעיקרה. ולא רק זאת. הנתבעת הותירה את ההמחאות בידי התובע כאשר הן עשויות ללא תאריך, תוך שניתנת הרשאה (בין במפורש ובין במשתמע) להשלים את השטר כהוראות סעיף 19 לפק' השטרות (נוסח חדש), ולא ראיתי כי שטר אשר הושלם לתאריך המתעד את מועד חידוש ההסכם האחרון, הוגש לביצוע שלא כדין.
8. ואוסיף לאמור: במסגרת הארכת ההסכם הסכימו הצדדים מדי פעם, כי כל תנאי ההסכם המקורי נותרו לעמוד בעינם, למעט הנתונים המשתנים במסגרת הארכת ההסכם (עמ' 6 שורה 5), אולם רק השטר, לגרסת הנתבעת, לא אמור היה "לדלג" לתקופה המוארכת, אם כי שטר חלופי לא נמסר;
9. לגישתי, כאשר הנתבעת נמנעה מלדרוש את השטר בכתב (ועיניו רואות כי כאשר רצתה, שלחה הודעות ומכתבים לתובע), וההסכם מוארך מעת לעת, כאשר נכתב בו מפורשות כי כל תנאי ההסכם המקורי ימשיכו לעמוד בעינן, הרי שיש בכך להדוף את הטענה כי השטר אמור היה להיות מוחזר במועד מוקדם יותר.
10. מששאלות אלו נותרו מאחור, נותר לברר מספר שאלות: מהו החיוב אשר מכוחו עיכב התובע השטרות בידו ? והאם אותו חיוב נפרע ?
11. לגבי מהות החיוב, ציין התובע כי החוזה מחודש יוני 2011 הסתיים בחודש יוני 2012, והצדדים לא נחלקו לגבי התשלום של אותה שנת שכירות, אלא המחלוקת התמצתה בתקופת השכירות מיום 1.7.2012 ועד 20.3.2013. עוד נחלקו הצדדים בשאלות הנוגעות למצב הדירה ביום השבת החזקה, וכן תשלום דמי ועד הבית אשר לכאורה נותרה לגביהם יתרת חוב (לפי הסכם השכירות תשלום זה מוטל על הנתבעת).
12. בדיון אשר נתקיים בפני ביום 25.3.2014, טענה הנתבעת כי עד ליוני 2012 שילמה את הכל בהמחאות, ואולם בתאריך שאינו זכור לה, אפריל או מאי 2013, נפגשה עם התובע ומסרה לו את התשלום עבור 9 חודשי השכירות הנוספים, במזומן, ואף לא דרשה קבלה (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 6 עד 12).
13. כאשר נתבקשה הנתבעת לפרט את נסיבות התשלום, טענה כי שילמה כאמור, בסוף אפריל 2013 או תחילת מאי 2013, סך של 15,000 ש"ח, אותם נטלה ממכרים וחברים של בנה. במסגרת העדים ביקשה הנתבעת להביא עד מטעמה, מר רפאל יבדייב, אשר לגישתו דובר ב- 20,000 ש"ח, אשר לא ידע את מקורם, ולגישתו התשלום בוצע לתובע בנוכחותו, במושכר.
14. זהו המקום לציין, שמדובר בגרסה חדשה, הרחבת חזית, אשר הועלתה רק לאחר שהוגשה תשובתו של התובע ובקשתו למתן פסק דין חלקי. את ההתנגדות והתצהיר התומך ערכה הנתבעת בחודש יולי 2013, אולם העובדה כי כחודשיים קודם לכן שילמה סכום ניכר ביותר במזומן ללא קבלה, שכחה לציין בתצהירה.
15. לא רק זאת, אלא שהסכום עליו דיברה הנתבעת אינו מכסה את מלוא החיוב הנטען (תשעה חודשי שכירות בצירוף עלות השבת הדירה למצבה כמתואר בחוזה, ודמי ועד הבית) - כאשר העד מטעם הנתבעת מציין כי מקום התשלום היה בדירה, אשר החזקה של הנתבעת בה הסתיימה יותר מחודש לפני מועד התשלום הנטען (אם כי התאריך המדויק של אותו תשלום עלום שהיקפו עלום, אינו זכור לנתבעת או לעד מטעמה, ואף לא תועד).
16. את בקשת המבקשת להתנגד לביצוע השטרות יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבעת כל סיכוי להצליח בהגנתה (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).
17. כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).
18. במקרה דנן, לא רק שההגנה הינה דלה ביותר, ולא מפורטת, אלא שמרבית טענות ההגנה לא נכללו בהתנגדות, אלא הועלו כמענה לדברי התובע, ללא תימוכין ובצורה לא מפורטת.
19. תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים.