1. בפניי התנגדות לביצוע שטרות אשר הוגשה על ידי המבקשת.
2. המדובר בהתנגדות לביצועם של שישה שיקים בסך כולל של 80,500 ש"ח שמועד פירעונם בין
20.4.2011 לבין 20.5.2011. השיקים משוכים מחשבון המבקשת לפקודת אגמנס בע"מ (להלן:
"הנפרעת"), ואשר הוסבו לידי המשיבה האוחזת בהם.
3. המבקשת הגישה התנגדות לביצוע השטרות הנתמכת בתצהיר מנהלה ובעל המניות בה וטענה כי מסרה השיקים לנפרעת בעבור סחורה שאמורה הייתה זו האחרונה לספק לה, אך בפועל לא סופקה. בנוסף על כך טוענת המבקשת שביצעה עבודות עבור הנפרעת אך לא קיבלה תמורתן בסך כולל של 800,000 ש"ח. המבקשת הוסיפה וטענה כי אוחזת היא בשיקים של הנפרעת אשר חוללו בסכום של כ-400,000 ש"ח.
כמו כן טוענת המבקשת כי השיקים כלל לא הוסבו למשיב, שכן מעיון בחתימה הנחזית להיות חתימת ההיסב, עולה כי אינה נחתמה על ידי מורשי חתימה מטעם הנפרעת, ועל גבי כל אחד מהשיקים מופיעה חתימה שונה. מורשי החתימה מטעם הנפרעת כלל לא חתמו חתימת היסב ולא העבירו את השיקים למשיב.
לאור הנ"ל טוענת המבקשת לכשלון תמורה מצד הנפרעת ואף הוסיפה וטענה, כי לא העניק תמורה כלשהי בגין שטרות אלו ואינו אוחז כשורה.
4. מנגד, טען המשיב שיש לדחות את ההתנגדות מאחר ומדובר בטענות כלליות בלתי מפורטות, חסרות תשתית עובדתית מינימאלית ולו בדמות ציון מועדים רלוונטיים, טענות סתמיות שאין להן על מה לסמוך, ועל כן אין בהן לגבש הגנה כנגד ביצוע השטרות.
לגופם של דברים טוען המשיב כי השטרות נשוא ההתנגדות הופקדו בחשבון הנפרעת כשיקים לניכיון, וזאת בהתאם לבקשתה מיום 17.07.10 כי כל השיקים שיופקדו בחשבונה יהוו שיקים לניכיון, ועל כן אין ספק כי ניתנה בעדם תמורה. יתרה מכך, מרשימת השיקים לניכיון בחשבון הנפרעת עולה כי מלוא השיקים נשוא התנגדות זו הופקדו בפועל לניכיון, משכך בוודאי נתן המשיב בעד שיקים אלו תמורה וערך בהיותם שיקים לניכיון, ועל כן אין ספק כי אוחז כדין וכשורה בשיקים. כן טען שלא נסתרה חזקת האחיזה כשורה ואף הוסיף שטענת כשלון התמורה רלוונטית בהתאם להלכת גויסקי רק אם קיבל ההמחאות לאחר כשלון התמורה, וככל שקיבל ההמחאות עובר למועד כשלון התמורה, אין למושך הגנה כנגד צד רחוק האוחז בשטר.
המשיב אף הוסיף וטען שמדובר בחתימה כדין על השטרות ומשכך עתר לדחיית ההתנגדות.
המשיב הודיע כי אינו מבקש לחקור המבקשת ולפיכך, ניתנת החלטתי על סמך הבקשה והתגובות לה בלבד.
5.
דיון
כידוע ובהתאם להלכה הפסוקה, התנגדות לביצוע שטר שדינה כדין בקשת רשות להתגונן. במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן על המבקש להראות כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט".
בשלב זה של הדיון, אין בודקים כיצד יצליח המבקש להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו, ואין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענת ההגנה בעל פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה, אלא בית המשפט יעניק רשות להתגונן אם התצהיר על פניו, יחד עם חקירת המצהיר, מגלים לכאורה עילה חוקית שאם תוכח במשפט תוכל לשמש הגנה מפני התביעה. אבקש לציין כאן כי המנעות המשיב מלחקור המצהיר אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו.
עם זאת, בכל הנוגע לעריכת הבקשה, נקבע לא אחת כי אין המבקש רשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענת סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96
חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400).
6. במקרה דנן, טוענת המבקשת לכישלון תמורה מלא מאחר והנפרעת לא סיפקה לה את הסחורות בגינן הועברו אליה השיקים נשוא ההתנגדות. אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיב הוא צד רחוק לשטרות, כלומר, המדובר בטענת כישלון תמורה מלא המועלת על ידי המבקשת כהגנה ביחס לשטרות שניתנו על ידה המוחזקים בידי צד שלישי. במצב דברים זה, בכל הנוגע לטענת כשלון תמורה מלא, יש להבחין בין מקרה בו השטר סוחר לפני מועד ביצוע העסקה שבקשר אליה ניתן השטר, לבין מקרה שבו סוחר השטר לאחר אותו מועד. שכן אם סוחר השטר לפני המועד, אזי אין מקום לדבר על פגם בסיחור, מכיוון שבמקרה כזה אין כל כישלון תמורה ולא תהיה למושך השטר הגנה כלפי צד רחוק האוחז בשטר, אפילו אינו אוחז כשורה (ראה הלכת גויסקי, ע"א 333/61
גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז 595). אולם אם סוחר השטר לאחר אותו מועד, והעסקה הגלומה בשטר לא בוצעה, במקרה שכזה לכאורה מדובר בפגם בזכות הקניין, שכן ייתכן ופקעה זכותו של הנפרע להעביר השטר ועל הנפרע היה להחזירו לחתומים עליו.
אומנם קיימת גישה בפסיקה כי די בטענה זו אשר הועלתה על ידי המבקשת כנגד הצד הקרוב בתביעה השטרית על מנת להתיר רשות להתגונן גם כנגד צד רחוק (ראה ע"א 218/66
חביה ואח' נ' גליק, פ"ד כ(4) 63), אך גם באותו עניין נטען בבקשת ההתנגדות, כי השטר סוחר לאחר שהעסקה שבגינה ניתן, לא בוצעה ולפיכך ניתנה שם רשות להתגונן. טענה כזו לא עלתה במקרה דנן ואין די בטענה סתמית לפיה המבקש לא קיבל את התמורה בגין השטרות. לכן דין הטענה בדבר כשלון תמורה להדחות בהעדר פירוט כנדרש, שכן טענת כשלון תמורה אינה יכולה להיטען באורח סתמי וכוללני. על מנת להוכיח טענה זו על המבקש להיכבד ולפרט טענתו ואי ציון פרטים מדוייקים לרבות פירוט פרטי העסקה, מצדיק סירוב מצד בית המשפט להעיק לו רשות זו
(
ע"א 217/87
מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד מג(4)613).
במקרה דנן, אכן כטענת המשיב הטענה בדבר כשלון תמורה נטענה באופן כללי כאשר המבקשת כלל לא טרחה לפרט בתצהירה את פרטי עסקת היסוד, מתי בדיוק נכרת הסכם הספקת הסחורה בין הצדדים, מתי נמסרו השיקים לנפרעת ומתי היתה אמורה עסקת היסוד להתבצע, כלומר מתי היתה אמורה המבקשת לקבל את התמורה בעבור שיקים אלה ומתי לטענתה סוחרו השיקים למשיבה.
אכן בשלב זה של הדיון בבקשת הרשות להתגונן אין בודקים את טיב ראיותיו של הטוען לרשות להתגונן, אך אין די באמירה סתמית ובהצהרה לאקונית מצד המבקשת בעניין זה. טענת המבקשת נטענה באופן כללי ועמום ללא כל פירוט ואף ללא בדל ראיה, כך המבקשת לא הניחה בסיס עובדתי לטענתה בדבר כשלון תמורה מלא המצביע על ראשיתה של הגנה לכאורה ולו בדוחק. משכך, בהעדר פירוט כנדרש, דין טענת כשלון תמורה כלפי הנפרעת להידחות.