החלטה בתיק ת"ד 7532-12-11

1.         ביום 26.12.11 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של הפקרה אחרי פגיעה בניגוד לסעיף 64 א'(ב) לפקודת התעבורה, נהיגה ברשלנות וגרימת תאונת דרכים בה נפגע אדם, אי מתן זכות קדימה בצומת ונהיגה בשכרות.

2.         ביום 16.10.12 הגיש המבקש בקשה לביטול כתב האישום מחמת "טענה מן הצדק" בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982, ולפיה יש לבטל את כתב האישום בכל הנוגע לאישום העיקרי, הפקרה אחרי פגיעה.

            לטענת המבקש אכיפת העבירות המיוחסות לו נעשית כאכיפה בררנית, סלקטיבית, שרירותית ומפלה.

לטענת המבקש במקרים זהים לאירוע נשוא כתב האישום נגד המבקש, החליטה המשיבה ללא כל הבדל או הסבר המניח את הדעת להגיש כתבי אישום המייחסים לנהגים עבירות קלות באופן משמעותי בחומרתן, כגון עזיבת מקום תאונה ו/או אי מסירת פרטים ו/או אי הגשת עזרה, בהתאם לתקנה 144 לתקנות התעבורה.

בבקשתו הציג המבקש מספר כתבי אישום התומכים בטענה זו.

3.         על כן טוען המבקש כי בתיק זה חרגה המשיבה ממדיניות האכיפה המוצהרת שלה עצמה והעמידה את המבקש בפני כתב אישום  חמור באופן משמעותי, מאשר היה לו נותר בידי התביעה המשטרתית.

ב"כ המבקש הפנתה לתיק ת.ד. 1233/08 מ"י נ. אלטחן פז, שם הביע בית המשפט עמדתו לפיה הוא ער לתופעה של אכיפה בררנית והשתכנע כי אכן אין מדיניות אכיפה שווה בין המחוזות.

עוד טענה ב"כ המבקש כי מדיניות האכיפה הנהוגה במחוז דרום היא המדיניות הנהוגה והמקובלת בכלל המחוזות למעט במחוז אחד - מחוז תל אביב , שם מתייחסים גם לחומרת הפגיעה באדם במסגרת השיקולים לסעיף האישום שיוגש לבית המשפט.

4.         בתגובת המשיבה לבקשה סקר ב"כ המשיבה את הפן המשפטי בעבירת ההפקרה ואת תכלית החוק וכן את היחס בין הוראות סעיף 64 א' לפקודת התעבורה וסעיף 62 לפקודת התעבורה, והדגיש כי כל אחת מן העבירות עומדת ברשות עצמה ועבירות אלה אינן יכולות להוות תחליף זו לזו והן רק יכולות להצטרף זו לזו.

לטענת ב"כ המשיבה גם אם ישנם מקרים לפיהם נראה על פניו כי נסיבות האירוע יכולות לקיים את עבירת ההפקרה ולא הוגש בהם כתב אישום כאמור, אין זה מספיק כדי לעמוד בתנאים הנוקשים של החוק והפסיקה בעניין קבלת טענת הגנה מן הצדק, ובוודאי שלא ניתן לומר כי המאשימה התעמרה בנאשם.

עוד טען ב"כ המשיבה כי בית המשפט העליון קבע בשורה ארוכה של פסקי דין את שיקול דעתה של התביעה, בעת הגשת כתב האישום ומידת התערבותו המצומצמת של בית המשפט בשיקול דעת זה.

5.         בהבהרה שנמסרה על ידי ב"כ המשיבה ביום 27.12.12 הודיע ב"כ המשיבה כי לאחר בירור עם עורכי הדין דן שני והדס פורר, אף תיקי הפקרה במחוז תל אביב בהם לא נגרמה תוצאה קשה, מועברים לפרקליטות מחוז ת"א, על מנת לבחון האפשרות להגישם באמצעות הפרקליטות בגין עבירת ההפקרה.

6.         עוד נטען כי כיום תיקים בהם קיים חשד לביצוע עבירת ההפקרה, מועברים להחלטתה המקצועית של הפרקליטות במחוז הרלוונטי, לרבות במחוז תל אביב. לכן כיום אין שוני במדיניות העמדה לדין בעבירת ההפקרה בין הפרקליטויות במחוזות השונים.

בתשובת המבקש לתגובת המשיבה ביקשה ב"כ המבקש להורות על זימונם של עורכי הדין דן שני וגב' הדס פורר, על מנת ללמוד על עמדת המאשימה ביחס לשיקול הדעת המופעל בעת הגשת כתבי האישום.

7.         בדיון שהתקיים ביום 17.6.13 הודיע ב"כ המשיבה כי תוצאות התאונה פרט לסעיף 64 א' בחלופה ג', אינן מהוות את יסודות העבירה ולכן ההחלטה אינה מתקבלת בהתאם לתוצאות התאונה וככל שלא מדובר בחלופה ג' כאמור, שיקול הדעת באשר לסעיפי האישום  הינה רק על פי הראיות שבתיק הספציפי.

ב"כ המבקש ביקשה לדעת האם מדיניות האכיפה מצויה בכתובים ולטענתה קיים שוני במדיניות האכיפה בין המחוזות.

8.         אחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ובתשובה, אני סבורה כי דין הבקשה להדחות לפחות בשלב זה.

עיון בסעיף 60 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 מעלה כי ככלל חומר שהושג בחקירה בעבירת פשע  למעט עבירות כאמור בסעיפים קטנים (ג) ו-(ד) או בעבירת עוון המנויה בחלק א' של התוספת, תעבירו המשטרה לפרקליט מחוז לטיפולו של פרקליט.

איסוף חומר חקירה נעשה בידי המשטרה וזו אחראית על סווגו של החומר לעבירה הרלוונטית. יוצא אם כן כי בענייננו סעיף 64א' לפקודת התעבורה הינו בגדר עבירת "פשע" ולפיכך על המשטרה להעביר את חומר החקירה לפרקליט המחוז לטיפולו של פרקליט.