1. לפניי "
בקשה להארכת מועד להגשת ראיות וכן עיון מחדש בהחלטה מיום 3.6.12" שהגישה הנתבעת, מדינת ישראל. הבקשה מתייחסת להגשתן של שלוש חוות דעת רפואיות: חוות דעת שערך פרופ' יהודה היס בתחום הפתולוגיה, מיום 4.3.06; חוות דעת שערך ד"ר גדעון פינדלר, בתחום הנוירוכירורגיה, מיום 20.5.12; וחוות דעת שערך ד"ר מאיר פייבל, בתחום הרדיולוגיה, מיום 24.5.12.
2. בתיק שבכותרת מתבררת תביעתם של קטין, יליד 11.6.97 (התובע 1) (להלן:
התובע), והוריו (התובעים 3-2) ושירותי בריאות כללית (התובעת 4), בגין פציעתו של התובע בראשו ביום 3.2.06 מרימון הלם או מחפץ חד אחר שנורה, לפי הטענה, ברשלנות על ידי כוחות הביטחון. התביעה נתמכת בחוות דעת של פרופ' אברהם סהר, מומחה בתחום הנוירוכירורגיה, מיום 30.4.07 ומיום 6.4.08 בשאלת נכותו של התובע ובשאלת האחריות, במסגרתן נקבע כי קיימת סבירות גבוהה לאפשרות שהתובע נפגע על ידי גוף גדול וקהה בעל מהירות מעוף גבוהה, דוגמת מיכל גז שנורה מרובה. הנתבעת טוענת שהתובע נפגע מאבן גדולה, ובתמיכה לעמדתה הגישה את חוות דעתו של פרופ' אבינועם רכס מיום 26.10.08, במסגרתה נקבע כי לא ניתן לקבוע בביטחון את מנגנון הפגיעה בתובע וכי ברור שאין מדובר בפגיעת הדף, שכן קיימת חבלה ישירה בגולגולת שנגרמה מגוף זר שפגע בה מצד שמאל מלפנים. אציין, כי שני המומחים הסכימו שנכותו של התובע היא בשיעור של 100%. ביום 9.11.08 מונה, בהסכמה, פרופ' נחום סורוקר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום.
3. ביום 16.2.12 התקיים קדם משפט מסכם, בהמשך לקדם משפט מיום 29.12.11 שבסיומו ניתנה החלטה המורה לצדדים כיצד להיערך לקדם המשפט המסכם, שבו תיקבע התוכנית לשמיעת הראיות. אציין, כי לנוכח המחלוקת העובדתית המהותית בין גרסות הצדדים בנוגע לנסיבות הפגיעה בתובע, סברתי כי אין מקום להורות על עריכת תצהירים וכי חקירות העדים, לרבות החקירה הראשית, ייעשו בעל פה באולם בית המשפט. בישיבת קדם משפט מסכם, שהיתה ממושכת והתייחסה לכל הנושאים שעמדו על הפרק, נקבעו, בין היתר, תוכנו של תיק המוצגים המשותף וכן רשימות העדים של כל אחד מן הצדדים. ב"כ הנתבעת לא ביקש להוסיף על חוות דעתו של פרופ' רכס בשאלת האחריות, והצדדים הסכימו על עריכת שלוש חוות דעת נוספות על ידי מומחים מטעם בית המשפט (עובד סוציאלי, אקטואר ומודד) (בעמ' 13, שורות 10-6). התיק נקבע לשמיעת כל העדים העובדתיים (תשעה במספר) ליום 4.6.12, לכל היום, ונקבע כי במועד האמור "
תיעשה תוכנית להמשך שמיעת הראיות הן ביחס ליחסי התובעת 4 עם הנתבעת והן ביחס לעדויות המומחים" (בעמ' 15, שורות 25-24). אוסיף ואציין, כי לא נקבעו מועדים לשמיעת כל הראיות, כמקובל בישיבת קדם משפט מסכם, שכן לא היה ברור אם יעלה בידי הצדדים להעיד את כל עדיהם, שחלק מהם אינם מצויים בשליטתם.
לאחר שהתברר שד"ר צבי ישראל אשר ניתח את התובע אינו יכול להעיד במועד הנ"ל, נקבע דיון מיוחד לשמיעת עדותו, ליום 23.5.12. ביום 23.5.12 העיד ד"ר ישראל. ביני לביני, ביום 31.5.1, הגיש ב"כ הנתבעת תיק מוצגים, אשר כלל את שלושת חוות הדעת מושא הבקשה דנן, שכל שנאמר לגביהן הוא כי הנתבעת מבקשת להוסיפן לתיק המוצגים. זאת ותו לא. ביום 3.6.12 ניתנה החלטה אשר הורתה על השבת חוות הדעת לב"כ הנתבעת, שכן "
רשימת המוצגים והעדים נערכה ביום 16.2.12. איני מתירה הגשתן של ראיות נוספות. ביתר פירוט, נאסרת הגשתן של שלוש חוות הדעת שצורפו לתיק המוצגים שהגיש ב"כ הנתבעת בשם שני הצדדים".
ביום 4.6.12 נשמעו עדויותיהם של כל העדים העובדתיים, זולת עד אחד שהתקשה להגיע באותו יום (ואשר העיד לבסוף ביום 11.6.12). בסיום הדיון הודיע כל אחד מב"כ הצדדים אלו עדים יעידו עוד מטעמו. כך, ב"כ הנתבעת הודיע כי הוא מבקש לחקור את פרופ' סהר, פרופ' סורוקר ומר האס (העובד הסוציאלי), וב"כ התובעים הודיע כי הוא מוותר על חקירתו של פרופ' רכס. בתום הדיון הוחלט בין היתר על חקירת העדים המומחים ביום 10.9.12; חקירת העדים בנוגע ליחסי התובעת והנתבעת 4 ביום 13.9.12; ושמיעת סיכומים בעל פה ביום 21.10.12.
4. הבקשה שלפניי, שעניינה, כאמור, הגשת שלוש חוות דעת רפואיות נוספות, הוגשה ביום 21.6.12. בבקשה נאמר כי חוות הדעת של פרופ' היס שנערכה ביום 4.3.06, כחודש לאחר פציעת התובע, המצויה בתיק החקירה של מח"ש, היתה קיימת עוד במועד קדם המשפט המסכם, ומחמת "היסח הדעת" לא ביקש ב"כ הנתבעת את הגשתה. אשר לשתי חוות הדעת הנוספות, של ד"ר פינדלר וד"ר פייבל, אלה נערכו לאחר קדם המשפט המסכם, וגם זאת בשל מחדלו של ב"כ הנתבעת אשר לא שם לבו לאמור בחוות הדעת של פרופ' היס, כי רצוי להתייעץ עם מומחה בתחום הרדיולוגיה האבחנתית. עוד נטען, כי חוות הדעת מתייחסות לשאלה ממה נפגע התובע, היינו לשאלת האחריות, ומכאן חשיבותן הרבה לבירור התביעה. ב"כ הנתבעת הוסיף, כי לא ייגרם כל נזק אם חוות הדעת יתקבלו כראיות שכן חקירת המומחים נקבעה לחודש ספטמבר 2012.
ב"כ התובעים מתנגדים לבקשה ומטעימים כי מדובר באיחור גדול ומשמעותי בהגשת חוות הדעת, בניגוד להוראות הדין ולהסכם הדיוני שבין הצדדים, אשר נגרם כל כולו בעטיו של ב"כ הנתבעת אשר לא נערך כדבעי לניהול התיק. עוד נטען, כי אין בראיות שהגשתן התבקשה כדי לתרום לבירור המחלוקות בין הצדדים שכן שני המומחים "החדשים", כמו גם המומחה "המקורי", פרופ' רכס, קבעו כי אינם יכולים לקבוע בביטחון את מנגנון הפגיעה בתובע וכי הפגיעה בגולגולת יכולה היתה להיגרם מאבן או מחפץ מהיר תעופה שנורה מרובה.
ב"כ הנתבעת, בתשובתו לתגובה, חזר והפנה לטענות שבבקשה.
5. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן אבאר הטעמים למסקנתי זו.
בפסק הדין ברע"א 1297/01
מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 577, 579 (2001) עמד בית המשפט העליון על השיקולים המשמשים את בית המשפט בדונו בבקשה להגשת ראיות באיחור. ואלה דבריו: "
על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם 'כחבילה אחת', כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. ראו: ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי; ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון; א' הרנון דיני ראיות (כרך א), בעמ' 132. עם זאת עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין. אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984)" (מפי כבוד השופטת דורנר). ובמקום אחר: "
הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב'חבילה אחת'. רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337, 339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא 'פשוטה'; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661, 665)" (רע"א 2137/02
ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, מיום 30.7.02, מפי כבוד השופט ריבלין, כתוארו אז) (וראו גם, למשל, רע"א 81/08
עשהאל נ' פרטוש תמיר, מיום 16.3.08; ת"א (נצרת) 19821-09-10
אברמוביץ' נ' ל.ב.א. נכסים בע"מ, מיום 3.4.11).
נפנה מן הכלל אל הענין שלפנינו.
6. תקנה 128(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מורה על הגשת חוות דעת נגדית בענין שברפואה תוך 60 יום מהיום שהומצאה לבעל הדין חוות דעתו של יריבו. בענייננו, כאמור, הוגשה חוות הדעת מטעם הנתבעת למעלה משנתיים לאחר הגשתה של חוות הדעת המשלימה מטעם התובעים. הנתבעת היתה רשאית לערוך חוות דעת נוספות, ואף להגיש את חוות הדעת של פרופ' היס. הדבר לא נעשה. חזקה על הנתבעת ששקלה את סיכויי הגנתה ובחרה על יסוד ניתוח הראיות והטענות להגיש אך את חוות דעתו של פרופ' רכס.
זאת ועוד. רשימת העדים נקבעה בישיבת קדם משפט מסכם ביום 16.2.12 על יסוד הודעות ב"כ הצדדים. במועד זה לא אמר ב"כ הנתבעת דבר אודות חוות דעת רפואיות נוספות שברצונו להגיש. ב"כ הנתבעת הגדיל עשות ולא אמר דבר בנושא חוות הדעת הנוספות אף בדיון מיום 23.5.12, במסגרתו נחקר ד"ר ישראל אשר ניתח את התובע. זאת, על אף שאחת מחוות הדעת החדשות (זו מיום 20.5.12) ככל הנראה כבר היתה בידיו, והוא בוודאי ידע שגם חוות הדעת השניה (זו שהושלמה ביום 24.5.12) מצויה בשלבי הכנה סופיים. חרף זאת, מילא ב"כ הנתבעת פיו מים ובחר להגיש את חוות הדעת ביום 31.5.12, ללא כל בקשה, במסגרת תיק המוצגים המשותף. רק ביום 21.6.12 הוגשה הבקשה שלפניי. ואולם, עיון בבקשה מעלה כי אין בפי ב"כ הנתבעת כל הסבר לאופן הילוכו כאמור לעיל, ובעיקר להסתרת העובדה שעל האבניים היו מצויות שתי חוות דעת נוספות, ולהגשתן "בהיחבא" במסגרת תיק המוצגים ללא בקשה וללא הנמקה. אני סבורה כי בנסיבות אלה לא ניתן להכתיר את הבקשה להגשת ראיות נוספות, שהוגשה רק לאחר שחוות הדעת הושבו לנתבעת, כבקשה שהוגשה בתום לב. אי-הבאת העובדה ששני מומחים שוקדים על הכנת חוות דעת חדשות לידיעת בית המשפט והתובעים מתווספת למחדל שבהיזכרות המאוחרת בצורך בהגשת חוות דעת של מומחים נוספים. כמו כן, לא ניתן בבקשה טעם מבורר לסיבה שבעטיה "נשכחה" חוות הדעת של פרופ' היס במשך שש שנים, וכן לעילה להגשתה של חוות דעת של נוירוכירורג נוסף, ד"ר פינדלר, במובחן מחוות דעת של רדיולוג שפרופ' היס המליץ על עריכתה.
7. זאת ועוד. דומה, כי ראוי להזכיר מושכלות ראשונים בדבר חשיבותם של כללי סדרי הדין וחובת בעלי הדין לקיימם: "
אשר לליברליות בשמירה על קיום תקנות סדר הדין ולנטיית בית-משפט זה שלא לקפח זכות מהותית בשל פגם פורמליסטי, נטיה זו מצאה לה ביטוי הולם ב-ע"א 189/66, בע' 479, לו הייתי שותף גם אני ואשר בו אמר השופט ברנזון כי 'הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן'. אולם אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, לא רוצה - אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצידורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון - מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן" (ע"א 103/71
נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320, 325 (1972), מפי כבוד השופט עציוני).
דברים אלה יפים במיוחד מקום שבית המשפט עורך תוכנית מפורטת לשמיעת הראיות במסגרת קדם משפט מסכם, כבענייננו. בית משפט זה מתנהל על פי אמות המידה בדבר "שמיעה רצופה" ומקפיד על בניית תוכנית הדוקה ומפורטת לשמיעת הראיות וסיכומים בעל פה. זאת, במגמה ליתן פסק דין תוך זמן קצר ככל האפשר לאחר מכן (ראו: ת"א (י-ם) 6349/04
עזבון המנוחה ח' א' נ' א' א', מיום 21.9.08 (השופט ענבר); ת"א (י-ם) 8174/06
זקן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, מיום 5.1.09, בפסקאות 13-11 (השופט יעקובי); ת"א (י-ם) 9589/07
אלון נ' הרשות הפלסטינית, מיום 6.7.09 (השופט דרורי)). המתווה הדיוני האמור היה ידוע לצדדים והם נדרשו להתנהל על פיו. ניתנה להם שהות מספקת, לרבות התראה מראש, לפני שנקבעה תוכנית הראיות בנוכחות הצדדים ועל פי בקשתם, ובהמשך נשמעו הראיות על פי המתוכנן.
בענייננו, כאמור, כבר נקבעו מועדים לשמיעת יתר הראיות והסיכומים בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2012, מיד לאחר הפגרה. היעתרות לבקשה להגשת ראיות נוספות לא תאפשר עמידה בלוח הדיונים שנקבע, שכן הגשת חוות הדעת מטעם הנתבעת תגרור מן הסתם את הצורך בהגשת חוות דעת נגדיות מטעם התובעים. קרוב לוודאי שחוות דעת אלה לא יוכנו ויוגשו לפני מועד הדיון הבא (ביום 10.9.02) ובאופן זה תשתבש תוכנית הדיונים לגמרי. יתכן גם כי תתבקש חקירת פרופ' רכס שהתובעים ויתרו על חקירתו, ועוד.
8. לגופן של הראיות שהגשתן התבקשה אציין, כי עיון ראשוני בחוות הדעת הנוספות מעלה כי אין בהן כדי להוסיף באופן מהותי על האמור בחוות הדעת של פרופ' רכס לפיה לא ניתן לקבוע בביטחון את מנגנון הפגיעה בתובע. גם המומחים הנוספים אינם יכולים לקבוע בביטחון מה היה מנגנון הפגיעה. כך, ד"ר פינדלר כותב כי הוא מסכים עם האמור בחוות הדעת של פרופ' רכס ופרופ' היס, וגם ד"ר פייבל אינו מכריע בין שתי האפשרויות - פגיעה מאבן או פגיעה מחפץ שנורה מרובה. בנסיבות אלה, כאשר אין בחוות הדעת החדשות כדי לחדש מן הבחינה הראייתית, אלא לתמוך בראיה קיימת, יש לתת משקל מכריע לשיקולים בדבר מחדלה של הנתבעת, היעדר תום לב בהגשת הבקשה והשלב הדיוני המתקדם שאליו הגיע המשפט.
9. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה. הנתבעת תישא בשכ"ט ב"כ התובעים 3-1 בסכום של 5,000 ש"ח, ללא קשר לתוצאת המשפט. לא ראיתי לעשות חיוב דומה ביחס לתובעת 4 אשר הצטרפה לטענות התובעים האחרים.
ניתנה היום, כ"א בתמוז תשע"ב, 11 יולי 2012, בהיעדר הצדדים.