החלטה בתיק ת"א 9411-09

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מן הטעם שהליך אחר יוצר השתק פלוגתא או השתק עילה. החלטתי ניתנת רק עתה שכן התיק התעכב זמן רב לאחר שנשלח לארכיב בשגגה.

1.         התביעה שבפני היא תביעתה של עיריית ירושלים כנגד הנתבעת וזאת בגין חוב ארנונה. לטענת הנתבעת פסק דין שניתן בהמרצת פתיחה 9011-11-10 שהיא הגישה כנגד חברת הגיחון יוצר השתק עילה או השתק פלוגתא ועל כן מנועה עיריית ירושלים מלתבוע אותה.

2.         המרצת הפתיחה שהוגשה על ידי הנתבעת במהלך חודש נובמבר 2010 הוגשה לאחר שחברת הגיחון הגישה כנגדה דרישת חוב בלשכת ההוצאה לפועל בגין חוב מים שנצבר בתקופת מגוריה ברח' פינס 6 בירושלים. הנתבעת הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד הליכי הגבייה וביקשה שיתן פסק דין הצהרתי הקובע כי היא אינה אחראית לחיבים בגין שימוש במים בדירה וזאת החל מיום 5.4.96.

3.         חברת הגיחון לא התגוננה מפני הליכים אלו, אך בתצהיר המשלים שצירפה הנתבעת היא צירפה אישור כי חברת הגיחון לא עומדת עוד על טענותיה בדבר חוב כתוצאה מצריכת מים.

4.         כב' השופטת מרים ליפשיץ קבעה בפסק דינה מיום 13.11.11 כי:

"לאחר ששמעתי את עדותו של המבקש ביום 11.10.11 ובהעדר התייצבות של המשיבה לדיון והעדר תשובה שלה להמרצה, לאחר עיון במכתב של המשיבה שצורף לבקשה למתן פסק דין שהוגשה היום, ניתן בזה סעד הצהרתי כדלקמן: מוצהר כי המבקשים אינם בעלים בדירה ואינה אחראית לחיובים בגין שימוש מים בדירה המצויה ברח' פינס 6 בירושלים. זאת החל מיום 5.4.96 ועד היום..."

5.         המשיבה טוענת שעיריית ירושלים הינה חליפה של חברת הגיחון ועל כן פסק הדין ההצהרתי שקובע כי לא עשתה שימוש במים בדירה דנן, מחייב גם את העירייה. לחילופין טוענת המשיבה כי מדובר בהשתק עילה שכן טענות המבקשת התקבלו לגופן ונקבע שאינה הבעלים או המחזיקה בנכס.

6.         דין טענות אלו להדחות וזאת מכל הטעמים שיפורטו להלן. אך בטרם אפרט את הטעמים דנן אציין כי הבקשה למתן פסק דין הצהרתי כנגד הגיחון הוגשה זמן רב לפני שהתובענה שבפני הוגשה, וכאשר הנתבעת ידעה היטב כי העיריה דורשת תשלום ארנונה בגין אותו נכס שהגיחון דורש תשלום בגין מים. מכאן שאני מתקשה להתרשם כי הבקשה למתן פסק דין הצהרתי, מבלי לידע את העיריה בהליך זה, היא בתום לב, ולהתרשמותי הניסיון לעשות שימוש כיום בפסק הדין אינו ניסיון תמים.

7.         פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת ליפשיץ-פריבס לא הכריע לגופו של דבר בכל מחלוקת שכן הגיחון חזרו בהם מדרישת החוב. מכאן שההכרעה כי המשיבה לא היתה הבעלים של הדירה או שהחוב אינו שלה, כלל לא נדרשה לצורך מתן פסק הדין ההצהרתי. נראה כי הנתבעת היא המבקשת בתיק הנוסף עמדה על ניסוח פסק הדין ההצהרתי באופן זה כדי לעשות בו שימוש בהליך שבפני, אך למעשה לא נדרשה הכרעה בכך כלל.

8.         יתר על כן לא מצאתי כי הגיחון ועיריית ירושלים הינם צדדים חליפיים או קרובים, אלא מדובר בשני גופים נפרדים שתביעותיהם נוגעות לשתי זכויות שונות הנובעות משימוש החזקה או בעלות באותו נכס. כפי שבעל הנכס יכול לתבוע את דמי השכירות בגין אותה תקופה חרף פסק הדין כך גם עיריית ירושלים יכולה לתבוע את הארנונה.

מכאן שלטעמי לא התקיימו התנאים לא להשתק עילה ולא להשתק פלוגתא. הבקשה לסילוק על הסף נדחית והמבקשת תישא בשכר טרחת בא כוח עיריית ירושלים בסך של 2,500 ש"ח.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ג, 05 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.