1. בפני בקשת הנתבע לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו לפי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").
2. המדובר בתביעה בסכום של 100,000 ש"ח, שהגיש התובע נגד הנתבע שהינו עו"ד, בטענה לביצוע עוולה לפי חוק איסור לשון הרע השתכ"ה- 1965. התובע טען כי הנתבע ביצע פרסום לשון הרע כנגדו במכתב מיום 21.8.10 ששלח בשם מרשיו- יורשי המנוח סולימן פרזן ז"ל לשני מכותבים. על פי הנטען, במכתב זה, השמיץ הנתבע את התובע כי השתלט על נכס במרכז מסחרי בקצרין שנמצא בבעלות (חלקית) של מרשיו, זייף מסמכי רכישה תוך הטעיית הגורמים הרלוונטיים, הונה וגזל את המנוח.
3. לטענת הנתבע, סיכויי התביעה קלושים וזאת מאחר שמדובר במכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים החוסה תחת ההגנות הקיימות בחוק איסור לשון הרע (להלן: "החוק"), ובכללם הגנת "אמת דיברתי" והגנת פרסום תוך כדי הליך משפטי על פי סעיף 13(5) לחוק. הנתבע הבהיר כי המכתב נשלח אך ורק לצדדים הרלוונטיים למחלוקת שהם שוכרי הנכס וכן מר עמרם זגורי- בעל מחצית מהזכויות בנכס. הנתבע הפנה למצבו הכלכלי הקשה של התובע, כפי שאף עולה מטיעוניו של התובע עצמו כמצוין בפסק דין עפ"א (נצ') 1046/07. מאותו פסק דין עולה כי התובע טען שם שנכסיו נמצאים בכינוס נכסים, קיימים צווים לפינויו מביתו וחובותיו בהוצל"פ עולים על 4 מיליון ש"ח. לאור סיכויי התביעה הקלושים בצירוף מצבו הכלכלי הקשה של התובע, טען הנתבע כי יש הצדקה לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסכום של 30,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבע.
4. התובע התנגד לבקשה. לטענת התובע, קבלת הבקשה תביא לשלילת זכותו הבסיסית לגישה לערכאות. התובע טען כי סיכויי התביעה גבוהים וכי לא עומדת לנתבע ההגנה של פרסום במהלך הליך שיפוטי. בעניין זה טען התובע כי עובר לשליחת המכתב לא התקיים כל הליך משפטי בין הצדדים ואף אין כל הליך משפטי בין התובע לאותם מכותבים במכתב.
דיון
:
5. בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות, הוסמך בית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. הרציונל העומד מאחורי סמכות זו, הינו למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות הנתבע, כאשר נראה כי סיכויי התביעה נמוכים (ע"א 2877/92 אל לטיף נ. מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון) פ"ד מ"ז 3 846).
בעת ששוקל בית המשפט האם לעשות שימוש בסמכות זו, עליו להביא בחשבון כי זכות הגישה לערכאות כבר הוכרה כזכות חוקתית ממעלה ראשונה, ואין להגבילה רק לאלה שבידם יכולים כלכלית לממן הוצאות אם התביעה תידחה.
לפיכך, במסגרת איזון האינטרסים לצורך הכרעה בבקשה כגון דא, יביא בית המשפט בחשבון את: זכות הגישה לערכאות, בצד סיכויי ההליך ומורכבותו, האם היה שיהוי בהגשת התביעה וכן מצבו הכלכלי של התובע והאפשרות שתהיה לגבות ממנו הוצאות, אם תידחה התביעה.
ראה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865 (204)):
"
...שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519 (א) רחב הוא. במסגרת זו על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה- הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות".
6. במקרה דנן, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה ואולם, להעמיד את הערובה על סכום נמוך מהמבוקש על ידי הנתבע:
התובע לא הכחיש ולא סתר טענות הנתבע בדבר מצבו הכלכלי הקשה. כעולה מפסק הדין אליו הפנה הנתבע (עפ"א (נצרת) 1046/07), הרי שהתובע עצמו טעם בהודעת הערעור שם כי אכן מצבו הכלכלי קשה כל כך עד כדי פינויו מביתו, כינוס נכסיו וסכום חובות בהוצל"פ העולה על 4 מיליון ש"ח.
7. באשר לסיכויי התביעה- הרי שבשלב זה, בחינת הסיכויים נעשית בזהירות רבה, שכן טרם נשמעו ראיות. יחד עם זאת, כפי שצוין לעיל, מול זכות התביעה מוצבת זכותו הקניינית של הנתבע, אשר אף היא זכות יסוד לפיה יוכל, אם תידחה התביעה, לגבות הוצאותיו.
בבחני את סיכויי התביעה בשלב זה, ומבלי לקבוע מסמרות, סבורתני כי לא ניתן לקבל את עמדת התובע כי סיכויי התביעה גבוהים. אכן, לעניין הגנת אמת דיברתי יתבררו העובדות בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי לעניין זכויות המנוח בנכס. יחד עם זאת, ולעניין הגנת סעיף 13(5) לחוק, סבורתני כי קיימים סיכויים להגנה זו. על פי סעיף 13(5) לחוק לא ישמש עילה למשפט פלילי, או אזרחי פרסום שנעשה תוך כדי דיון בפני שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין שנעשה תוך כדי דין בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין בא כוחו של בעל דין, או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור.
ב- רע"א 1104/07
עו"ד פואד חיר
נ' עו"ד עודד גיל נקבע ברוב דעות, כי הגנת סעיף 13 על סעיפיו הקטנים היא הגנה מוחלטת. פירושו של דבר הוא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב, ואפילו בכוונת מכוון, לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף הרלוונטי.
השופט ריבלין התייחס שם לדברים שנאמרו בעבר ולפיהם הגנת סעיף 13 (5) חלה על כל צעד ושעל שננקט בקשר לאותו הליך על שלביו השונים: "
"לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט, אלא היא חלה על
'כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו
כהלכה'
(
ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח
(2) 620, 624; עניין אבי יצחק הנ"ל, בעמ
' 93-88).
עתירה לדיון נוסף על פסק דין זה נדחתה במסגרת דנ"א 7025/09.
ראה גם בספרו של שנהר "דיני לשון הרע" בע"מ 199: "
לפיכך נראה כי ההגנה תחול על כתבי הטענות, על תצהירים, על מסמכים המוגשים לבית המשפט
ואפילו על מסמכים כאלה המוחלפים בין בעלי הדין לפני הגשתם לבית המשפט
" (ההדגשה שלי ר.א).
ב- ע"א (ת"א - יפו) 1682/06 , רסקין נתן, עו"ד נ' אברהם לב (אשר ניתן בטרם יצאה מבית מדרשו של בית המשפט העליון ההלכה לעניין התחולה המוחלטת של סעיף 13), נאמר ביחס למונח "תוך כדי דיון":