1. ביום 28.3.06, בסביבות השעה 22:00, רכבה התובעת מס' 1, קטינה ילידת 1990 שהתובעים 2 ו- 3 הם הוריה (להלן - "
התובעת"), על אופניה במורד רח' נעמי בשכונת אבו-טור בירושלים, כשכיוון נסיעתה מזרחה.
לטענת התובעת, בשלב מסוים הגיחה מולה משאית אלמונית (להלן - "
המשאית האלמונית") שפנתה מערבה (ימינה) לרחוב נעמי מרחוב המתחבר אליו מכיוון צפון (המגיע מהכפר סילוואן). המשאית הפתיעה את התובעת. מכיוון שלנוכח פני התובעת, בהמשך רחוב נעמי בו נסעה, חנו שתי משאיות האחת בצד השניה, מצאה עצמה התובעת כשדרכה חסומה: משמאלה המשאית האלמונית אשר פנתה לרחוב נעמי ונסעה מערבה בנתיב הנגדי ומולה המשאיות החונות. במצב זה התנגשה התובעת באחת מהמשאיות החונות ונגרמו לה נזקי גוף. מכאן התביעה, שהוגשה בגדרה של העילה הקבועה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - "
החוק").
הדיון בתובענה פוצל ותחילה נדונה שאלת האחריות לנזקי התובעת, בה עוסקת ההחלטה דנן.
2. הנתבע מס' 2 (להלן - "
שוויקי") הוא מי שהשתמש במשאית שמספר הרישוי שלה 8515258, משאית מסוג מרצדס (להלן - "
משאית המרצדס").
לטענת התובעים והנתבעת מס' 3 (להלן - "
קרנית"), שוויקי החנה את משאית המרצדס ב"חניה כפולה" במקביל למשאית קטנה יותר שחנתה כשחלקה על המדרכה הדרומית של רחוב נעמי וחלקה על הכביש. בנוסף, נטען כי משאית המרצדס הוחנתה בתוך הצומת - מול אותה פניה צפונה מרחוב נעמי לעבר הכפר סילוואן (משם הגיעה המשאית האלמונית). הצומת בו מדובר נראה במפה ת/2, שהוגשה על-ידי עובדת עיריית ירושלים הגב' אולגה דרוז'ינסקי (החתומה על תעודת עובד ציבור ת/1). צומת זה נראה גם בתשריט שערך שוויקי במהלך חקירתו במשטרה ואשר הוגש כמוצג ת/3 ובתצלומים המצורפים לחוות דעתו של המהנדס עוזי רז, אשר הוגשה על-ידי קרנית.
טענת התובעים וקרנית היא, שהתובעת נפגעה ב"תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק, שכן פגעה במשאית המרצדס בעת שזו חנתה במקום חניה אסור.
אין מחלוקת ששוויקי הוא זה שהחנה במועד הרלוונטי את משאית המרצדס באזור, אך לטענת שוויקי והמבטחת שלו (הנתבעת מס' 1), החניה לא היתה בצומת, אלא מערבה ממנו במעלה רחוב נעמי, ונעשתה באופן שמשאית המרצדס הוחנתה בצמוד למשאית קטנה, אשר חנתה ברובה על המדרכה ורק כ- 40 ס"מ לתוך הכביש. על-פי טענה זו, האופן בו הוחנתה משאית המרצדס על-ידי שוויקי אינו בגדר חניה במקום אסור במובן מונח זה בחזקה המרבה שבהגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק, כפי שפורש בפסיקה.
הנתבעים 1 ו- 2 גם מכחישים כי התובעת התנגשה במשאית המרצדס, ולגירסתם, התאונה אירעה אך ורק בשל הופעתה הפתאומית של המשאית האלמונית שפנתה מערבה לרחוב נעמי והבהילה את התובעת שאיבדה את שיווי משקלה. על-פי טענה זו, האחריות לנזקי התובעת מוטלת אך ורק על קרנית.
3. קרנית נתבעה על-ידי התובעים כמי שחבה בנזקי התובעת למקרה שיתברר שהאחריות לנזקים אלה מוטלת על נהג המשאית האלמונית, וכי הנתבעים 1 ו- 2 אינם חבים בפיצוי התובעת. גירסתה של קרנית היא, כי האחריות לנזקי התובעת מוטלת על הנתבעים 1 ו- 2, לאחר ששוויקי החנה את משאית המרצדס "במקום שאסור לחנות בו", במובן סעיף 1 לחוק, והתובעת פגעה במשאית זו.
אכן, בא כוחה של קרנית ציין, כי לנוכח מעורבותה של המשאית האלמונית באירוע, מדובר ב"תאונה מעורבת" במובן סעיף 3(ב) לחוק, אך כאשר אחד מכלי הרכב המעורבים בתאונה שכזו הוא מחוסר ביטוח וכלי הרכב השני מבוטח, ואף קיימת לתובעת עילת תביעה נגד הרכב המבוטח (משאית המרצדס), שוב אין לה עילת תביעה נגד קרנית (א' ריבלין,
תאונות דרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 351; י' אנגלרד,
פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שניה, עמ' 137).
יתר בעלי הדין לא חלקו על הטענה האמורה, ומכאן, שאם תיקבע אחריותם של הנתבעים 1 ו- 2 לנזקי התובעת, דין התביעה כנגד קרנית להידחות.
4. לנוכח המחלוקת בשאלה האם התובעת פגעה במשאית המרצדס אם לאו, יש תחילה לקבוע ממצא בסוגיה זו.
על נסיבות התרחשות התאונה העידו התובעת ואחיה ת'איר (שהיה בן 14 במועד מסירת העדות), אשר רכב על אופניו-שלו במרחק מה מאחורי התובעת.
התובעת העידה, שכאשר ירדה במורד רחוב נעמי לכיוון מזרח, הפתיעה אותה המשאית האלמונית והיא מצאה עצמה כשלפניה שתי משאיות נוספות: האחת שחנתה על המדרכה והשניה שחנתה בצמוד אליה. במצב זה לא היה לתובעת מקום פנוי להמשך נסיעתה: "הדרך נסגרה, או שאני אכנס במשאית הזאת [המשאית האלמונית, צ.ז.] או במשאיות השניות [החונות, צ.ז.]" (עמ' 16, ש' 18-19 לפרוטוקול).
כשנשאלה התובעת האם המשאית בה פגעה עמדה על המדרכה או על נתיב הנסיעה השיבה: "אחת היתה על המדרכה והשניה על הרחוב. כאשר נכנסתי היא היתה ברחוב" (עמ' 17, ש' 9 לפרוטוקול). מתשובה זו עולה, כי התובעת פגעה במשאית שחנתה על הכביש ולא בזו שחנתה על ידה, על המדרכה. תיאור זה של מצב הדברים מתקבל גם במקום אחר בעדות התובעת - בחקירתה החוזרת נשאלה התובעת מה גרם לה לפגוע במשאית החונה, והשיבה: "המכונית שחונה, זה היה המקום שרציתי להיכנס בו, לנסוע" (עמ' 25, ש' 7 לפרוטוקול). כלומר, מעדות זו עולה, שהתובעת פגעה ברכב אשר חנה על נתיב הנסיעה ולא ברכב שחנה על המדרכה. אין מחלוקת שמבין שתי המשאיות שחנו זו לצד זו, משאית המרצדס היתה זו שחנתה במלואה על הכביש. גם על-פי שורת ההיגיון סביר יותר שהתובעת פגעה במשאית המרצדס ולא בזו שחנתה ברובה על המדרכה.
גם שוויקי הודה שמשאית המרצדס הוחנתה על ידו לצדה של משאית אחרת. בשרטוט ת/3 סימן שוויקי את מקום החניה של משאית המרצדס באופן שעולה ממנו בבירור שרכב זה היה היחיד שחנה על הכביש (כלי הרכב האחרים שסומנו בשרטוט סומנו כחונים על המדרכה). בעדותו, כמו גם בהודעתו במשטרה (מוצג נ/7), אישר שוויקי, כי משאית המרצדס חנתה בצמוד לרכב הראשון - מצד מערב - בשורת כלי הרכב שחנו על המדרכה (עמ' 56, ש' 15-17 לפרוטוקול).