לפניי בקשה לסעד ארעי וזמני של עיכוב ביצועו של פסק בורר ופסק דין של בית משפט זה משנת 2010, שהמבקש עותר לביטולם.
1. המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה בשנת 2005. ההליך הופנה בהסכמת הצדדים לבוררות, כאשר נקבע כי זהות הבורר תקבע על-ידי כב' הרב אברהם כהן. לאחר מהלכים שונים של המבקש לקידום הליכי הבוררות מינה לבסוף הרב כהן את כב' הרב יעקב פרבשטיין לבורר, בשנת 2006. בפניו בשנת 2009 נתן הבורר את פסקו, שבו חויב המבקש לשלם למשיבה את כל סכומי תביעתה, כ-202 אלף ש"ח. המבקש עתר לבית משפט זה לביטול פסק הבורר (הפ"ב 2211-03-09), והמשיבה עתרה לאישורו (הפ"ב 12899-03-09). בבקשתו טען המבקש לשורה ארוכה של פגמים בפסק הבורר ובהליך הבוררות. בית משפט זה (כב' השופט מ' סובל), בפסק דין מפורט מיום 12.12.2010, דחה את כל טענות המבקש, ואישר את פסק הבוררות (להלן:
פסק הדין)
.
2. חלפו שנתיים. המבקש, כך אנו למדים, לא שילם את חובו בהתאם לפסק בורר, והמשיבה נזקקה לנקיטת הליכי הוצאה לפועל. אחד מהליכים אלה אמור להתברר עוד ימים אחדים. והנה גילה עתה המבקש "לתדהמתו הגדולה" תגלית: הרב כהן, מי שמינה את הבורר ואף הקדים לכך מספר החלטות בעניינם של הצדדים, הוא למעשה אחיינו של יו"ר הדירקטוריון ובעליה של המשיבה. אילו היה יודע על כך, ודאי לא היה מסכים לכך שהרב כהן ימנה את הבורר. ואף ברב פרבשטיין חושד המבקש, שכן הלה כיהן כדיין בבית דין בבני ברק שבו שימש גם הרב כהן.
3. על רקע האמור הגיש היום המבקש תביעה לביטול פסק הבורר ולביטול פסק הדין. בגדרי תובענתו עתר לעיכוב ביצוע פסק הדין, במעמד צד אחד, שכן טובים סיכויי המבקש לזכות לדעתו בתביעתו, ועיכוב הביצוע מתחייב שכן הליכי ההוצאה לפועל בפתח והוא חושש מהליכים עתידיים למימוש החוב, ובפרט כאלה שיביאו אולי לפינויו מדירתו.
4.
דין הבקשה - הן לסעד במעמד צד אחד, הן לסעד זמני עד להכרעה בתביעה - להידחות מניה וביה, ובלא להידרש לתגובת הצד האחר.
5. המדובר בבקשה הלוקה
בחוסר תום לב בולט. המבקש עשה "דין" לעצמו, ונמנע מלשלם את חובו לצד האחר, כשנתיים ימים מאז פסק הדין - בלא כל אישור שיפוטי. עתה, נוכח הליכי ההוצאה לפועל, מבקש הוא את סיועו של בית המשפט על מנת שזה ייתן לו גושפנקה שיפוטית לעיכוב ביצועו של התשלום. סעד זמני הוא סעד מן היושר. מי שכך נוהג, ודאי אינו זכאי לסיועו של בית המשפט.
6.
סיכויי התביעה, אף שאיני נוטע מסמרות כמובן בשלב הדיוני הנוכחי, אינם נראים אף הם מרשימים. ייתכן שטענות המבקש, אילו היו מועלות לפני מינוי הרב כהן שימנה את הבורר, היו מצריכות בדיקה ואולי היו מצדיקות אפילו את החלפתו של הרב כהן באחר. ברם העלאת הטענות בעיתוי הנוכחי - בנימוק שרק עכשיו נגלו למבקש - היא בעייתית, וודאי שאין לומר שהיא תוביל לפסילת פסק הבורר. כפי שקבע בית המשפט העליון: "צד שלא ידע על קיומה של עילת פסילה, אבל יכול היה לבררה באמצעות בדיקה סבירה ופשוטה, ככלל יהיה מנוע מלהעלות טענה זו לאחר שהבוררות החלה וניתנה הסכמתו למינוי הבורר, והדברים אף מקבלים משנה תוקף כאשר טענת הפסלות מועלית לאחר שהתקבלו החלטות מהותיות לאחר הבורר" (רע"א 296/08
ארט-בי בע"מ (בפירוק) נ' ליברמן בפיסקה 132 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר (פורסם בנבו, 5.12.2010)). טענות הצד המפסיד בבוררות על כך שגילה "לתדהמתו" רק עתה את הקשר שבין הבורר לבין הצד האחר, אינה מתקבלת ככלל באהדה יתרה (ראו: רע"א 8005/08
קבוצת גיאות בע"מ נ' תפעול בע"מ (פורסם בנבו, 8.3.2009); רע"א 1146/11
צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (פורסם בנבו, 16.8.2011)). במקרה דנן, לא התיימר אפילו המבקש לבאר אילו חקירות ודרישות ערך ובדק במועד שבו נתן את הסכמתו לכך שהרב כהן הוא שימנה את הבורר, מדוע לא יכול היה לגלות את דבר הקשר המשפחתי במועד מוקדם יותר, וכיצד אירע שרק עתה, ממש ערב דיון הקבוע בהליכי ההוצאה לפועל, גילה את הדבר. נזכור גם כי לא רק בביטול פסק בורר עסקינן אלא בביטול פסק דין, וכאן ודאי שעל המבקש לשכנע שהראיות החדשות שגילה הן כאלה שלא יכול היה לגלותן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין (ראו: ע"א 5010/06
בן איבגי נ' ד.ר. נופרים ואלי חן בע"מ (פורסם בנבו, 6.11.2010))
. המבקש לא התיימר להראות כיצד יעמוד בנטל זה.
7. סיכויי התובענה אינם נראים בשלב זה כמשופרים בשל שתי מכשלות נוספות.
ראשית, ההשגה כאן אינה ביחס לזהות הבורר כי אם ביחס לזהות מי שמינה את הבורר. עילה לפסילת בורר היא קיום חשש ממשי למשוא פנים. המבקש לא הצביע כיצד חששו למשוא פנים של מי שבהסכמה הוא
שמינה את הבורר, מהווה עילה בדין לפסילת פסק הבורר, כמו גם פסק הדין.
שנית, עיתוי הבקשה הוא בעייתי. לא רק שהפסילה באה שש שנים לאחר מינוי הבורר, ושלוש שנים לאחר שהבורר נתן את פסקו, אלא גם לאחר שהמבקש ניסה כבר לתקוף בלהט כל אספקט בהחלטת הבורר ולהטיל בו דופי, וניסיונו זה נדחה מניה וביה בפסק הדין. מתן אפשרות למבקש לשוב ולתקוף את פסק הדין החלוט, רק כיוון שגילה שהיה פגם בהליך האחר - הליך הבוררות, אינו פשוט כלל ועיקר.
8. אחרונה -
מאזן הנוחות. המבקש אינו עותר לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, ודאי לא פינוי מדירתו. באצטלה של חשש מהליכים עתידיים, מבקש הוא למנוע כליל כל נקיטת פעולה נגדו לגביית החוב שצריך היה לשלם לפני שנים - בדרך של "עיכוב ביצוע" של פסק הבורר ושל פסק הדין. עסקינן אפוא בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, ובעניין זה ניתן להחיל על דרך ההיקש את ההלכה הרגילה של עיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור, שם על המבקש להצביע הן על סיכויי ההליך הן על כך שנזקו בלתי הפיך ולמצער גדול משל המשיב, טענה המחייבת הנחת תשתית עובדתית הולמת (ראו: בש"א 3158/91
פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5) 499 (1991)). נזק שכזה לא בוסס כאן, ולא די בטענות כלליות לגבי חשש מתוצאותיהם העתידיות של הליכי הוצאה לפועל שאין לבית המשפט פרטים על אודותיהם ומצבם המדויק.
9. נוכח כל הטעמים האמורים לעיל - הבקשה לסעד זמני (וממילא הבקשה לסעד במעמד צד אחד) נדחית, בלא שאידרש לתגובת הצד האחר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות לטובת הצד האחר. עם זאת יש מקום לעשות צו להוצאות לטובת אוצר המדינה, בהיות המקרה מן החריגים המצדיקים זאת (השוו: רע"א 1514/06
תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שהי שאול (פורסם בנבו, 24.4.2006); רע"א 615/11
סופר מדיק (מדיק לייט) נ'
Anton Huber (פורסם בנבו, 27.3.2011); תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אין לדעת האם תצלח דרכו של המבקש בביטול פסק הדין, אף שהסיכויים לכך אינם נראים בשלב זה מרשימים. אולם מקום להגשת הבקשה שלפניי, במתכונתה הנוכחית - לא היה בשום אופן. המבקש ישלם אפוא הוצאות לטובת אוצר המדינה, אף אם על הצד המתון, בסכום של 1,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.