החלטה בתיק ת"א 7236-03-11

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.       התובע יליד 1964, נשוי ואב לשני ילדים, נפגע בשתי תאונות שמהוות "תאונות דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

2.       התאונה הראשונה התרחשה ביום 9.9.08, כשהתובע נהג על אופנוע שבבעלותו, בכביש 531 ולפתע ביציאה לכיוון הוד השרון איבד שליטה על האופנוע, נפל ונפצע, כשבין היתר רגלו הימנית נתפסה בין הגלגל לגוף האופנוע.

          התאונה השניה התרחשה ביום 13.4.09, כשהתובע רכב על אופנוע ברח' זלמן שז"ר בהוד השרון, איבד לפתע את השליטה על האופנוע, נפל לשיחים מימין לכביש ונפצע בכף רגלו ופונה באמבולנס לבי"ח בלינסון.

3.       התאונה השניה הוכרה כתאונת עבודה. התובע נבדק ע"י וועדות של המוסד לביטוח לאומי וביום 1.9.10 נקבעה לו בסופו של דבר נכות צמיתה בשיעור 10%.

4.       בדיון שהתקיים ביום 24.9.12 ביקש ב"כ התובע למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדי לתובע בקשר לתאונה הראשונה. ב"כ הנתבעת השאיר את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש.

5.       ביום 27.11.12 נבדק התובע ע"י מומחה שמונה ע"י ביהמ"ש (פרופ' יעקב ביקלס) שציין בחוות דעתו, שנכותו הצמיתה של התובע עומדת בשיעור 30%, כשלדעתו חלקו של השבר הראשון (התאונה מיום 9.9.08) הינו רבע (7.5%) וחלקו של השבר השני (בתאונה מיום 13.4.09) הינו 3/4 (22.5%).

6.       לאור חוות דעת המומחה, ביום 23.1.13 ביקש ב"כ התובע המלומד, להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, כשלטענתו, המל"ל לא התייחס כלל לשינויים ניווניים בפרק אלא רק לחוסר תחושה באזור מסויים ברגל ימין ובעקבות כך קבע לתובע נכות שעניינה רק הגבלת תנועות הקרסול.

7.       ב"כ הנתבעת המלומד, התנגד לבקשה, לטענתו קביעת המל"ל מחייבת בהתאם לסע' 6 (ב) לחוק הפלת"ד ואין סיבה לחריגה ממנה ועצם העובדה שקיימת קביעה שונה של מומחה אחר אינה מהווה הצדקה להבאת ראיות לסתור, שכן הרי בכל תיק, בה תקבע נכות עפ"י דין, ניתן יהיה להגיש חוו"ד פרטית נוגדת, ואז תהיה הצדקה לכאורה להבאת ראיות לסתור.

8.       יתרה מזו, פרופ' ביקלס מונה כמומחה רפואי, אך ורק לגבי התאונה הראשונה, ולפיכך אסור להשתמש בקביעותיו למטרה אחרת וגם אם המומחה קבע קביעות כאלו או אחרות (שמהוות חריגה מסמכות) אין בהם כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור לפי דרישות החוק והפסיקה.

9.       בנוסף, ניתן לראות ממסמכי המל"ל שהוגשו לביהמ"ש, שקביעותיה הסופיות של הוועדה, נעשו לאחר דיונים רבים ולאחר שהוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים וישבו מספר רופאים בוועדות השונות. יתרה מזו, לא יכולים להיות הבדלים משמעותיים הקשורים לפערי הזמנים לאור הסמיכות שבמועדי הבדיקה של התובע ע"י מומחה ביהמ"ש וקביעתה הסופית של הוועדה הרפואית.

10.     התובע השיב שחוות דעתו של פרופ' ביקלס איננה חוו"ד פרטית מטעם אחד הצדדים, אלא חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש שהוא אובייקטיבי. יתרה מזו, לא ניתן לומר שהמומחה "חרג מסמכותו", שכן זה אחד מתפקידיו בהתאם למה שנטען בפרוטוקול ולכתב המינוי. ביהמ"ש אף התיר לשלוח את קביעות וועדות המל"ל אל המומחה אשר התבקש לעיין בהם ולהביאם בחשבון.

11.     יתרה מזו, מדובר בהחלט בפער זמנים משמעותי (שנה וחצי) בין בדיקתו של התובע ע"י פרופ' ביקליס לבין בדיקתו בוועדת המל"ל ולכן יתכן שיש לזה משמעות לעניין השינויים הניווניים שהתפתחו בינתיים. ההתעלמות מכך תגרום לעיוות דין ולעוול לתובע.

12.     ביהמ"ש הפציר בצדדים להגיע להסדר דיוני בסוגיה. משלא הגיעו הצדדים להסדר דיוני כאמור, התיק נקבע לדיון ביום 24.4.13.

13.     משום מה באותו מועד, התיק לא נרשם ביומן הדיונים (והתנצלותי בפני הצדדים על כך) ולאחר שהתיק הועלה אלי מהמזכירות הצדדים הודיעו לביהמ"ש שאין להם שום צורך להעלות טענות נוספות בעל פה ומבקשים שביהמ"ש יתן החלטה בסוגיה על סמך הבקשה, התגובה, והתשובה שהוגשו לבית המשפט בכתב.

דיון והכרעה:

14.     סעיף 6 לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן:

          " ביהמ"ש יהיה רשאי להתיר לבעלי דין בתביעה לפי חוק זה להביא ראיות לסתור את התביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".

15.     ברע"א 20291/01 קרנית ואח' נ' יוסף גולדברג נקבע כך: