לפניי בקשה למתן צו לחיוב המשיבות לאפשר למבקשת לעיין במסמכים הנזכרים בתצהיריהן ובכתב הגנתן ואשר סירבו להציגן.
1.
רקע וטענות הצדדים
:
(א) הבקשה שלפניי היא חלק מהליך קדם משפט בתביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבות לאכיפת זכויותיה הנטענות על פי הסכמים שנחתמו בין הצדדים, שלפיהם, לטענתה, אמורות המשיבות לשלם לה תמלוגים בגין מכירת מוצריהן שיוצרו על בסיס הידע והטכנולוגיה שמכרה להן המבקשת.
(ב) ביום 24.11.2011 התקיימה לפניי ישיבת קדם משפט בה הסכימו הצדדים כי השלמת ההליכים המקדמיים כולל גילוי מסמכים ומענה על שאלונים יבוצעו תוך 60 ימים.
(ג) ביום 5.6.2012 הגישה המבקשת "בקשה למתן צו למענה על שאלון ועיון במסמכים", בו ביקשה לחייב בצו את המשיבות לענות על שאלות עליהן נמנעו מלהשיב, לאפשר לה לעיין במסמך שמכיל חומר מקצועי הנוגע לאפיון, תכנון ופיתוח המוצרים NESS H-200 ו- NESS L-300 (להלן:
"
H-200" ו-
("L-300" הנזכר בסעיף 5 לתצהיר גילוי המסמכים וכן לאפשר לה לעיין במסמכים נוספים המפורטים בדרישת גילוי מסמכים ספציפיים מיום 25.12.2011 שהמשיבות סירבו לאפשר עיון בהם.
(ד) בדיון לפניי ביום 17.6.2012 דחיתי את הבקשה וקבעתי כי משניתן על ידי צו להשלמת ההליכים המקדמיים, שאף הוארך בהתאם לבקשת הצדדים, ומשלא השלימו הצדדים הליכים אלו, אין מקום להגשת בקשה חדשה למתן צו, וכי אם סבר בא כוח המבקשת כי המשיבים לא מילאו אחר הצו- היה עליו להגיש בקשה לפי תקנה 122 לתקנות סדר דין אזרחי תשמ"ד-1984 (להלן:
"התקנות").
(ה) בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתי לבית המשפט העליון - התקבלה בכל הנוגע לעיון במסמכים בלבד. בהחלטתו קבע השופט סולברג כי משדחו המשיבות את בקשתה לעיון במסמכים, הרי שעל פי תקנה 116 או תקנה 117 לתקנות, עומדת למבקשת הזכות להגיש בקשה לקבלת צו לעיון במסמכים. במקרה דנן, משלא ניתן צו לעיון במסמכים הרי שהמשיבות לא הפרו צו שכזה, ונוכח סירובן לאפשר למבקשת לעיין במסמכים, יש להידרש שוב לבקשה לגופה.
(ו) המבקשת טוענת כי על על פי תקנה 114 לתקנות ועל פי ההלכה הפסוקה חלה על המשיבות חובה לאפשר לה לעיין בכל המסמכים שנזכרו בכתב הגנתן ובתצהיריהן. לטענתה, הפסיקה מלמדת כי אין די בהיות מסמך מסוים "סוד מסחרי" כדי למנוע את העיון בו מהצד שכנגד.
(ז) עוד טוענת המבקשת כי משלא השיבו המשיבות בכתב התגובה לטענותיה לגבי המסמכים הנזכרים בפרק ג.2.2 לבקשה - הרי שיש לאפשר לה לעיין בהם, שכן יש בהם מידע רלוונטי לבירור המחלוקת שבין הצדדים.
(ח) בהחלטתי מיום 28.10.2012 קבעתי כי נוכח החלטת בית המשפט העליון, יגישו המשיבות תשובה לבקשה באשר לעיון במסמכים בלבד.
(ט) המשיבות טוענות כי המסמכים אותם לא הציגו למבקשת לעיין כוללים סודות מסחריים - והם מסמכים חסויים. לטענתן, מסמכים אלה כוללים את כל המידע הדרוש לשם פיתוח מוצר דומה, לרבות החומר המחקרי, תכניות הפיתוח, האפיון והתכנון של המוצרים, וכי הנזק שייגרם להן בחשיפת סודות אלה בפני חברה מתחרה הוא חמור משמעותית מהנזק שייגרם למבקשת אם לא יוצגו מסמכים אלה לעיונה.
(י) עוד טוענות המשיבות כי המבקשת היא מתחרה שלהן, וכי ההלכה הפסוקה צמצמה את היקף חובת גילוי המסמכים כאשר מדובר במסמכים המכילים סודות מסחריים ולא כל שכן כאשר מדובר במתחרה פוטנציאלי.
(יא) כן טוענות המשיבות כי אין די בתשתית הראייתית שהעמידה המבקשת כדי להצדיק פגיעה בזכויות המשיבות לשמור על סודותיהן המסחריים - עסקיים.
(יב) המשיבות לא צירפו לבקשה תצהיר שנחתם כדין, אולם ציינו זאת בבקשתם והוסיפו
"תצהיר מאומת כדין יועבר בהמשך". התצהיר המאומת אכן צורף לבקשה לאחר כ- 20 ימים, ומשכך לא מצאתי לנכון לדון בטענה למחיקת כתב התגובה לבקשה בשל טענה פרוצדוראלית זו.
2.
דיון והכרעה
(א) הזכות לעיין במסמכי הצד שכנגד שנזכרו בכתבי טענותיו מעוגנת בתקנה 114 לתקנות:
"מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת, בכתב לפי טופס 13, שיראה לו או לעורך דינו את המסמך לעיון ולהעתקה".
צד הנדרש לגלות מסמכיו - רשאי לציין בתצהיר הגילוי כי מסמך מסוים או מסמכים מסוימים הם מסמכים חסויים כדין, ואם קיימת מחלוקת בין הצדדים בעניין זה - נדרש בית המשפט להכריע בה (ראה בעניין זה תקנה 19
לתקנות סדר דין אזרחי, סעיף 23
לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999, רע"א
637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברת - סוכנות לביטוח בע"מ, פ"ד נה(3) 661, 664 (2001) וכן אורי גורן,
"סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית, 'סיגא' הוצאה לאור בע"מ, עמ' 191, (2005)).
(ב) הזכות הדיונית לגילוי מסמכי הצד שכנגד ולעיון בהם נועדה לקדם הן את היעילות הדיונית הן את גילוי האמת. עם זאת, ועל אף חשיבותה, זכות זו אינה מוחלטת והיא עשויה להצטמצם בפני זכויות מוגנות אחרות. כך לדוגמה בסעיף 23(ג)
לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט -1999 נקבע כי קיומו של סוד מסחרי עשוי להביא להגבלת זכות העיון:
"בהליך משפטי בענין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק".
סעיף 5 לאותו חוק מגדיר מהו "סוד מסחרי":
"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".