בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשים - הנתבע בתיק זה.
ראשית ברצוני להתנצל בפני הצדדים על העיכוב הארוך במתן החלטתי. עיכוב זה נבע מבעיה טכנית- אדמינסטרטיבית ומחיפושים רבים אחר התיק שאבד. לאחר שלא נמצא התיק נאלצו הצדדים לשחזרו. עם הצדדים הסליחה.
פסק הדין ניתן על ידי ללא קיום דיון לגופו של עניין, עקב אי התייצבות הנתבעים לדיון שנקבע ליום 18/2/04.
אין חולק כי הנתבעים ידעו על מועד הדיון. ב"כ הנתבעת בדיון בבקשת פסק הדין טענה כי ידעה על מועד הדיון יומיים שלושה לפני שנתקיים שכן שהתה בחו"ל כחודש וחצי. ב"כ הנתבעים טענה כי פנתה לב"כ התובעים ובקשה כי הדיון ידחה שכן עליה להופיע בדיון בכפר סבא עד בשעה 16:00 עוד טוענת ב"כ הנתבעים כי סברה שבית המשפט לא ימתין עד שעות הצהריים המאוחרות.
ב"כ התובעים טען כי התנגד לדחיית מועד הדיון בשל ההתראה הקצרה ומשלא נתנה החלטה בבקשת הדחייה שהגישה ב"כ הנתבעים התייצב לדיון ופסק הדין כחוק ניתן.
דיון
סמכות בית - משפט לבטל פסק - דין אשר ניתן במעמד צד אחד בתובענה, מוסדרת מבחינה נורמטיבית, בתקנה 201 לתקנות, הקובעת, בהאי לישנא, כי :
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".
בנוסח תקנה זו, אין הגדרה לתנאים והנסיבות שבהם מפעיל בית המשפט או הרשם את סמכותו לביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד או שניתנה באין כתב טענות מצד שני. מחוקק - המשנה לא קבע במפורש בתקנה זו, את גדרי שיקול דעתו של בית - המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה ואת השיקולים שעליו לשקול, בבואו להחליט בבקשה לביטול החלטה האמורה. בהלכה הפסוקה, נקבעו קווים כלליים ומנחים, ולא כרשימה סגורה, להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט או הרשם ולשיקולים אותם רשאי הוא לשקול בהחלטתו בבקשה לביטול ההחלטה מושא התקנה האמורה. שיקולים אלה, נגזרים הם, למעשה, מהתכלית החקיקתית (הספציפית והכללית) של התקנה הנ"ל. ביסוד תכלית תקנה 201 לתקנות, המעגנת סמכות בית - המשפט או הרשם לביטול החלטה אשר ניתנה על פי צד אחד, נמצא, בצד הסמכות, גם עקרון היסוד בדבר מתן הזדמנות סבירה, הוגנת ושווה לכל בעל דין למימוש זכות הגישה לבית המשפט, החוקתית במהותה, ואף להשמיע את דבריו, לפני מתן ההחלטה השיפוטית בעניינו. בענייננו, מבחינה ההלכה הפסוקה בין שני מקרים : האחד, מקרה בו נפל פגם מהותי בהליך מתן פסק - הדין, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן פסק - הדין. במקרה זה, זכאי הצד המבקש ביטול פסק - הדין, כי בית המשפט יבטלו מתוך חובת הצדק ."ex debito iustitiae" בעניין זה, סמכות בית המשפט לביטול פסק - הדין האמור היא סמכות שבחובה ולא בשיקול הדעת. השני, מקרה בו ניתן פסק - הדין כדין, ולא קנויה למבקש זכות בדין לביטולו. הביטול במקרה דנן נתון לשיקול דעת בית - המשפט שנתן פסק - הדין. בבואו להחליט בעניין זה, יבדוק בית - המשפט את סיבת המחדל באי הגשת כתב ההגנה במועד שנקבע לכך בהזמנה לדין, וכן סיכויי הצלחת הנתבע - המבקש ביטול פסק - הדין, אם יבוטל פסק - הדין ויורשה להתגונן במשפט, כאשר עניין סיכויי ההצלחה הוא העיקר ולמחדל באי הגשת כתב ההגנה במועד, יש רק חשיבות משנית. (ראו -
זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 742 - 725 והפסיקה המצוטטת שם;
א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שישית, 278 - 274 ,2001;
ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, ירושלים - 204 - 203 ,1999;
מ. קשת, הזכויות הדיוניות וסדרי הדין במשפט האזרחי, כרך א', 2000, פרק נ', ע"א 6157/97
גבל בע"מ נ. גראל ערד (1983) בע"מ ואח', פ"ד נא (879 ,877 ,(4).
זכות הגישה לערכאות
זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית במשפט הישראלי. לפני חקיקת חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, תשנ"ב - 1992 (להלן - "חוק היסוד"), הכיר בית - המשפט העליון, בשורה של פסקי - דין, בזכות זו, כזכות - יסוד, "שאינה כתובה על ספר", במשפט המדינה, הפרטי הציבורי. ( ראה
בג"צ 1358/91 ארשיד ואח' נ. שר המשטרה ואח', פ"ד מה(2),747,ב"ש 678/82 טייר נ. מ"י, לו (3)386 ,ע"א 183/75
אלון נ. מ"י ואח', פ"ד כט(2)124בג"צ 910/86
רסלר ואח' נ. שר הבטחון, פ"ד מב(2) 441 ; רע"א 544/89
אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ. נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) ,647 , ע"א 579/90
רוזין נ. בן - נון, פ"ד מו(3) 742
לאחר חקיקת חוק היסוד, וחרף העובדה שאין הוראה חוקתית ישירה ומפורשת הקובעת את זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית, הכירה הפסיקה בזכות זו, כזכות חוקתית, הגם שאין אחידות דעים לעניין מקורה המשפטי. (ע"א 733/95
ארפל אלומיניום בע"מ נ. קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3),577 , ע"א 3833/93
לוין נ. לוין ואח', פ"ד מח(2) ,862 , רע"א 1643/00
פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ. פקיד שומה ירושלים, (לא פורסם); רע"א 1958/00
נדב נ. סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל ואח', פ"ד נה(5),43 , ע"א 3115/93
יעקב נ. מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד נ(4) 549 .
גם בספרות המשפטית מצאנו התייחסות לזכות הגישה לערכאות כאל זכות חוקתית.
(ראה: ש. לוין, "חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים" הפרקליט מב, חובת ג' (תשנ"ו), 455 ,451; ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, שם, עמ' 204 ,27 - 25; י. רבין ,"זכות הגישה לערכאות" כזכות חוקתית, הוצאת בורסי, התשנ"ח, עמ' 139 - 171; י. רבין "זכות הגישה לערכאות - מזכות רגילה לזכות חוקתית", המשפט כרך ה', תשס"א, 233 ,217; א. ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, פרשנות חוקתית, (הוצאת נבו - 1994), עמ' 363).
כנגד זכותו של האדם לפנות לערכאות, ניצבת חובתו של השלטון להימנע מלהפריע, שלא כדין, להגשמת זכות זו ולמימושה. זוהי זכות מסוג חירות, המבטאת את הפן "השלילי", קרי - אי הגבלת הפניה לערכאות. זכות זו, ככל זכויות האדם האחרות, אינה מוחלטת והיא יחסית במהותה ובטיבה. עם חקיקת חוק היסוד, צומצם, למעשה, כח המחוקק לפגוע בזכות זו. עתה, הפגיעה בזכות הגישה לערכאות אפשרית היא רק בשינוי חוק היסוד עצמו, או בחקיקתו של חוק רגיל, המקיים את דרישותיה של פיסקת ההגבלה (ס' 8 לחוק היסוד).
אכן וכפי שאמרנו לעיל, זכות הגישה לערכאות, כזכות חוקתית, אינה מוחלטת והיא מעניקה לאדם זכות יחסית. על בית המשפט לאזן בינה לבין זכויות האדם האחרות של הפרט, ובינה לבין שיקולים ראויים ורלוונטיים של טובת הציבור בכללותו. חוק היסוד אינו פוגע בתוקפו המשפטי של דין ישן שעמד בתוקפו ביום 25.3.92, והפוגע בזכות הגישה לערכאות, (ס' 10 לחוק יסוד - הוראת שמירת דינים). יחד עם זאת, משפיע חוק היסוד על פרשנות הדין הישן. על כן, יש לפרש דין ישן הפוגע בזכות הגישה לערכאות, ברוח הוראות חוק היסוד. (ראה א. ברק, פרשנות במשפט, פרשנות חוקתית, חלק שלישי, 562; בש"פ 537/95
גנימאת נ. מ"י, פ"ד מט(411 - 410 ,355 ,(3; בג"צ 5688/92
ויכסלבאום ואח' נ. שר הבטחון ואח', פ"ד מז(2)812 , דנצ"ג 4466/94
נוסייבה ואח' נ. שר האוצר ואח', פ"ד מט(4) 86 - 85
מכאן יוצא, כי בפרשנות " דין ישן" צריך לתת משקל כבד לזכות האדם לגשת לערכאות (ראה רע"א 714/96
פריסקל נ. אורנשטיין, פ"ד מט(5) ,759.
נוסחת האיזון החיצונית, בהתנגשות בין זכות הגישה לערכאות לבין שיקולים ראויים ורלוונטיים של טובת הציבור בכללותו, נקבעה בסעיף 8 לחוק היסוד. (פיסקת ההגבלה).
לא כך הוא הדבר לעניין נוסחת האיזון הפנימית. בהתנגשות זכויות אדם של פרטים שונים, בעניין זה, אין הוראה חוקתית מפורשת.
האיזון הפנימי (האופקי והאנכי) נערך ברמה של המטרה החוקתית. נוסחת האיזון נגזרת מהתכלית החוקתית, בשים לב לאפשרות הקיום בצוותא של זכויות האדם השונות. מטבע הדברים, תשתנה נוסחת האיזון הפנימית בהתאם לסוג זכויות האדם המתנגשות וכוחן הסגולי. (השוו - רע"א 4905/98
גמזו נ. ישעיהו, פ"ד נה(3) 360) .
זכות בעל - דין לביטול פסק - דין אשר ניתן נגדו עקב אי התיצבות, נגזרת מזכות הגישה לערכאות. ברע"א 1643/00
פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ הנ"ל, שם, נפסק מפי כב' השופטת פרוקציה, כי :