1. לפני בקשת המבקשים למתן "צו עשה זמני" במסגרתה מבוקש כי בית המשפט יורה למשיב, מנהל מקרקעי ישראל (להלן -
המנהל), לחתום על תכניות הבניה של התובעים 3 ו-4 להקמת יחידת דיור בנחלה מס' 58 בישוב היוגב, וזאת לצורך קבלת היתר בניה. הבקשה הוגשה במסגרת תובענה לפסק-דין הצהרתי, לפיו אין התובעים חייבים למנהל דמי היתר כלשהם בגין מבנה קיים בנחלה הנ"ל. ברקע הדברים, בתמצית, ניצבת מחלוקת בדבר תשלום דמי היתר בגין המבנה הקיים בנחלה. שטח המבנה עולה על 160 מ"ר, ולפיכך, בהתאם להחלטות הרלוונטיות של המנהל, יש לשלם בגינו דמי היתר. לטענת המנהל, לא שולמו דמי היתר בגין המבנה, והוא דורש כי דמי ההיתר ישולמו בטרם הסכמתו להקמת מבנה נוסף בנחלה. התובעים, מנגד, טוענים כי המבנה הקיים בנחלה הוקם כדין, על-פי היתר בניה שהוצא להם, וכי הדרישה לתשלום דמי היתר התיישנה, ולא ניתן לכרוך אותה עם ההסכמה לבניית מבנה נוסף, ולפיכך על המנהל לחתום על תכניות הבניה לאלתר.
2. הבקשה לצו מניעה זמני הוגשה עוד ביום 5.8.12. הבקשה נדחתה בהחלטת כב' השופטת נבילה דלה מוסא מאותו יום. ביום 28.11.12 הגישו התובעים בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני כאמור. בבקשה נאמר כי התובעים מוכנים להפקיד כל התחייבות ולחתום על כל ערובה להבטחת תשלום דמי ההיתר למנהל, אם תדחה התביעה. ביום 28.11.12 ניתנה החלטת כב' השופטת דלה מוסא, לפיה, בהתחשב בהצעת התובעים להפקיד ערבויות להבטחת תשלום דמי ההיתר, הבקשה נקבעת לדיון במעמד שני הצדדים. עובר לדיון הגיש המנהל את תגובתו לבקשה, בה נאמר בין היתר כי המנהל יהיה נכון לחתום על הבקשה להיתרי בניה לאחר שתופקד ערבות בנקאית בגובה דמי ההיתר הנדרשים. הבקשה לצו זמני נדונה בפני ביום 5.12.12.
3. לאחר עיון בבקשה ובתגובת המנהל ושמיעת הצדדים, אינני רואה ליתן את הצו המבוקש, מהטעמים שלהלן.
4. ראשית יצויין כי כעולה מההחלטה מיום 28.11.12, מלכתחילה נקבעה הבקשה הנוספת לדיון, לנוכח האמור בה בדבר נכונות התובעים לחתום על כל התחייבות וערבות שתידרש להבטחת התשלום למנהל, ככל שייקבע כי הם מחויבים בו. בדיון לפני התברר, כי התובעים מתנגדים להפקדת ערבות בנקאית להבטחת התשלום העתידי, כהצעת המנהל. התובעים הבהירו כי הם מוכנים לחתום על התחייבות עצמית בלבד, דבר לו המנהל מסרב, שכן אין בו כדי להוות בטוחה מספקת. בנסיבות אלה, נראה כי אין מקום לדיון מחודש בבקשה, אשר כאמור נדחתה כבר לגופה, ובהיעדר שינוי נסיבות רלוונטי.
5. עם זאת, אתייחס אף לבקשה לגופה. ענייננו בבקשה לצו עשה בגדר בקשה לסעד זמני, אשר יצווה על המנהל לחתום על תכניות הבניה של התובעים. ספק רב בעיני אם מלכתחילה, מתן צו אופרטיבי כאמור נגד המנהל, מצוי בסמכותו של בית משפט זה. מכל מקום, מבחינת תורת הסעדים הזמניים, מתן צו עשה הינו צעד חריג שככלל אין לנקוט בו בשלב מקדמי זה ובטרם התבררה המחלוקת לגופה. כידוע, הסעד הזמני איננו עומד לעצמו, אלא תכליתו לשרת את התביעה העיקרית ולאפשר את בירור המחלוקת לגופה, באמצעות הקפאת המצב הקיים לעת הגשתה, ומניעת יצירת עובדות חדשות שעלולות לסכל את אפשרות בירור התביעה לגופה ומימוש יעיל של פסק-הדין לכשיינתן. בהתקיים התכלית האמורה, יש לבחון קיומה של עילת תביעה לכאורית למבקש, ואת מאזן הנוחות בין הצדדים. בענייננו, מדובר בבקשה לצו אשר משנה את מצב הדברים הקיימים לעת הגשת התביעה, ומייתר למעשה את התביעה העיקרית. לא שוכנעתי כי אי-מתן הצו יסכל את אפשרות הבירור של התביעה העיקרית וכי הוא מתחייב בנסיבות דנן. ביסודם של דברים, ענייננו במחלוקת כספית, הניתנת לפתרון כספי, ולו זמני, ואף הנזקים הנטענים הינם ברי פיצוי כספי. נוכח האמור, אין מקום למתן הצו המבוקש.
6. בשולי הדברים אעיר, כי דומה שבמקרה דנן מתבקש פתרון פרקטי, באופן שיאפשר את הבניה, מחד, ויותיר את המחלוקת הכספית להמשך תוך מתן בטוחה אפקטיבית לתשלום העתידי, מאידך. כאמור לעיל, המנהל היה נכון לחתום על הבקשה, כנגד ערבות בנקאית בגובה מלוא דמי ההיתר, ואילו התובעים דרשו להסתפק בהתחייבות אישית בטענה שאין באפשרותם לממן ערבות בנקאית (טענה שלא גובתה בנתונים כלשהם), ומשכך לא ניתן היה להגיע להסכמה כלשהי. סבורני כי ככל שהתובעים יפנו למנהל בקשר להפחתת
סכום הערבות הבנקאית הנדרשת, ראוי כי המנהל ישקול זאת, בשים לב להשתלשלות העובדתית המיוחדת בתיק זה כפי שהיא עולה מכתבי הטענות, ומשאין טענה כי התובעים פעלו שלא כדין בעת הקמת המבנה בנחלה. אציין כי מדברי נציג המנהל בדיון לפני עלה, כי כאשר מדובר בהשגה המוגשת על גובה השומה לדמי היתר, דורש המנהל ערבות בנקאית בגובה 75% מהסכום. דומני כי ברוח זו, לכל הפחות, ראוי לבחון גם את נסיבות המקרה דנן.
7. אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ג, 06 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.