על יסוד הסכמת בעלי הדין, מונה השמאי שאול רוזנברג כשמאי מטעם בית המשפט (החלטה מיום 6.5.07, עמ' 7 לפרוטוקול).
הנתבעות 2 ו- 3 מבקשות לבטל את מינויו, שכן לאחר מתן הסכמתן למינוי, התברר כי "בין הנתבעות 2 ו- 3 לבין השמאי שאול רוזנברג קיים יחס של חוסר אמון ומחלוקות קשות בקשר עם שומות אחרות המצויות בטיפולו ...". בא כוח הנתבעות 2 ו- 3 הדגיש, כי הוא לא היה ער לעובדה האמורה והדבר נודע לו רק בדיעבד, לאחר שהשמאי פירט את דרישותיו בענין שכר הטרחה.
הנתבע מס' 1 השאיר את הסוגיה האמור לשיקול דעת בית המשפט.
התובעות מתנגדות לביטול המינוי. בתגובה מפורטת מציין בא כוח התובעות, כי מעבר לכך שהסכמת הנתבעות 2 ו- 3 למינויו של מר רוזנברג ניתנה עוד ביום 19.4.07 (בהודעה בכתב ששלחו לבית המשפט), הרי שחלף פרק זמן ממושך של כשלושה חודשים מאז שבית המשפט החליט בפועל על המינוי ועד שהוגשה הבקשה דנן, כאשר כל העת לא מועלית כל טענה שהיא על-ידי הנתבעות 2 ו- 3. מכאן, שהיתה לנתבעות הנ"ל שהות מספקת לבחון את הסכמתן למינויו של מר רוזנברג ואין זה ראוי להעלות הסתייגויות למינוי רק עתה. עוד נטען על-ידי התובעות, כי לא מתקיימות במקרה דנן הנסיבות שתצדקנה נסיגה מהסכמה דיונית, מה גם שלהסכמה זו ניתן תוקף של החלטת בית המשפט.
הנתבעות 2 ו- 3 השיבו לתגובת התובעות. בתשובתן הן חוזרת על טענתן היסודית לפיה קיים בינן לבין מר רוזנברג "יחס של חוסר אמון ומחלוקות קשות". עוד נטען, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים כלפי הנתבעות 2 ו- 3 ויכולתו של מר רוזנברג ליתן חוות דעת הוגנת נפגעה לנוכח הנסיבות האמורות. עוד צוין, כי השמאי טרם החל במלאכתו וכי הנתבעות 2 ו- 3 מסכימות למינוי שמאי אחר מבין השמאים שפורטו ברשימה שהועברה בשעתו על-ידי בא כוח התובעות. הנזק מביטול המינוי מתבטא בדחייה של חודשים ספורים ואין הוא שקול כנגד הפגיעה שיכולה להיות בנתבעות 2 ו- 3 אם יוותר מינויו של מר רוזנברג על כנו.
דין בקשת הנתבעות 2 ו- 3 להידחות, ולהלן הנימוקים שביסוד החלטתי זו:
א. בבקשה לא נכללו פרטים ממשיים לגבי אותן "מחלוקות קשות" שבין הנתבעות 2 ו- 3 לבין השמאי. הנתבעות 2 ו- 3 הסתפקו באמירה כללית ומעורפלת בדבר קיומן של מחלוקות אלה ובטענה, כללית וסתמית אף היא, לפיה קיים בין הנתבעות הנ"ל ובין השמאי יחס של חוסר אמון עד כי יש חשש ממשי למשוא פנים. בטענה כללית זו אין די. בנוסף, לא רק שהטענה נטענה בעלמא, אלא שבנסיבות הענין מן הראוי היה לעגנה בתצהיר, מה שלא נעשה. לענין זה ראו רע"א 7843/00
בר ישי נ'
איתן חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב"
נבו").
ב. מעבר לאמירה כללית על חוסר תיאום בין הנתבעות 2 ו- 3 לבין באי כוחן, לא ניתן הסבר בעל משקל לעובדה שניתנה הסכמה מפורשת של הנתבעות הנ"ל למינויו של מר רוזנברג; והעיקר - לכך שהבקשה לחזור מההסכמה הוגשה זמן רב לאחר מתן ההסכמה. לא ניתן לקיים כסדרה התדיינות משפטית אם יתאפשר לבעל דין לחזור בו מהסכמה דיונית זמן רב לאחר שניתנה, מבלי שיינתן הסבר לשיהוי, והכל בנימוק של חוסר תיאום בין בעל הדין לבין פרקליטו.
ג. בתי המשפט נוקטים משנה זהירות כאשר מתבקש ביטול מינויו של מומחה שמונה על-ידי בית המשפט, קל וחומר כאשר מדובר במינוי שנעשה בהסכמת בעלי הדין. בגדר כך נמנע בית המשפט מלבטל מינויו של מומחה, אף אם נטען שהמומחה "עובד דרך קבע" עם הצד שכנגד (רע"א 3372/91
מריאנו נ'
מגדל חברה לביטוח בע"מ, מובא בספרו של א' ריבלין,
תאונת דרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, 1999, עמ' 580, ה"ש 124; ראו גם: רע"א 7232/06
לויה ואח' נ'
שירותי בריאות כללית, פורסם ב"נבו").
נפסק לא אחת, כי "משמונה המומחה חזקה היא כי הוא ינהג באופן מקצועי ויעשה מלאכתו נאמנה", וכי מומחה ייפסל רק אם מתקיים חשש ממשי לעיוות דין (ראו האסמכתאות המפורטות ברע"א 7232/06 הנ"ל).
בביטול המינוי יש גם משום הטלת דופי במומחה שהתמנה, ויש להישמר שלא לעשות כן אלא במקרים ראויים ועל יסוד נתונים ממשיים (בש"א (מחוזי-י-ם) 3374/05
דואניס נ'
קרנית ואח', פורסם ב"נבו").
ד. יש להצטער על ניסיון הנתבעות 2 ו- 3 לפגוע במידת האובייקטיביות של השמאי ולהטיל דופי ביושרו ובהגינותו על יסוד טענות כלליות. גם אם היו בין מר רוזנברג לבין הנתבעות 2 ו- 3 חילוקי דעות בקשר עם חוות דעת שניתנו על ידו במקרים קודמים, אין בכך כדי לפסול אותו מלהתמנות כמומחה מטעם בית המשפט בעניין אחר של הנתבעות הנ"ל ואין הדבר מקים יסוד להנחה לפיה מר רוזנברג לא יוכל לנהוג בהגינות וללא משוא פנים במקרה דנן. יש לזכור, כי בידי הנתבעות הנ"ל חוות דעת של שמאי מטעמן, אשר תוצג למר רוזנברג, ניתנה להן האפשרות לטעון את טענותיהן לפניו והוא גם חשוף לחקירה על חוות דעתו.
על יסוד האמור לעיל מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות. לא ראיתי לנכון לקיים דיון בבקשה, כפי שביקשו הנתבעות 2 ו- 3, שכן ניתנה לנתבעות הנ"ל הזדמנות מלאה להציג את עמדתן, הן בבקשה והן בתגובה לתשובת התובעות, ומכיוון שלבקשה לא צורף תצהיר, לא נדרש דיון בבקשה לצורך חקירת המצהירים וניתן להחליט בה על יסוד החומר הכתוב.
הבקשה נדחית.
אני מחייב את הנתבעות 2 ו- 3 בהוצאות התובעות בסך 4,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.
כפי שנקבע בעבר, קדם משפט ביום 31.10.07 בשעה 10:00, בתקווה שעד אז תוגש חוות דעתו של השמאי.
המזכירות
תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים
.
ניתנה היום, כ"ו באלול, תשס"ז (9 בספטמבר 2007), בהעדר הצדדים.