1. בקשה למתן צו מניעה זמני "להמנע מלבצע בעצמם ו/או באמצעות מי מטעמם כל פעולה או טרנזקציה בנכס הידוע חלקה 598 בגוש 6160 מגרש ועליו בית מגורים ברח' ארלוזורוב 32א' גבעתיים" (להלן- 'הנכס' או 'המקרקעין') היא הבקשה שלפני.
ביום 30.11.11 נעתרתי לבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד לאחר שהשתכנעתי כי הנסיבות שתוארו בבקשה, קרי כי עומדת להתבצע עסקה במקרקעין ממש בסמוך להגשת הבקשה ומאחר שהוצגו ראיות לכאורה כי עיסקה זו נעשית בניגוד לזכויות המבקש ונועדו להדירו מהעיסקה וסברתי כי בנסיבות שהובאו לפני יגרם למבקש נזק בלתי הפיך ככל שלא ינתן צו המניעה מאחר שמדובר בזכיות במקרקעין, כן נתתי דעתי לשיקולים הנשקלים בבקשות למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד ובין השאר לאמור בפסיקה כי "ככל שיגבר משקלו של השיקול האחד, יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני" (רע"א 5288/07) ו"שוכנעתי כי בנסיבות גובר משקלו של החשש לביצוע עיסקה במקרקעין ומשכך לנזק בלתי הפיך למבקש" ונעתרתי לבקשה.
2. לאחר שקיימתי דיון במעמד הצדדים, עיינתי בתגובות המשיבים לבקשה, שמעתי חקירות המבקש והמשיבים, נתתי דעתי לחומר הראייתי שהונח לפני על ידי המשיבים בין השאר עיינתי בהסכמים השונים ובסעיפים הרלוונטיים לבקשה, אליהם הופניתי על ידי המשיבים, בפסק דין בה.פ. 244/07 ועוד, הגעתי למסקנה כי יש לבטל את הסעד הזמני שניתן למבקש במעמד צד אחד.
הרקע העובדתי
3. ביום 12.12.83 ניתן פסק בורר לפיו זכאי המשיב 1 (הוא המנוח, ולאחר שהמשיב 1 נפטר - המשיבים 2, 3 בהתאם לזכותם כיורשים על פי צוואה - א.נ.ח) להרשם כבעלי הזכויות בנכס כולו המותנה בתשלום סכום של 144,750$ נושא ריבית שנתית בשיעור 9% עד התשלום בפועל.
4. עד היום, ובחלוף כ-28 שנים (!) לא שולם הסכום האמור (שלפי החומר שהונח לפני מגיע לסך של למעלה מ-6 מיליון ש"ח), גם לא נרשמו הזכויות במקרקעין כאמור בפסק הבוררות; עוד עולה מהחומר שלפני כי המשיבים 2, 3 ממשיכים להחזיק בנכס כולו ונוהגים בו 'מנהג בעלים' ללא תשלום בגין השימוש גם לא את התמורה שקבע הבורר.
5. פסק הבוררות אושר על ידי רשם בית המשפט המחוזי בת"א ביום 1.7.84 (ת.א. 1458/84).
משחלפו השנים מאז אושר פסק הבוררות ומאחר שלא נעשתה כל פעולה כאמור בפסק הבורר - לא פעולה רישומית ולא שולמה התמורה כמתחייב מפסק הבורר, סברו המשיבים 2, 3 כי פסק הבוררות שקבל תוקף של פסק דין אינו אכיף עוד וכי אינם חבים בתשלום הסכום בו חויבו בפסק הבוררות ועל כן הגישו תובענה (ה.פ. 244/07) שהסעד המבוקש בה הוא הצהרה כי "פסק הדין אינו ניתן לאכיפה ועל כן אין הם (לרבות אביהם המנוח) חבים עוד בתשלום הסכום בו חויבו בפסה"ד (ס' א1. לכה"ת) ומנגד להורות על העברת זכויות הנתבעים בנכס על שמם בלשכת רישום המקרקעין" (סעיף 7 לפסק הדין בה.פ. 244/07).
ביום 7.4.08 דחה בית המשפט (מפי כבוד השופט שוחט) את כל טענות המשיבים 2, 3 לרבות את הבקשה לקבוע כי הסכום שעליהם לשלם הוא נומינאלי וקבע כי הם "מנסים לאחוז בבית המשפט זה כבקרנות המזבח, ובטיעונים שונים בהם אין כל ממש, עותרים הם בפני בית המשפט כי יבטל את חובם הפסוק על פי פסק הבורר שהפך להיות חלוט לפני למעלה משני עשורים".
6. לאחר פסק הדין בה.פ. 244/07, ומשנראה כי אין כל התקדמות באפיק הרלוונטי לפסיקות שניתנו, ראו בעלי הזכויות במקרקעין הם המשיבים, להגיע להסכמות שיקדמו את ענינם, ואותם העלו בהסכם פשרה עליו חתמו ביום 29.12.08 (נספח ג' לבקשה); הסכם הפשרה כלל גם הסכמות למכור את הנכס לצד ג', וכך הוסדרו בהסכם הפשרה אופן חלוקת התמורה, תשלום המיסים השונים עד להשלמת העיסקה וכיו"ב, וכן כלל הסכם הפשרה תנאים וביניהם כי על המשיבים 2, 3 לפנות את המקרקעין תוך 6 חודשים מעת חתימת ההסכם, כי אי פינוי הנכס מהווה הפרה יסודית של ההסכם המזכה את המשיבים 4- 10 בפיצוי מוסכם, כי המשיבים 2, 3 יוכלו למכור את הנכס תוך 6 חודשים מעת חתימת הסכם הפשרה, וכי בחלוף מועד זה יוכל ב"כ המשותף של כל המשיבים למכור את הנכס לצד ג' (כשהנכס פנוי), ובכל מקרה ככל שלא ימכר הנכס תוך 12 חודשים יהיו המשיבים 4- 10 רשאים לבטל את ההסכם ו/או להאריך את התקופה.
משלא קוים התנאי היסודי להסכם (פינוי הנכס תוך 6 חודשים) ומשלא עלה בידי המשיבים 2, 3 למכור את הנכס בתקופה שנקבעה בהסכם הפשרה הודיעו המשיבים 4- 10 כי הם מבטלים את ההסכם, כזכותם הנזכרת במפורש בסעיף 14 להסכם הפשרה.
7. ומהרקע שתואר ונסיבות הצדדים להם זכויות רשומות במקרקעין לענינו של המבקש כאן.
בכתב תביעה שהגיש עותר המבקש לסעד של "אכיפת הסכם במקרקעין"; לטענתו המחו לו המשיבים 2, 3 את "את מלוא זכויותיהם במקרקעין, לרבות את זכותם לרכישת חלקי אסתר גיבס פלדמן ואח' (הם המשיבים 4- 10 - א.נ.ח) כנגד התחייבותו של התובע (המבקש - א.נ.ח) לשלם את מלוא תמורת המקרקעין..." (סעיף 13 לכתב התביעה).
כלומר, נספח ד', המחאה בלתי חוזרת שהמחו המשיבים 2, 3 למבקש, הוא הבסיס לתובענה ולבקשה, וממנו עולה כי ביום 1.10.08 חתמו המשיבים 2, 3 על פנייה לאקונית לעו"ד וקנין, הוא ב"כ המשותף של כל המשיבים בעת העיסקה ובו הודיעו כי הם "ממחים באופן בלתי חוזר את זכויותינו, ככל שיהיו כאלה, לרכוש את המקרקעין... ברחוב ארלוזורוב 32א' בגבעתיים, למר הרצל חלוויה ו/או מי מטעמו".
טוען המבקש כי הוא מילא אחר התחייבויותיו ושילם למשיבים 2, 3 "סכומי כסף נכבדים, על חשבון תמורת המחאת הזכות" (סעיף 19 לבקשה), ולכן הוא זכאי לזכויות המשיבים 2, 3 במקרקעין, מאחר שאלה הומחו לו, ועוד ציין כי בדצמבר 2009 פנה אל ב"כ המשיבים 4- 10, 'הודיע' לו על המחאת הזכות ו'ביקש' "שלא לעשות כל עסקה נוגדת" (נספח ו').
לטענתו ניסה לקדם את רכישת המקרקעין מכח המחאת הזכות אך לפתע החלו המשיבים 2, 3 להתחמק ממנו וכך גם ב"כ ש"הוסמכו באופן בלעדי בהסכם הפשרה לבצע את מכירת המקרקעין" (סעיף 23 לבקשה) ומהתנהגות המשיבים 2, 3 הסיק כי הם מנסים לסגת מהמחאת הזכויות "לאחר שקבלו כספים מהמבקש על חשבון התמורה" (סעיף 27 לבקשה), ובכך ראה הפרת ההתחייבויות החוזיות, ואשר למשיבים 4- 10 אלה שותפים לטעמו להפרה שכן "הם יודעים היטב אודות המחאת הזכות שניתנה למבקש ויודעים כי רכש בתמורה את זכותם של שלמה ורון פלדמן (המשיבים 2, 3 -א.נ.ח) לרכישת מלוא הזכויות במקרקעין מכח פסק הבוררות והסכם הפשרה" (סעיף 28 לבקשה) וכי סירובם של משיבים אלו (4- 10) להתקדם בעיסקה היא הפרה של פסק הבוררות ושל הסכם הפשרה ישירות כלפי המבקש שנכנס לנעליהם של שלמה ורון פלדמן (המשיבים 2, 3 - א.נ.ח) וזכאי לרכוש את זכויותיהם יתר המשיבים במקרקעין" (סעיף 28 לבקשה).
8. עיקר טענת המבקש בבקשתו לקבלת הסעד הזמני מבוססת על הטענה כי 'נודע לו כי המשיבים מנהלים מו"מ אינטנסיבי למכירת המקרקעין לצד ג' תוך התעלמות מזכויותיו' כך ציין כי את חוזה המכר לצד ג' של הזכויות במקרקעין ראה מי מטעמו במשרד עו"ד של המשיבים 4- 10 ומשכך מבקש למנוע באופן מיידי את ביצוע עיסקת מכר שעומדת להתבצע ופנה לקבל סעד זמני שימנע את ביצוע העיסקה ותאפשר לו לקבל את הסעד העקרי בתובענה קרי, אכיפת הסכם מכר המקרקעין, שמשמעותה למעשה זכות לרכוש את המקרקעין כנגד תשלום תמורה למשיבים 4- 10 בגין המקרקעין כפי שנקבע בפסק הבורר.
המבקש סבור כי זכותו לקבל סעד של "אכיפת הסכם המחאת הזכויות שנחתם בינו לבין שלמה ורון פלדמן ומכוחו הוא זכאי לרכוש את מלוא זכויותיהם במקרקעין לרבות את זכותם לרכישת חלקם" של המשיבים 4- 10 "מכוח פסק הבוררות ומכח הסכם הפשרה המשלים אותו" (סעיף 22 לכתב התביעה) וכי הוא זכאי לאכוף את פסק הבוררות ואת הסכם הפשרה ישירות על המשיבים 4- 10, "שכן מכח המחאת הזכות הוא נכנס בנעליהם של שלמה ורון פלדמן וזכאי לרכוש את חלקם של המשיבים 4- 10 במקרקעין" (סעיף 23 לכתב התביעה).
המבקש סבור כי יגרם לו נזק אם לא יינתן הצו המבוקש, שכן משמעו מכירת המקרקעין לצד ג' וסיכול זכויותיו החוזיות.