בעניין:
בקשה לסילוק על הסף
1. התובעת הגישה תביעה, במסגרתה עתרה ליתן סעד הצהרתי לפיו, בהתאם להסכמי שכר הטרחה שנחתמו בינה לבין הנתבעות ביום 1.10.2003, בקשר לייצוגן בת.א. 337/02 ות.א. 1028/02 (באיחוד דיון) ובע"א 2080/09, זכאית התובעת לשכר טרחה בשיעור של 17.5%
בתוספת מע"מ מהסכומים שניגבו עבור הנתבעות במסגרת ההליכים המשפטיים. בנוסף, נתבקש בית המשפט להצהיר כי בהתאם, היא זכאית לקזז את הסך הנ"ל, המוחזק על ידה בפיקדון על דרך העיכבון, בהתאם להוראות סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1981.
2. התובעת טענה, כי ייצגה את הנתבעות בהליכים משפטיים כנגד מדינת ישראל בתיקים המפורטים לעיל, בגין נזקים שנגרמו להן בשל ביטול פרוייקט. לטענתה, בהתאם להסכמי שכר הטרחה שנכרתו בין הצדדים, היא זכאית לשכ"ט בשיעור של 17.5%, בצירוף מע"מ.
במהלך ניהול התיקים, הועברו לידי התובעת כספים, מהם ניכתה את רכיב שכר טרחתה, בצירוף מע"מ ואת היתרה העבירה לידי הנתבעות. מאחר והצדדים נשוא התביעה דנן חלוקים בדבר זכאותה של התובעת לתשלום רכיב המע"מ המתווסף לשכר טרחתה, הודיעה התובעת לנתבעות כי מוחזק בידה על דרך העיכבון סך של 550,303 ש"ח. התובעת טענה, כי על פי הסכמי שכר הטרחה היא זכאית לסכום זה ויש להתיר לה לחלט אותו על דרך הקיזוז.
3. הנתבעות הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה שמדובר בתביעה על סכום קצוב ולא בהליך שרואים את שוויו כבלתי ניתן לביטוי בכסף, כמשמעות מונח זה בתקנות האגרות. לטענתן, מדובר בהתחכמות שקופה, במסגרת ניסיון להתחמק מתשלום אגרה על תביעה כספית. הנתבעות עתרו, אפוא, להורות על סילוק התביעה על הסף מכח תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מחמת תשלום אגרה בלתי מספקת.
4. התובעת טענה בתגובתה, כי הכספים השנויים במחלוקת מעוכבים בידיה ולכן, אין צורך בסעד כספי, במסגרתו יורה בית המשפט לשלם למשיבה את הסכום השנוי במחלוקת בגין רכיב המע"מ. לטענתן, לא מדובר במקרה בו ידרש הליך נוסף של הגשת תביעה כספית מכח הסעד ההצהרתי.
5. הנתבעות השיבו לתגובת התובעת ומכאן החלטתי.
דיון והכרעה
6. תקנה 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007 (להלן "תקנות האגרות"), בשילוב עם התוספת הראשונה, קובעת כי אגרה בתביעה לסכום קצוב (2.5% מהסכום הנתבע כערכו ביום הגשת התובענה) תשולם בשני שיעורים, המחצית הראשונה - בעת פתיחת ההליך ואילו המחצית השניה - עד 10 ימים לפני המועד שנקבע לדיון לראשונה בהליך.
תקנה 3(1) לתקנות האגרות מגדירה מהם הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף ומורה על דרך תשלום האגרה בגינן, תוך הפניה לתוספת. התקנה קובעת כי צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה אצו אכיפה,
למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מהאמור, הינם הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף.
7. הגם שהתובעת הגדירה את הסעדים בתביעתה כסעדים הצהרתיים גרידא, הרי שהלכה למעשה, מדובר בתביעה כספית לכל דבר ועניין. התובעת עתרה למעשה, לחייב את הנתבעות גם בסכום המע"מ המגיע לטענתה, בהתאם לפרשנותה את הסכמי שכר הטרחה שנכרתו בין הצדדים. אין בזכות העיכבון בה עשתה התובעת שמוש, כדי לשנות את מהות התביעה.
8. יתירה מזאת, הפסיקה קבעה, כי משעה שניתן לתבוע סעדים כספיים חלף סעד הצהרתי על הזכאות לקבלם, על בעל הדין להגיש תביעה כספית ולשלם את האגרה הנדרשת בגינה (ראה ת.א. (מרכז) 10323-06-09
אלאנדאל פיתוח עסקים (2004) בע"מ נגד מיכל חממי (18.4.2010), בש"א 16616/07
אביבי מגדלי אפקה בע"מ נגד מוסדן בע"מ (3.12.2007) וע"א 4861/06
חברת ברום ים המלח בע"מ ואח' נגד מגדל בניין חברה לביטוח בע"מ ואח' (28.4.2009), הנזכרים בבקשת הנתבעות וכן, ע"א 227/77
בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נגד ברנר, פ"ד לב(1) 85)). משעה שקיימת בפני התובעת דרך המלך לתבוע סעד כספי, היה עליה לעשות כן ולשלם בגינו את האגרה הנדרשת.
9. תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, שעל בסיס הוראותיה בקשו הנתבעות לסלק את התביעה על הסף קובעת, כי בית המשפט רשאי לצוות על מחיקת כתב תביעה,
"אם שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך". משמע, משעה שנקבע כי התובע לא שלם אגרה מספיקה (בעניין זה היו חלוקים הצדדים בענייננו), יש ליתן לו ארכה על מנת לתקן את הפגם ולשלם את היתרה. רק במדה ולא יפעל לתשלום מלוא האגרה, כי אז יהא מקום למחיקת תביעתו.
יתירה מזאת, הלכה היא כי לא בנקל יעתר בית המשפט לבקשה לסילוק על הסף ועליו לנהוג בזהירות בעת השמוש בסמכותו ליתן סעד זה, שכן החלטה כזו שוללת מהתובע את זכותו להביא את עניינו לפני בית המשפט (ראה י. זוסמן,
סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 387). בנסיבות העניין, ניתן לרפא את הפגם בהגשת כתב התביעה באמצעות תשלום האגרה הנדרשת בגין הסכום הנתבע.
10. לאור האמור לעיל, אני מורה לתובעת לשלם את האגרה הנדרשת על פי תקנות האגרות, בגין תביעה על סכום קצוב של 550,038 ש"ח, וזאת בתוך 15 ימים מהיום. ככל שלא תשולם האגרה כאמור, תימחק התביעה, ללא צורך בהתראה נוספת.
11. התובעת תשלם לנתבעות את הוצאות ההליך בסך של 1,500 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.