בקשה לדחייה ו/או מחיקה על הסף של התביעה של המשיבים 1-2 נגד המבקשת, הנתבעת מס' 2.
נטען בבקשה כי המשיבים טוענים כנגד המבקשת כי התרשלה כלפיהם. המבקשת ייצגה את המשיבים 1-2 כמוכרים ואת המשיבה מס' 3 כקונה בעסקת מכר של דירת מגורים ברחוב ... , הידועה כגוש 38130 חלקה 62 (ל
הלן: "הדירה"). באי כוח המבקשת טוענים כי כתב התביעה הוגש נגד הנתבעות ביחד ולחוד בגין הפרת חוזה המכר שחתמו המשיבים 1-2 מצד אחד והמשיבה מס' 3 מצד שני, ביום 21/5/09 .
בכתב התביעה נטען כנגד הנתבעת מס' 2, המבקשת, כי היא חבה בפיצוי כי התרשלה בכך שלא פעלה לאכיפת החוזה; היא לא ביצעה אף פעולה כדי לסייע למוכרים לאכוף את החוזה ובכך הפרה חובות המוטלים עליה, והיא לא עשתה דבר כדי להביא להשלמת העסקה.
על פי כתב התביעה, ועל כך אין מחלוקת, המשיבים מס' 1-2, התובעים, הם המוכרים של הדירה והנתבעת מס' 1, המשיבה מס' 3 היא הקונה. המשיבים הגיעו אל המבקשת ביום 21/5/09 על מנת לחתום על חוזה מכר שנערך על ידי המבקשת. המוכרים חתמו על יפוי כוח בלתי חוזר. שני הצדדים לעסקה שילמו למבקשת שכ"ט והיא ייצגה את שני הצדדים בעסקה. על פי כתב התביעה רישום הדירה מותנה במילוי כל התחייבויות הקונה, המשיבה מס' 3 (
סעיף 8.2.2 לחוזה המכר).
נטען בכתב התביעה כי הקונה לא שילמה במעמד חתימת חוזה המכר את מלוא הסכום המוסכם של 20,000 ש"ח אלא רק 10,000 ש"ח. הוסכם כי הקונה תשלם למוכרים סך של 300,000 ש"ח ביום 30/7/09 אך בפועל שולם הסכום בשני חלקים יחד עם היתרה של התשלום הראשון בימים 5/11/09 ו- 25/11/09.
הטענה כנגד הנתבעת מס' 2, המבקשת, היא שלא פעלה כנגד הקונה, על פי בקשת המוכרים לאכוף עליה את החוזה ולשלם פיצוי לפי החוזה (
סעיפים 16-17 לכתב התביעה). נטען כי למוכרים נגרם נזק שפורט בסעיפים 19 -20 לכתב התביעה.
בכתב התביעה יוחד פרק לעילת התביעה נגד המבקשת. נטען כי לא פעלה לסיום העסקה, דהיינו העברת התמורה והרישום.
כמו כן נטען כי המבקשת התרשלה כי היא לקחה על עצמה לייצג את שני הצדדים לעסקה והיא התעלמה מחובותיה כלפי המוכרים לפעול לאכיפת החוזה על הקונה.
בדיון טען בא כוח הקונה, המשיבה מס' 3, כי בינתיים הנכס לא נרשם על שם מרשתו למרות ששולמה כל התמורה. לכך השיבה המבקשת כי היא עצרה את הכול בגלל התביעה. כמו כן היא פעלה לרישום הנכס על שם המוכרים, התובעים.
בקדם המשפט הסביר בא כוח המוכרים, המשיבים 1-2, כי חברתו , המבקשת , התרשלה מחמת פאסיביות. כי לאור הפיגור בתשלום על פי החוזה היה עליה לנקוט יוזמה עד כדי הגשת תביעה לאכיפה נגד הקונה שהפרה את החוזה. לכך השיבה באת כוח המבקשת כי בגלל שהמבקשת ייצגה את שני הצדדים היא לא הייתה רשאית לנקוט יוזמה לטובת אחד הצדדים . היא זימנה את הצדדים אליה כדי לנסות להסדיר את ההפרה והיא לא הייתה יכולה לעשות יותר מזה.
לטענת בא כוח הקונה, המשיבה מס' 3, הצדדים לא היו זרים האחד לשני והכול נעשה במשרד המבקשת בהסכמה, כולל שינוי מועדי התשלום.
בא כוח התובעים, עו"ד אילן אבירם, הפנה את בית המשפט לפסיקה של בית המשפט העליון בהתייחס לחובות של עורך דין כלפי מרשיו תוך הדגשה של הפסיקה בעניין עורך דין המייצג שני צדדים עם אינטרסים נוגדים.
הפסיקה קבעה כי כאשר עורך דין מייצג שני צדדים עם אינטרסים נוגדים הוא מחוייב לפעול בנאמנות ובזהירות כל פי כל אחד מהצדדים [ע"א 2625/02
נחום, עו"ד נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385(2004) (להלן:
"עניין-דורנבאום") ]. על כך אין מחלוקת מטעם המבקשת או באי כוחה. אולם, ככל שנטען לרשלנות עורך הדין, על הטוען להראות כי עורך הדין לא פעל כפי שעורך דין סביר היה צריך לפעול. הצדדים חלוקים בשאלה האם חלה חובה על המבקשת כמייצגת את שני הצדדים לנקוט פעולה אקטיבית כנגד צד שהפר לכאורה את החוזה בכך שלא שילם את התמורה החוזית במועד, מעבר לזימון הצדדים למשרד כדי לנסות להביא את הצדדים לכבד את העסקה.
בא כוח המשיבים 1-2 הפנה את בית המשפט לעל"ע 2/80
עו"ד שילוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל, תל אביב-יפו , פ"ד ל"ד (4) 768 (1980)]. באותו מקרה בחן בית המשפט את החוזה שערך עורך הדין לצדדים ומצא כי עורך הדין כשל במתן שירות מקצועי ראוי ללקוחות שלו. האמירה אליה מפנה עורך דין אבירם שהחובה המוטלת על עורך דין לפעול לטובת מרשיו בנאמנות ובמסירות מטילה מעמסה קשה למדי שעה שהוא מייצג שני לקוחות בעלי אינטרסים נוגדים, אינה במחלוקת אך אין בה מענה לסוגיה שהוא הציב בפני המבקשת כמפורט לעיל.
בא כוח התובעים, עו"ד אבירם, גם הפנה לפסק דין נוסף. באותו מקרה מצא בית המשפט העליון כי עורך דין שלכאורה ייצג צד אחד אך בפועל נמצא שייצג את שני הצדדים היה רשלן כאשר בנה עסקה מורכבת שלא עמדה במבחן משפטי (
עניין- דורנבאום).
בפסק דין שלישי אליו מפנה בא כוח המשיבים 1-2 שהוא גם ממצה בסוגיה זו נבחנו טענות כנגד עורך דין שייצג שני צדדים לעסקה כאשר לא העמיד את הצד הנפגע על כל העובדות כהווייתן בעסקה ועל כל המשתמע מכך לפני חתימת החוזה על אף שהכיר על בוריים את העובדות; כאשר לא הזהיר מראש את הנפגעים, משפחת לוי, להיסטוריה הבעייתית של העסקה אליה הם ביקשו להצטרף או לסיבוכים האפשריים; וכן בהתייחס לצד אחר - בניסוח החוזה . כמו כן נמצא שעורך הדין התרשל כאשר לא דאג להבטיח את ההשקעה של הקונה [ ע"א 37/86
לוי נ' שרמן, פ"ד מ"ד (4) 446(1990)].
נטען בכתב התביעה כי המבקשת התרשלה כי לא וידאה העברת התמורה החוזית ורישום העסקה. כמו כן נטען כי ייצגה את שני הצדדים לעסקה וזו רשלנות בפני עצמה.
אין מחלוקת כי למועד הגשת התביעה שולמה התמורה החוזית ויש מחלוקת האם היא שולמה באיחור או על פי החוזה (
סעיף 14 לכתב התביעה). לטענת התובעים הם ביקשו מהמבקשת כי "תפעל לאכיפת החוזה וכן "לחייב את נתבעת 1 בפיצויים המוסכמים וכן בפיצויים עבור כל יום איחור." (סעיף 16 לכתב התביעה).
בין אם התמורה החוזית הושלמה עם התערבות המבקשת וללא התערבותה, אין מחלוקת כי בפועל החוזה נאכף תוך כ- 4 חודשים מהמועד החוזי לתשלום , לשיטת התובעים. אילו הוגשה תביעה בבית המשפט לא ברור האם התובעים, המוכרים היו זוכים לתוצאה יותר מהירה. מעבר לנקיטת הליכים בבית המשפט לא נטען על ידי התובעים כי היה על המבקשת לשלם את התמורה בעצמה ולא נטען כי מחמת בניית העסקה נוצר הפיגור בתשלום. עמדת הנתבעת מס' 1, הקונה, היא כי הפרשנות של התובעים אינה נכונה והיא עמדה במועד החוזי.