בישיבת בימ"ש מיום 1.12.11 נדרשתי, בפעם נוספת, לנושא הגילוי והמענה, ובמסגרת זו, הוריתי לתובעים להגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי וכן להשיב על שאלון. כמו כן אפשרתי לנתבעת לתקן את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה. בשולי החלטתי, ציינתי כי "כולי תקווה שבכך תם נושא ההליכים המקדמיים".
אלא שאך יבשה הדיו על החלטה זו, וכבר נדרשתי לשתי בקשות חדשות: האחת - בקשת התובעים להורות לנתבעים להשיב לשאלון ולמסור תצהיר גילוי מסמכים ספציפי (בקשה מס' 7), ורעותה - בקשת הנתבעת למחיקת כתב התביעה מחמת מחדל התובעים למלא אחר צווי בית המשפט מיום 1.12.11 לעיל (בקשה מס' 8).
בקשת התובעים לגילוי ומענה
מהבקשה עולה כי ביום 22.12.11 פנו התובעים לנתבעת בבקשה כי תשיב על שאלון ותגלה מסמכים ספציפיים, אולם זו סירבה לדרישה מהטעם כי ההליכים המקדמיים בתיק מוצו, והמועד חלף עבר לו. מכאן הבקשה.
אכן, בסמכותו של בית המשפט, לפי תקנה 113 לתקנות הדיון, להתיר גילוי מסמכים "בכל עת", עם זאת אין להתעלם מחובתו של בית המשפט לקדם את הדיון, לייעל את בירור המחלוקת בין הצדדים ולתחום את המועדים בהם יותר לבעלי הדין להמשיך ולעתור לצווים מקדמיים.
גם לא מצאתי בבקשה עניין דרמטי הדרוש לבירור המחלוקת, שיש בו להטות את הכף לכוון בירור נוסף בנושא צווי הביניים.
עיון במכתב הדרישה נשוא הבקשה מעלה, כי הגם שמבוקש לכאורה לגלות מסמכים "ספציפיים", אין מדובר בדרישה "ספציפית" כלל ועיקר. התובעים מבקשים כי הנתבעת תגלה את יומן הקברניט בנוגע לטיסה הספציפית, לרבות פירוט כרונולוגי של רצף האירועים בטיסה; תיאור המידע שהובא בפניו אודות ההתרחשות הקשורה בתובעים; פרוטוקול שיחותיו עם מגדל הפיקוח ועם הנהלת הנתבעת, את יומן מנהל השירות בטיסה, וכן כל יומן אחר של אנשי הצוות שתיעד את רצף האירועים בטיסה, לרבות דו"ח בדיקות תאי השירותים, וכן "
כל מכתב, הודעה, עדות, סיכום פעולות והתקשרויות, דו"ח, חוות דעת רפואית או אחרת ומסמך אחר של הקברניט, אנשים הצוות...";
"כל מסמך אחר המפרט את העובדות כפי שפורטו בכתב ההגנה" וכן הלאה.
הנה כי כן, מדובר בבקשה כוללנית ומכבידה, אשר אינה מהווה דרישה לגיטימית לגילוי "מסמכים ספציפיים" [ראו: רע"א 9322/07
Gerber Products Company
נ' חברת רנדי בע"מ (מיום 15.10.08)].
הדברים האמורים יפים גם לעניין דרישת התובעים לחייב את הנתבעת להשיב לשאלון שנשלח אליה. השאלות, רובן ככולן, הינן מכבידות, כלליות ובחלקן בלתי ענייניות (ראו במיוחד שאלות 3-13).
לפנים משורת הדין, ונוכח תשובת ב"כ הנתבעת בישיבה האחרונה, אני מחייבת את הנתבעת לגלות את מסמכים להלן:
א. גילוי חלקי של המסמכים שבסעיף א-ב, ו' במכתב הדרישה של התובעת לנתבעת מיום 22.12.11;
ב. גילוי מלא של המסמכים שבסעיף ז' במכתב הדרישה של התובעת לנתבעת מיום 22.12.11.
על משקל זה, אני מחייבת את הנתבעת לענות על שאלות 2, 4ג', 5-7, 9 לשאלון שהפנו התובעים.
האמור יבוצע על-ידי הנתבעת תוך 10 ימים.
בקשת הנתבעת למחיקה
הנתבעת עותרת למחיקת כתב התביעה מחמת אי קיום צווי בית משפט לגילוי מסמכים כללי, ספציפי ומענה על שאלון.
בהחלטה מיום 1.12.11, אכן נעתרתי לבקשת הנתבעת, ושבתי והוריתי לתובעים ליתן תצהיר גילוי מסמכים, כללי וספציפי, עם זאת, וכפי שהבהרתי בהחלטתי בדיון האמור, הצו ניתן, בין היתר, "
...מאחר וב"כ התובעים הודיע כי ברצונו לבצע בדיקה נוספת על מנת לוודא כי לא הושמטו, חלילה, מן התצהיר המקורי מסמכים קיימים..." (בעמ' 3 לפרוט') ולא על מנת לפתוח את הסוגיה לדיון מחודש.
כך גם באשר לצו המענה על שאלונים - הצו ניתן מאחר שהנתבעת דרשה כי התובעים ישיבו בתצהיר נפרד לכל תובע, להבדיל מתצהיר משותף.
טוענת הנתבעת כי התובעים לא מילאו אחר צווים שניתנו בהחלטתי האמורה, שכן לשיטתה, צווי בית המשפט ניתנו ביחס "לכל" המסמכים הנדרשים. נראה בטענתה זו, מחמיצה הנתבעת את מטרתם של צווי גילוי המסמכים והשאלונים בהליך האזרחי. במשפט הישראלי מקובל לאפשר לבעלי הדין לשחק ב"קלפים גלויים" [רע"א 4249/98
סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515], אך אין באמור כדי להחליף את הליך ההוכחות בהליך גילוי המסמכים והשאלונים [ראו: רע"א 4234/05
בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ (מיום 14.8.05)]. כך אין מטרת הליך הגילוי להכביד יתר על המידה על בעל דין, ולדרוש ממנו "להמציא" מסמכים מעבר לאלו הקיימים ברשותו, ומעבר לאלו שיגיש במסגרת הבאת ראיותיו [ראו: רע"א 6715/05
מחסני ערובה נאמן בע"מ נ' איזנברג (מיום 28.7.05)].