1. בפני בקשת התובעת להתיר לה לתקן את כתב התביעה ולצרף חוות דעת רפואית עדכנית מטעמה.
2. עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בתאונת עבודה מיום 25.6.08, עת עבדה בגן ילדים בו הועסקה ע"י הנתבעת מס' 2, ואשר הנתבעת 1 הינה הבעלים ו/או המחזיקים ו/או האחראים עליו.
3. התובעת צירפה לכתב תביעתה המקורי שהוגש ביום 30.12.10 חוות דעת של ד"ר רובינסון בתחום האורטופדיה לפיה, הפגיעה המזכה את התובעת בנכות הינה הפגיעה באצבע 2 ביד ימין בלבד בשיעור 10%.
4. לטענת התובעת, במהלך הזמן מצבה הוחמר, ולכן הגישה בקשה לבית המשפט להגשת חוות דעת משלימה ו/או בקשה לתיקון כתב התביעה ובקשתה התקבלה.
5. התובעת, לטענתה, פנתה לד"ר רובינסון לשם הגשתה של חוות דעת משלימה, אך גילתה כי רישיונו לעסוק ברפואה הותלה, והוא כלל אינו שוהה בארץ. אי לכך הגישה בקשות נוספות לבית משפט זה למתן ארכה להגשת חוות דעת עדכנית מטעמה.
6. ביום 15.1.13 נבדקה התובעת ע"י מומחה נוסף ד"ר יעקב בן צבי מומחה בכירורגיה אורטופדית אשר קבע כי לתובעת נכויות אף ביד שמאל ובשתי הכתפיים, ובסך הכל עומדת נכותה על 34%.
7. עתה, כאמור, מגישה התובעת הבקשה דנא, לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות הדעת של ד"ר בן צבי אשר, לטענתה, משקפת את מצבה הרפואי העדכני לאשורו.
8. הנתבעות, בתגובתן, מתנגדות לבקשה וטוענות בראש ובראשונה כי כבר בחוות הדעת הראשונה מאת ד"ר רובינסון היתה קיימת התייחסות לפגיעות הנטענות בחוות הדעת השנייה, אך ד"ר רובינסון לא מצא לנכון לקבוע נכויות בגינם. התובעת לא סיפקה כל הסבר מדוע לא נכללו הנכויות כבר בחוות דעתו של ד"ר רובינסון, ומדובר למעשה בראייה חדשה הנוגדת את הקודמת. משכך ניכר כי מטרת בקשה זו הינה ניסיון להשיג מקצה שיפורים. עוד טענות הנתבעות כי היעתרות לבקשה תביא לסרבול ההליך ועיכובו, ולבסוף טענה כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב, שכן התברר על ידה כי רשיונו של ד"ר רובינסון הינו בתוקף בניגוד לטענת התובעת.
9. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובתגובת הנתבעות סבורני כי יהיה זה נכון לקבל את הבקשה.
10. התקנה הרלוונטית לעניין הנדון הינה תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "
תקנות סדר הדין") הקובעת כדלקמן:
"
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".
11. בית המשפט ייעתר באורח ליברלי לבקשה לתיקון כתב תביעה מכח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), במטרה לברר ביעילות את השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין. כאמור ב-
רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427 29.7.98:
"מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב... (ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי, פ"ד מו(3) 214 , רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"דלט (2) 556). ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכל. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהינה קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש...".
(ראה גם ראה ספרו של אורי גורן "
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית", סיגא-הוצאה לאור בע"מ, בעמודים 140-141).
12. יפים לכאן אף דברי השופטBRAMWELL בעניין
Tildesley v. Harper (1878) 10 Ch.D. 398; 39 L.T. 552, כפי שהביאם ד"ר יואל זוסמן בספרו
סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), בעמוד 339:
"תמיד נהגתי להתיר תיקון, אלא אם כן הייתי משוכנע, כי המבקש לא התנהג בתום לב, או משגהו גרם לפגיעה ביריבו, אשר עליה לא יפוצה בהוצאות או בדרך אחרת".
13. במקרה דנן, גם לא ניתן לומר כי עשויה להתקפח הגנת הנתבעות אם יאושר התיקון. אין מדובר בטענות מפתיעות, להן הנתבעות לא היו מודעות מראש, אלא בטענות שנטענו עוד מראשית ההליך. החבות הנטענת כלפי הנתבעות היא אותה החבות, והתובעת מבקשת להגדיל את שיעור הנכות לאחר הגשת התביעה המקורית, על בסיס אותן העובדות ואותן הטענות. איני רואה הצדקה לא לאשר את התיקון המבוקש ולאפשר בירור יעיל של כל השאלות שבמחלוקת, כאשר שאלת שיעור הנכות הינה בלב ליבה של המחלוקת.
14. זאת ועוד, בירור התביעה נמצא עדיין בשלב הראשוני, והצדדים טרם הביאו הוכחותיהם בפני בית המשפט, כך שהתיקון המבוקש לא יצריך שמיעה מחודשת או כפולה של עדים. למעשה עד ליום זה לא נשמעו התובעת או עדיה בפני בית המשפט (לעניין זה: ב-רע"א 4689/98,
יוספזון נ' עיריית קריית גת, פ"ד נב(5) 769 21.12.98; רע"א 1118/06
הראש נ' מדינת ישראל2.7.2006); ת"א (ת"א) 1029/00,
המוסד לביטוח לאומי נ' חברת אחים ישראל בע"מ (10.5.2007); ת"א (ת"א) 2526/00,
קדמת דקל בע"מ נ' עמר(4.10.06); בש"א (ירושלים),
Kayema-
ICII
שותפות בלתי רשומה נ'
Babcock
&
Brown (6.5.09).
יש לזכור, כי ברוב רובם של המקרים, התובע הוא זה שטוען שיש לזרז את ההליכים, כך שאם במקרה שלפנינו סבורה התובעת כי יש צורך בתיקון כתב התביעה, והיא יודעת כי כתוצאה מכך עלולים להתארך ההליכים, מן הראוי להיענות לבקשתה, גם אם יביא הדבר להארכת הדיונים לתקופה משמעותית.