החלטה בתיק ת"א 50246-06

1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת עבודה לה טוען התובע, יליד 11.10.61, מיום 22.7.99. עובר לתאונה עבד התובע כטכנאי לציוד וידאו מקצועי אצל הנתבעת 1 משנת 1987 ועד לקרות התאונה במשך 13 שנים. נתבעת 2 היא חברת הביטוח אשר ביטחה את נתבעת 1 בפוליסת חבות מעבידים שהונפקה גם לטובת התובע.

2. הצדדים חלוקים באשר לכל רכיבי התביעה ובעיקר, האם עלה בידי התובע להוכיח טענת ההתרשלות של הנתבעות כלפיו, האם קיים קשר סיבתי בין ליקוייו הגופניים לבין התאונה, האם קיים קשר סיבתי  בין מחלת הסוכרת בה לקה התובע לבין התאונה וכן מהם נזקיו עקב התאונה.

3. העידו בתיק זה עדים רבים: התובע, אחיין התובע ובנו של הנתבע 1 מעבידו, הנתבע 1 שהוא גיסו של התובע ומעבידו בזמנים הרלבנטיים וכן מומחים רפואיים רבים מטעם הצדדים ומטעם בית המשפט.

4. התובע עסק אצל הנתבעות בכל התחום של ציוד המספק תמונות, עבד עם ציוד שכלל שרתים כבדים. במועד התאונה עבדו בבית העסק: טכנאי בשם אורן עובד, פקידה בשם פרוזה קטייב, מנהלת חשבונות- מרגלית (אחות התובע) והנתבע. התובע טוען כי במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, היה טכנאי מעבדה האחראי גם על הציוד שבמחסן ובמעבדה וכן על תקינות ציוד וידאו מקצועי, עבודתו כללה גם נשיאת משאות כבדים.

נסיבות התאונה :

5. בסיכומיו תאר התובע את התאונה כדלקמן: ביום 22.7.99 התבקש להרים כעשרים מוניטורים במשקל של 20 ק"ג כל אחד שהיו ארוזים בקרטונים, לצורך ניקויים והשבתם אחר כך לאריזתם. לאחר גמר פעולות אלו, נדרש התובע להרים מכשיר וידאו טייפ מקצועי במשקל של 40 ק"ג בקירוב, שהיה מונח על הרצפה, ולהניח את המכשיר על גבי שולחן העבודה לצורך בדיקת תקינותו. תוך כדי הרמת המכשיר חש התובע בכאב עז והמכשיר נפל מידיו והוא לא יכול היה לזוז ממקומו. אמבולנס הוזמן למקום אך התובע סרב להתפנות בו בתקווה שהכאב יחלוף. לאחר שהייה של כמה שעות, הוזמנה מונית אשר פינתה את התובע לביתו.

6. גרסת התובע בתצהירו אוששה גם בחקירתו הנגדית של אחיינו, מר גד מיטרני שהעיד כי, בשנת 1999 היה בן 15 והגיע לחנות בבוקר בזמן החופש הגדול. העיד כי ראה את התובע במעבדה מרים את המכשיר, שמע את צעקתו והבחין כי המכשיר נפל לו. לאחר מכן הלך והתובע  נותר במעבדה. לאחר התאונה התובע שכב על הרצפה ניסו לעזור לו לשבת העובד והמזכירה והוא צעק מכאבים, הזמינו אמבולנס וכאשר האמבולנס הגיע הוא עזב את המקום.

7. נתבע 1, מר עמי מיטרני אברהם, העיד כי התובע החל לעבוד בחברה משנת 1986, עבד בכל יום כשמונה שעות. התובע התעסק בתיקונים, עבד מול קהל לקוחות. העיד כי הוא לימד את התובע את רזי  המקצוע, כאשר מעטים ידעו לתת את שירות התיקונים במעבדה למכשירי סוני איתם הם עבדו. מדובר בציוד ששוקל בין 20 ל-40 ק"ג הכולל גם: מוניטורים, מיקסרים, מכשירי הקלטה. קהל הלקוחות היו גם חברות הכבלים בעיקר גופים עסקיים ולא אנשים פרטיים. מדובר בעבודה עם ציוד כבד משקל. הנתבע העיד כי למרות שהוא והתובע קרובי משפחה הוא לא היה משאיר אותו בעבודה מסיבה זו בלבד, אלא בגלל שהוא היה מקצועי וטיפל בעבודה רבה במקום. העיד כי במועד התאונה לא נכח במקום. כשחזר למשרד אמרו לו כי התובע נפגע והזמינו אמבולנס. עדותו תומכת בנסיבות התאונה אשר תוארו על ידי התובע.

8. הנתבעות אינן מכחישות את נסיבות התאונה בסיכומיהן אולם הן מתכחשות לעובדת היות המכשיר כבד משקל. אני מקבל את גרסת התובע וקובע גם על פי התיעוד הרפואי שהוגש (בו תוארו נסיבות התאונה) כי התאונה התרחשה עת ביקש התובע להרים מכשיר כבד במשקל של 25- 40 ק"ג , במהלך עבודתו ולצורך עבודתו, בידיו וללא עזרה, ותוך כדי ההרמה נגרמו לו נזקי גוף.

9. עדותו של התובע לעניין נסיבות התאונה הייתה מהימנה עלי והיא נתמכת במסמכים הרפואיים שהוגשו. כך למשל בטופס חדר מיון צוין כי נפגע עקב כך שהרים משא כבד. כך לאורך כל התיעוד הרפואי צוין כי הרים מכשיר כבד, כך גם בטופס ההודעה על התאונה צוין כי: "תוך כדי הרמת וידאו טייפ סוני מהרצפה לשולחן העבודה נתקף כאבים עזים...".  הנתבע עצמו העיד לגבי המכשירים שהיו במקום כי הם היו במשקלים כבדים מאד. איני יכול לקבוע בוודאות מה היה משקלו של המכשיר אותו הרים התובע אולם אני מקבל את עדותו וקובע כי משקלו היה בטווח של בין 25 ק"ג ל-40 ק"ג.

חבות הנתבעות :

10. התובע טוען כי הנתבעות התרשלו כלפיו משום שנדרש להרים משאות כבדים במהלך עבודתו ללא עזרה נוספת של עובדים וללא ציוד עזר כלשהו, שממילא לא היה בנמצא, לא היו נהלי בטיחות ובפרט לציוד המקצועי הכבד ולא הועברו הדרכות לעובדים.

11. הנתבע 1, מעסיקו של התובע העיד לגבי משקל הציוד שהתובע נאלץ לשאת בידיו. עוד העיד כי כחלק מפעילות הטכנאים במעבדה הם נ דרשו להרים ציוד ממדפי המחסן ולסחוב הציוד למעבדה, להרים על השולחן לתקן ולהחזיר למדפי המחסן. בעסק לא היה קצין בטיחות לא ניתנו הנחיות בכתב או בעל פה לגבי נוהלי בטיחות הואיל וגם הנתבע העיד כי לא היה מודע להם. לא היה בעסק ציוד הרמה, כיום יש עגלה לקרטונים. ציוד שאינו באריזתו המקורית נדרשו לסחוב ללא ציוד עזר על מנת שהציוד לא יתפרק מבפנים. את רוב הציוד העסק מקבל לא באריזתו המקורית. התובע עבד לבדו. במעבדה בגלל האופן בו נבנתה, לא היה ניתן לעבור בה עם עגלות שינוע.

12. מנגד, טוענות הנתבעות כי, התובע לא צרף חוות דעת של מומחה בטיחות לגבי משקל המכשיר ושיטת העבודה הבלתי בטוחה הנטענת על ידו. הנתבעות טוענות כי הגם שהיו במקום מכשירים במשקלים שונים, התובע לא הוכיח איזה מכשיר הרים ובאיזה משקל. הנתבעות טוענות כי אין בחקיקה הישראלית, למעט לגבי עבודות נוער, חקיקה בנושא משקל מקסימאלי מותר ליחידה לנשיאה ביד, אין תקן רשמי. בנוסף טוענות הנתבעות כי התובע לא הוכיח ששיטת העבודה הייתה מסוכנת וכי קיימת שיטת עבודה אחרת בטוחה יותר.

13. בנסיבות המתוארות לפניי, אני סבור כי יש מקום לקבוע את התרשלותם של הנתבעות כלפי התובע. הגם שאין לפניי חוות דעת מומחה בטיחות, איני סבור כי יש בכך הכרח. מדובר בעובד שתיאר את מהלך עבודתו באופן כזה שנדרש היה להרים בידיו מכשירים כבדים ללא עזרה. עיקר עבודתו אמנם הייתה תיקון אולם נלוו לה תפקידי סבלות שונים, לקיחת המכשירים מהמחסן או הרמתם מהרצפה עליה הונחו והרמתם לשולחן העבודה וכן בסוף התיקון השבתם למחסן או לאריזותיהם.

14. הגדרת העבודה של התובע היה טכנאי לתיקון ציוד ולא סבל. על כן, סבורני כי מי שעוסק בתיקון מקצועי של מכשירים ולא בתפקיד הכולל מעצם טבעו וטיבו סיכונים הטמונים בעבודת סבלות למשל. וגם אם לצורך תפקיד התיקונים יש לראות בנשיאת המכשירים כסיכון טבעי לסוג העבודה אין לקבוע כי העובד לקח על עצמו סיכון זה והמעביד פטור הוא. מעביד המורה לעובדיו להרים בידיהם משקלים הנעים בין 25-40 ק"ג מידי יום כחלק משיטת העבודה אולם לא מספק להם אמצעי עזר להרמתם, או כוח אדם נוסף לסיוע, מעביר את האחריות לכתפיו ואני סבור כי מדובר גם ברשלנות.

15. אין צורך בחקיקה פרטנית על מנת להבין כי הסבירות שעובד יינזק בגופו עקב נשיאת משקלים כאלו הנה גבוהה ושכיחה ויצירת תנאי עבודה ושיטת עבודה רשלניים. איני סבור כי מדובר במשקל נמוך, יש לשים את הדגש כי במקרה דנן מדובר בעובד אחד אשר הרים בעצמו מכשיר כבד במיוחד לצורך תיקונו מהרצפה לשולחן העבודה, זאת לאחר שבמהלך יום העבודה הרים מכשירים נוספים במשקלים לא נמוכים (20 ק"ג) בכל פעם ללא עזרים.

16. עדותו של נתבע 1, מעסיקו של התובע הייתה ברורה. התובע לא קיבל הדרכה, נהלי הבטיחות לא היו ידועים גם למעביד, לא היו עגלות שינוע במקום או כלי הרמה אחר, לא היו עובדים נוספים שיכלו לסייע לתובע ביום המקרה. התרשמתי מתובע שעבד באופן מסור ולאור כל האמור אני סבור כי הנתבעות התרשלו כלפי התובע בנסיבות המקרה הנ"ל. איני מוצא מקום לייחס לתובע כל אשם תורם . התובע פעל על פי שיטת העבודה שנתבע 1 בעצמו לימד אותו ובהתאם לנהלים שהיו במקום.

הנכות הרפואית :