לפני בקשת הנתבע (להלן:
"המבקש" ) להורות לתובעים (להלן:
"המשיבים" ) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקש , אם תדחה תביעתם, בסכום של לא פחות מ-30,000 ש"ח.
לטענת המבקש , המשיבים, בני זוג שמנהלים משק בית משותף. המשיבה לא הציגה תלוש משכורת ולא ברור מה עיסוקה, כאשר עיסוקה האחרון היה עבודת משק בית בשכר של 5,000 ש"ח ואילו המשיב נמצא כעת בהליך הכרזה כפושט רגל והנו חייב כספים רבים לנושים רבים.
טוען המבקש, כי במצב זה , ברור שככל שתביעתם תדחה , לא יוכל המבקש לקבל את ההוצאות שיפסקו כנגדם. לאור זאת מבקש שבימ"ש יחייב את המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בסכום שלא יפחת מ-30,000 ש"ח.
בנוסף טוען המבקש, כי קיים נימוק נוסף שבגינו יש לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה. תביעת המשיבים חסרת סיכוי משפטי ,שכן כל הראיות מבהירות, לשיטתו, כי ייצג רק את המשיבה בעניין משפטי ספציפי , שהצליח, בהתחשב בנסיבות פסק דינו החלוט של בית המשפט העליון. למשיב אין כל ראיה להוכחת היותו של המבקש עורך דינו.
לשיטת המבקש כל הנטען בכתב התביעה מופרך ושקרי שנועד להוציא מהמבקש בדרכי רמייה , ללא כל בסיס כספים מהמבקש.
המשיבים בתגובתם, עותרים לדחיית הבקשה. המשיבה טוענת כי הנה אישה עובדת וגם אם לא אין בכך כדי למנוע ממנה להגיש תביעה בגין הנזקים שנגרמו לה ע"י המבקש.
לטענתה, המבקש הבטיח למשיבה כי תקבל אזרחות ישראלית . הצדדים חתמו על הסכם שכ"ט אותו קיבל למרות שעל פי הסכם שכ"ט , תשלום שכ"ט היה מותנה בקבלת אזרחות.
ב"כ המשיבה מבקש למחוק את המשיב מכתב התביעה , לאחר שנודע לו לראשונה מבקשת המבקש כי המשיב בהליכי פש"ר ונדרש היתר מבית המשפט להמשך ההליכים.
המבקש בתשובתו מפנה לעובדה שלא הוצג רישיון עבודה של המשיבה או תלוש שכר שיעיד כי הנה עובדת.
דיון:
על פי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בית משפט רשאי לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע .
"...בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
.."
מטרתה העיקרית של תקנה 519 (א) הנה מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים (ראו: רע"א 544/89
אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647; ע"א 2877/92
אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846; רע"א 2808/00
שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845.
התקנה לא קובעת קריטריונים לפיהם יחוייב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת אלא שנקבע כי יש לעשות כן בנסיבות המצדיקות את הדבר. שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא. על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות שיפוטיות (הנחשבת כזכות בסיסית בעלת אופי חוקתי מהמעלה הראשונה), לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04
מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865).
הדברים הובאו מפי כב' השופט בך בע"א 2877/92
סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 ובזו הלשון:
"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על-כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול-דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות..." .
בפסק דין רע"א 10376/07
ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם במאגרים], קבע כב' השופט מלצר שיקולים מנחים נוספים אשר יש לשקול בעת הכרעה בהחלטה לחיוב תובע בהפקדת ערובה וכדלקמן:
"...בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך. עיינו והשוו: פרשת אויקל; פרשת איברהים, שם, שם; דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 99-31, 112-1 (תשס"ז)."
נסיבה המקימה עילה להורות על הפקדת ערובה הנה מעמדה של המשיבה בארץ.המשיבה איננה תושבת קבע בארץ, שכן בקשתה לקבל מעמד בארץ נדחתה סופית, ומשכך הנה מי שנמצאת בארץ זמנית בלבד. משמעותו של מעמד זה, לעניין הפקדת ערובה, נבחן בפסיקה ונקבע , כי הנו מהווה עילה פוטנציאלית לחיוב בהפקדת ערובה. ראה לעניין זה המר' 1251/57
קנדל נ' הקונסול מספרד ואח'
פסקים מחוזיים (ט"ו ) , שם נקבע כי: