ת"א
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
|
47772-05
30/10/2013
|
בפני השופט:
מלכה ספינזי-שניאור
|
| - נגד - |
התובע:
1. עזבון המנוחה יוסף לאה ז"ל
2. באמצעות יורשיה התובעים 2-4
3. יוסף אבי
4. יוסף אילן
5. נוריאלי מירי
עו"ד אילן קנר
|
הנתבע:
1. איתנית מוצרי בניה בע"מ
2. מגדל חברה לבטוח בע"מ-ת"א
עו"ד י. דביר
|
| החלטה |
בפניי בקשה נוספת לתיקון כתב תביעה על דרך של הוספת פיצוי בגין רכיב ה'שנים האבודות', פיצוי אשר לא נכלל בכתב התביעה המקורי (להלן:
"הבקשה").
יוער כי תיק זה הועבר לטיפולי ממותב אחר.
ואלה העובדות הצריכות לעניין
:
1. ראשיתה של הפרשה בתביעה שהוגשה בשנת 2005 ע"י אלמנתו ויורשתו היחידה של המנוח ושל ילדיו אשר היטיבו את נזקיו בעת המחלה.
2. בשלהי שנת 2002 אובחן התובע כסובל ממחלה ממארת מסוג מזותליומה האופיינית לטענת התובעים, לחשיפה לאסבסט. בשנת 2005 נפטר המנוח ממחלתו.
3. בין השנים 1959-1963 עבד המנוח אצל צד ג' (להלן: "
סולל בונה"). בין השנים 1962-3 ובמסגרת תפקידו כאמור הוא נטל חלק פעיל בביצוע עבודות אצל הנתבעת 1 (להלן: "
איתנית") תוך שהוא נחשף באופן יומיומי לאבק האסבסט.
לטענת התובעים חשיפתו הממושכת של המנוח לאסבסט מבלי שסופק לו ציוד מגן מתאים ומבלי שהוא הוזהר מפני הסכנות שבחשיפת האסבסט, היא שגרמה בסופו של יום, למחלתו ולפטירתו.
4. במסגרת התביעה המקורית טענו הנתבעים, כי תביעת המנוח התיישנה מאחר והמועד הקובע הוא מועד חשיפת המונח לאסבסט דהיינו 1962-3.
5. מנגד טענו התובעים, כי המועד הקובע לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות הינו דווקא מועד אבחון המחלה, קרי שנת 2002 ומשכך, במועד הגשת התביעה - שנת 2005 - היא טרם התיישנה.
6. המותב הקודם שהחל בשמיעת התיק (סג"נ כב' השופטת מיכל שריר - כתוארה אז) הכריע תחילה בשאלת ההתיישנות, וקבע ביום 8.3.10 כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות (להלן: "
פסק הדין").
7. התובעים הגישו ערעור על פסק הדין וביהמ"ש המחוזי (במסגרת ע"א 22402-03-10) קיבל את עמדת התובעים וקבע כי:
"לנוכח תחולתו של סעיף 8 לחוק, מרוץ ההתיישנות ביחס לרכיב הקשר הסיבתי החל לכל המוקדם בסופה של שנת 2002 - מועד אבחון המחלה. היות התובענה הוגשה בשנת 2005, טרם חלפו שבע שנים בין מועד תחילת מרוץ ההתיישנות למועד הגשת התביעה. לפיכך דין טענת ההתיישנות להידחות." [פיסקה 23 לפסק הדין]
8. התיק הוחזר לבימ"ש זה לשם המשך דיון כאשר ביני לביני נפטרה אלמנת המנוח. משכך הוגשה ביום 5.3.13, בקשה לתיקון כתב התביעה באופן שיורשיה של האלמנה -התובעים 2-4 -יבואו בנעליה.
ביום 13.3.13 התרתי את התיקון כאמור, בכפוף לעמדת ב"כ צד ג' ולפיה הוא מביע הסכמתו לתיקון:
"רק ככל שמדובר בתיקון פורמלי כך שיורשי המנוחה לאה ז"ל יבואו תחתיה ומבלי שייווספו עילות תביעה או ראשי נזק חדשים שלא פורטו בתביעה המקורית."
9. עתה מוגשת בפניי בקשה נוספת לתיקון כתב תביעה, באופן שתתיר לתובעים 2-4 להוסיף לכתב התביעה דרישה לפיצוי בגין נזקים נטענים נוספים הפסדי השתכרות ופנסיה בשנים האבודות.
10. לטענת התובעים, דרישה זו הועלתה על ידם בהזדמנויות שונות (כמו למשל במסגרת עדכון לתחשיב נזק או במסגרת הצעת פשרה בע"פ) ורק הסתבכות ההליכים (פטירת האלמנה) הסיחה את הדעת מהצורך בתיקון פורמלי של כתב התביעה.
11. הנתבעות ('איתנית' ו'מגדל') וצד ג' ('סולל בונה') מתנגדים לבקשה.
לטענתם רק הטענות המפורטות בכתבי בי דין הן המחייבות. לפיכך, משכתב התביעה (בין המקורי ובין המתוקן ) לא כלל ראש נזק בגין הפסד בשנים האבודות, הרי שאין כל רלוונטיות לעובדה כי ראשי נזק אלה נכללו במסגרת תחשיבי נזק שערכו הצדדים או במסגרת מו"מ לפשרה שניהלו.
עוד טענו הנתבעים, כי אין בעובדה שבית המשפט המחוזי קבע שהתביעה המקורית כפי שהוגשה בשנת 2005 לא התיישנה, כדי "להכשיר" תיקונים מהותיים בכתב התביעה שתקופת ההתיישנות לגביהם חלפה.
12. אקדים את המאוחר ואציין, כי לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת הנתבעות וצד ג', בכתב התשובה ובפסק הדין בערעור, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.