בעניין: בקשה לביטול פסק דין מיום 15/7/13
1. ביום 25/4/13 הגיש התובע, רופא שיניים במקצועו, תביעה נגד הנתבע, טכנאי שיניים, לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 100,000 ש"ח. עילת התביעה היא פרסום שביצע הנתבע ביום 22/4/13 בעמוד הפייסבוק שלו בשפה הערבית הכולל עלבונות כלפי התובע דוגמת מתחזה לרופא שיניים, זבל, נוכל, פולטיקאי כושל ושקרן, רמאי שלא מפסיק לדפוק ולגנוב מאנשים ועניים ונעל.
2. התובע טען כי הפרסום הנ"ל הופץ באינטרנט וגרר אחריו תגובות שהסבו לו פגיעה חברתית ונפשית קשה. עוד נטען כי מטרת הפרסום היתה פגיעה בתובע ותו לא. נטען כי העובדה שלנתבע מס' רב של חברים בפייסבוק אשר מצוים במגע יומי עם התובע, העצימה את הפגיעה. נטען כי סכום הפיצוי המבוקש הינו מוצדק כפיצוי עונשי מחנך ומרתיע, שיהיה בו כדי למנוע מצב ששמו של אדם יהיה הפקר.
3. בנוסף לפיצוי הכספי התבקש בית המשפט לחייב את הנתבע להסיר את הפרסום הפוגע ולפרסם בעיתונות מכתב התנצלות מפורש.
4. בתחילה נשלח כתב התביעה לנתבע באמצעות הדואר לפי הכתובת שצוינה בתביעה בעוספיה. מסירה זו הוחזרה על ידי דואר ישראל בציון "לא נדרש". לאחר מכן, ומבלי שניתן אישור מפורש של בית המשפט לביצוע מסירה אישית, בוצעה מסירה אישית על ידי השליח זיאד מוגרבי אשר הוחזרה בציון סירב לחתום. על פי אישור המסירה, המסירה בוצעה למורשה של הנמען. על פי תצהיר המוסר מקור האימות של נכונות המען הוא מס' הטלפון של אח של הנתבע. כמו-כן צוין בתצהיר המוסר כי החייב סירב לקבל. על בסיס מסירה זו, ניתן ביום 15/7/13 פסק דין הפוסק לתובע את כל הסעדים שביקש במסגרת כתב התביעה בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.
5. ביום 6/8/13 כתב הנתבע מכתב התנצלות אשר נשלח לתובע (נספח ד' לתגובה). במסגרת מכתב זה, התנצל הנתבע על אי הנעימות שגרם לתובע לפני חודשיים, על המילים שהעלה לפייסבוק ועל המילים הגסות. הנתבע הוסיף וכתב בכתב ידו כי הופתע מעצמו שירד לרמה כזאת מילולית. הנתבע מציין כי היה צריך להודות בטעות מזמן אבל "מוטב מאוחר מאשר אף פעם". עוד כותב הנתבע כי הוא ישמח אם התובע יקבל את ההתנצלות והם ישארו משפחה וידידים טובים לתמיד , לאור שהפרסומים לא היו נכונים. בסוף מכתב ההתנצלות מבקש הנתבע לא לפעול לפי פסק הדין מיום 15/7/13 שניתן בתביעה.
6. ביום 20/1/14 הגיש הנתבע בקשה ראשונה לביטול פסק הדין. במסגרת הבקשה, אותה הגיש הנתבע בעצמו, סיפר הנתבע כי קיבל את התביעה וניהל באמצעות משפחתו משא ומתן עם התובע ואפילו שלח לו מכתב התנצלות ביום 6/8/13. עוד טען הנתבע כי רק ביום 20/1/14 קיבל את פסק הדין ולכן הבקשה מוגשת במועד זה. עוד ציין הנתבע כי הוא חושב שהסכום שנפסק לא מגיע לתובע ולכן הוא מבקש לנהל את התביעה בבית המשפט. ביום 21/1/14 נדחתה הבקשה כיוון שהוגשה ללא תצהיר ומבלי לפרט את טענות ההגנה. במסגרת אותה החלטה, ניתנה אפשרות להגיש בקשה חוזרת.
7. ביום 20/2/14 הוגשה הבקשה שבפניי באמצעות עורך דין ובצירוף תצהיר.
8. הנתבע ביקש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. הנתבע טוען כי החל משנת 2008 הוא שוכר דירה בנפרד מהוריו וכתובתו הרשומה היום הינה ברח' בן עטר 37 בתל-אביב. לתמיכה בטענה זו צורף ספח ת.ז. אשר הופק ביום 21/8/13. הנתבע ציין כי מספרי הטלפון שמופיעים בתצהיר המוסר הם מספר הטלפון שלו ומס' טלפון נוסף שאינו מוכר לו.
9. בתגובה לטענות אלו, טען ב"כ התובע כי הוכח שנודע לנתבע על פסק הדין כבר בחודש אוגוסט 2013 ודי בכך שהגיש את בקשתו כחצי שנה לאחר מכן מבלי לצרף בקשה להארכת מועד כדי לדחות את הבקשה. עוד נטען כי לא הוכח כל פגם בהליך ההמצאה. לתגובה צורף תצהיר של התובע בו נטען כי מיד עם קבלת התביעה פנה הנתבע לתובע, הן באמצעות משפחתו והן באמצעות מכובדים. נטען כי הגשת התביעה ומתן פסק הדין נודעו לכל הכפר, כאשר הנתבע ובני משפחתו ניסו להפעיל על התובע לחצים כדי לוותר על התביעה ועל דרישתו לממש את פסק הדין. עוד נטען בתצהיר כי כתובתו האמיתית של הנתבע היא בעוספיה כפי שניתן לראות מפנקס ותשלום דמי ביטוח המיועד לנתבע והעתקו צורף כנספח ג' לתגובה. יוער כי הכתובת באותו פנקס הינה רח' 1 2 דלית אל כרמל.
10. בתשובה לתגובה מצהיר הנתבע כי החל משנת 2008 ועד מאי 2013, כתובתו הרשומה היתה בחיפה. עוד טוען הנתבע כי פנקס השוברים של הביטוח הלאומי נשלח בשל טעות של הביטוח הלאומי לכתובת המעבדה הראשונה שהיתה בבעלותו בדלית אל כרמל בשנים
2007 - 2008 . הנתבע מצהיר כי מכתב ההתנצלות מיום 6/8/13 נכתב לפי בקשת ב"כ התובע אשר הכתיב לו מילה במילה מה לרשום והבטיח לו כי אם ישלח את המכתב זה יסיים את הפרשה. עוד טוען הנתבע כי בקשתו הראשונה לביטול פסק הדין הוכנה ונרשמה במשרד בא כוח התובע, תוך שהוא אומר לו שהבקשה תביא לביטול פסק הדין. הנתבע מצרף לתשובה תמליל של שיחה שהתנהלה בינו לבין התובע מיום 20/1/14 אותה הקליט במכשיר הטלפון הנייד שלו במהלכה הסכים התובע לסיים את הפרשה בתמורה לכך שהנתבע ישלם את שכר טרחת ב"כ התובע. הנתבע מוסיף ומצהיר כי המגעים שהיו עם בא כוח התובע היו במטרה לסיים את הסכסוך שנוצר עקב הפרסום ולא לשם סילוק חוב כנטען בתצהיר התובע.
11. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הוכחה עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק. בהתאם לתקנה 475 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, היה על התובע לבקש היתר מראש מבית המשפט לבצע מסירה אישית בטרם המציא את כתב התביעה לנתבע באמצעות שליח. במסגרת החומר המצוי בתיק לא נסתרה הגרסה המפורטת של הנתבע לפיה בתקופה הרלבנטית לתביעה כתובתו הרשומה וכתובתו בפועל לא היתה בבית הוריו בעוספיה. במצב דברים שכזה לא ניתן לראות את תשובת רשות הדואר לפיה התביעה חזרה בציון "לא נדרש" כמסירה כדין , שכן לא הוכח במאזן הסתברויות כי מדובר בכתובת נכונה. עוד יוער כי גם לשיטתו של התובע, המסתמך על פנקס הביטוח הלאומי אשר הגיע בנסיבות לא ברורות לידי התובע, הכתובת של הנתבע כפי שמופיע בביטוח הלאומי היא בדלית אל כרמל ולא בעוספיה, כפי שטען התובע.
12. כיוון שעולה מדברי הנתבע עצמו כי הנתבע ידע על פסק הדין מס' חודשים לפני הגשת הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין, אין די בקיומה של עילה לביטול מחובת הצדק ויש לבחון האם ישנה הצדקה לעיתוי הגשת הבקשה.
13. כאמור לעיל, הנתבע טוען כי קיבל לראשונה את פסק הדין ביום 20/1/14 וכבר באותו יום הגיש בקשה לביטולו. לכאורה, טענה זו אינה מתיישבת עם תוכנו של מכתב ההתנצלות, בו נאמר במפורש כי הנתבע מבקש לבטל את פסק הדין מיום 15/7/13 ומכאן שהנתבע מודע לקיומו. ההסבר לעניין זה ניתן לראשונה במסגרת התשובה לתגובה ולכן יש קושי לקבלו, בהעדר אפשרות לתובע ולבא כוחו להשיב לטענות אלו. גם אם אניח, כי הנתבע ידע על פסק הדין ידיעה מלאה סמוך למועד נתינתו, אין בכך כדי להצדיק בנסיבות העניין דחייה של הבקשה חרף הפגם שנפל בהליך שקדם למתן פסק הדין מבלי לבחון את טענות ההגנה.
14. יפים לעניין זה בשינויים המחויבים, דברי בית המשפט העליון בפרשת ולדהורן
(רע"א 7931/06 ). באותו פסק דין נקבע בסעיף 8 כי כאשר הוכח כי מבקש הביטול החל לפעול במרץ ברגע שנוגע לו על פסק הדין, אין מקום לראותו כמי שזילזל בחובותיו כבעל דין. נקבע כי גם אם מבקש הביטול טעה בהליכים בהם בחר לנקוט, אין בכך כדי למנוע מלהענות לבקשה להארכת מועד , במיוחד כאשר המשיב היה מודע לכל מהלכיו של המבקש , אשר היו מכוונים בבירור לביטול פסק הדין שניתן כנגדו. כך בפרט כאשר נסיבות המקרה מוליכות למסקנה לפיה הותרת פסק הדין על כנו היא בלתי צודקת ומצדיקה בפני עצמה את הארכת המועד.
15. במקרה שלפניי אין מחלוקת כי התובע היה מודע לפעולות שביצע הנתבע לשם ביטול פסק הדין, סמוך לאחר שנודע לו על קיומו. אין מחלוקת כי פעולות אלו כללו חתימה על מכתב ההתנצלות מיום 6/8/13 ומגעים בין הצדדים, אשר תוכנם שנוי במחלוקת, אך מוסכם כי נועדו למנוע הגשת פסק הדין לביצוע כפי שהוא בלשכת ההוצאה לפועל.
16. באשר לסיכויי ההגנה, טוען הנתבע כי הוא ביצע את הפרסום במסגרת סכסוך שהחל בינו לבין התובע בנוגע לחוב שהתובע לא רצה לשלם עבור עבודות טכנאי שיניים שביצע הנתבע במעבדתו עבור התובע. הנתבע טוען כי גם לאחר שחוב זה הוסדר בהתערבות בני המשפחה של הצדדים ולאחר שהנתבע העביר את המעבדה שלו מדלית אל כרמל לרח' נורדאו בחיפה, המשיך התובע ללכלך עליו באופן קבוע בפני הלקוחות שלו. הנתבע מציין אירוע ספציפי שהתרחש בחודש אפריל 2013 במסגרתו השמיץ התובע את הנתבע בפני בעלת חנות המוכרת חומרים לשיניים ונמצאת ברח' נורדאו בחיפה , סמוך למעבדה של הנתבע. הנתבע טוען כי רק לאחר דברים מעליבים אלו, פירסם את הפרסום נשוא התביעה בדף הפייסבוק הפרטי שלו. הנתבע טוען כי לאחר שהתעשת, מחק את הפרסום תוך פחות מ - 12 שעות.