נתוני רקע ועובדות
1. לפני בקשה מטעם המבקשות לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה ריאלית וזאת מתוקף תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). לטענת המבקשים סיכויי התביעה להתקבל קלושים שכן היא משוללת כל בסיס. הסיכויים לגבות מהמשיבים את הוצאות המשפט של המבקשות, באם תביעתם תדחה, אפסיים שכן המשיבים במצב כלכלי קשה וספק אם יוכלו לעמוד בהוצאות ההגנה.
2. המשיבים מתנגדים לבקשה, ונימוקיהם שונים. ראשית טענו המשיבים כי תביעתם איננה תביעת סרק וסיכוייה להתקבל אינם קלושים. התביעה היא תביעה משולבת של אדם ותאגיד בגין ביטול חד צדדי של חוזים שנכרתו עם המבקשות, גרם הפרת חוזה ותביעת לשון הרע. טענות המבקשים באשר לסיכויים הקלושים של התביעה נדחים ע"י המשיבים אשר טוענים כי סיכויי התביעה מצוינים שכן המבקשות לא טרחו לערוך חשבון והשבה לנוכח הפסקת החוזים, הן מסרבות לגלות גם עתה מה עלה בגורל כלי הרכב שנטלו מהחברה, והן הפרו את צו בית המשפט שכן הן אינן מגלות מסמכים ולא השיבו לשאלון.
3. המשיבים ממשיכים וטוענים כי אין מקום בענייננו להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשות שכן לא ראוי לחסום את שערי בית המשפט בפני המשיבים רק עקב טענות לאי יכולת כלכלית. כאמור לא מדובר רק על הפקדת ערבות ע"י חברה, שכן התביעה היא תביעה משולבת של אדם וחברה, ועל כן יש להכיל את ההלכות הנוגעות להטלת ערובה על אדם פרטי. זאת ועוד, המבקשות הן אלה שאחריות במידה רבה למצבה הכלכלי של החברה שכן הן אלו נטלו מהחברה שני נכסים בעלות כוללת המגיעה כמעט לכ - 300,000 ש"ח, ואשר החברה כבר שילמה למבקשות עבורם סכומים נכבדים.
דיון
4. תקנה 519 לתקנות שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות", קובעת:
"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".
תקנה 519 לתקנות נחקקה בין היתר, במטרה למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות שנגרמו לנתבעים, במיוחד כאשר בית המשפט רואה שסיכויי התביעה קלושים (ראה: ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז(3), 846 ,עמ' 850-851). עם זאת אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן יש לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול הדעת בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות (ראה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד (1) 647, עמ' 650) (להלן: "פס"ד אויקל תעשיות").
5. הפסיקה דנה בנושא זה לא פעם ונקבע כי בערכאה ראשונה אין מקום להורות על הפקדת עירבון להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד ( ראה: א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" [מהדורה עשירית] עמ' ,750 וכן ראה: רע"א 2442/98 יצחק מיוחס עו"ד נ' מיכאל רוזן עו"ד, תק-על 99(2), 930 (1999)). בענייננו, אין חולק שמצבם הכלכלי של המשיבים אינו טוב. המשיבים אינם טוענים אחרת. להיפך, הם טוענים כי הגיעו למצב כלכלי קשה בין היתר, מכוון שהמבקשות נטלו מהחברה שני נכסים בעלות כוללת המגיעה כמעט לכ - 300,000 ש"ח, ואשר החברה כבר שילמה למבקשות עבורם סכומים נכבדים.
6. לפנינו כאמור שני משיבים, משיבה מס' 1 הינה חברה בע"מ, ומשיב מס' 2 הינו אדם פרטי. המשיבים בחרו לכרוך את תביעתם יחדיו. במקום שהמשיבה היא חברה בעירבון מוגבל ויש יסוד להניח, לפי עדות נאמנה, שהחברה לא תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, רשאי בית המשפט להורות שהחברה תיתן ערובה מספקת לתשלומן, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה.ב הצורך במתן ערובה של חברה קיים מפני החשש שחברה תהיה חסרת יכולת כספית, ותסתתר מאחורי הגוף המשפטי הערטילאי - האישיות המשפטית של החברה. לפיכך, קיימת חזקה לפיה יש לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים טעמים לסתור. בפס"ד אויקל תעשיות הייתה התייחסות נרחבת לעניין, בעמ' 651-653:
"נפסק שניתן לבית המשפט שיקול דעת רחב אם להורות לחברה חסרת יכולת להמציא ערובה להוצאות אם לאו; בין השיקולים שרשאי בית המשפט להביא בחשבון - כך נפסק - אפשר למנות גם את אלה: האם הוגשה תובענת החברה בתום לב והאם יש לה סיכוי טוב להצליח בה? האם ניתן לדלות מעמדת הנתבע הודאה בחוב, כגון שהנתבע הפקיד סכום כסף ממשי בקופת בית המשפט לפי התקנה המקבילה לתקנה 504 שלנו? מה הם סיכויי ההגנה? (ראה רע"א 377/87 הנ"ל); האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה ולהכשילה; האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע שלא קיים את התחייבויותיו כלפי החברה, עיכב תשלומים או לא ביצע את חלקו בחוזה הנדון?...".
סעיף 353 א' לחוק החברות תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") קובע כדלקמן:
"הוגשה לביהמ"ש תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי ביהמ"ש , לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין...".
בדברי ההסבר לחוק הובהר (הצע"ח 3132 , 654) :
"מוצע להחזיר לחוק את סעיף 232 לפקודת החברות, כדי להבהיר כי
לא היתה כל כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתבע...".
7. בפס"ד אויקל תעשיות הסביר כב' השופט ש' לוין מהי סיבת ההבחנה בין אנשים פרטיים בין חברה מוגבלת , שעה שמבוקש להורות על מתן ערבות (ראו בעמ' 650-651):
"להבדיל מתקנה 519 קובע סעיף 232 הנ"ל תנאי הכרחי יחיד לחיובה של החברה במתן ערובה והוא - חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות, אם הנתבע יזכה בדין ; בעוד ששערי ביהמ"ש פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה שבה התובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות".
בהתאם לשיקולים אלו, נכונות הפסיקה להורות על הפקדת ערובה לפי סעיף 353א' לחוק החברות (ולפי סעיף 232 בעבר לפני חקיקת חוק החברות) הייתה גבוהה. זו פחתה שעה שדובר בבקשה להפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות. אכן, כטענת בא-כוח המשיבים, ככל שנוגע הדבר להפקדה לפני תקנה 519 , נקבע הכלל לפיו אין ביהמ"ש מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד, וזאת בהתחשב בזכותו החוקתית של אזרח לפנות לערכאות השיפוטיות. שערי ביהמ"ש פתוחים לפני האזרח, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, ואם תידחה תביעתו. לפיכך, לשם קביעה בבקשה להפקדת ערובה לפי סעיף 519 , יהא על ביהמ"ש לוודא כי קיימים טעמים ראויים להפקדה (פס"ד אויקל תעשיות) ואולם, בשונה, בוארה הוראת סעיף 353א' כמקימה חזקה, לפיה יש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים בנסיבות העניין טעמים לסתור (ראה: רע"א 3274/92 מיכאל סרוסי נ. י.ע.ץ קידום מכירות בע"מ, פד"י מ"ז (2) 192, עמ' 193 - 194). החזקה עשויה להיסתר באם יוכח , כי לחברה יש יכולת כלכלית לפרוע את הוצאות הנתבע, אם תידחה תביעתה.