לפניי בקשה להורות על מחיקת סעיפים מסויימים מתוך תצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם התובעים וכן על הוצאת מסמכים מסויימים אשר צורפו להם (להלן:
"הבקשה").
הנתבעים טוענים כי התובעים מבקשים להרחיב ולשנות את חזית המחלוקת באופן פסול, בכך שטענו לעובדות ומסמכים בשלב הבאת הראיות - היינו תצהירי עדות ראשית. בעוד טענות ועובדות אלה היו אמורים להיות חלק מכתב התביעה ולהקים את עילת התביעה, אולם אין הם מפורטות בכתב התביעה.
בנוסף מתנגדים הנתבעים לכל טענה שהעלו התובעים בתצהיריהם שהיא בבחינת עדות שמיעה או עדות סברה ומבקשים להורות על הוצאתם מתוך התצהיר ולהתעלם מהם כליל.
מנגד טוענים התובעים בתגובתם לבקשה כי אין כל יסוד ובסיס לבקשה ויש לדחותה.
דיון:
עניינה של תובענה זו היא עסקת מקרקעין מוגמרת, נטענת, בין התובעים לבין הנתבעת 1. לטענת התובעים עסקה זו הופרה, הוכשלה, סוכלה בוטלה ולא יצאה אל הפועל מחמת התנהלותם של הנתבעים. השאלה העיקרית העולה מכתבי טענות הצדדים היא האם נכרת הסכם בין הצדדים בקשר עם עסקת המקרקעין אם לאו, וכן השאלה האם נהגו הנתבעים בחוסר תום לב בשלבי המשא ומתן ועד לסיומו.
לטענת הנתבעים יש בהוספת העובדות שנכללו בתצהירי העדות הראשית של התובעים, כדי להוסיף עובדות השנויות במחלוקת ואשר לא נכללו בכתבי התביעה.
הנתבעים מפנים לע"א 6799/02
יולזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נ"ח(2) 145, 151 שם נקבע לעניין הרחבת חזית כי בעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו במפורש או מכללא.
עיינתי בתצהירי העדות הראשית מטעם התובעים ולא מצאתי בהם משום הרחבת חזית המחלוקת. נטענו טענות עובדתיות וצורפו להם מסמכים שיש בהם כדי לתמוך בטענות התובעים על מנת להוכיח תביעתם.
התצהירים אינם אלא חלקים מתוך תמונה שמסגרתה וקוויה העיקריים היו ידועים לנתבעים, והם נכללים ונפרשים בכתב התביעה. הנתבעים מבקשים למחוק מן התצהירים כל מילה או משפט שאינם זהים לכתב התביעה, אלא שלא מצאתי באי זהות המינוחים פגם כלשהו. אין כל חובה לחזור בתצהיר אחת לאחת על הנטען בכתב התביעה, ואין כל מניעה להרחיב ולפרט במסגרת התצהירים את אשר עולה מכתבי הטענות שמגיש צד כלשהו. מה גם שהנתבעים ביקשו למחוק משפטים ספציפיים מסעיפים מסוימים בתצהירי התובעים מבלי לנמק מדוע יש למחוק משפט זה או אחר אלא טענו באופן כללי כי בתצהירי התובעים יש משום הרחבת חזית אסורה. לפיכך, סבורה אני כי אין ממש בטענת הנתבעים. יחד עם זאת, במהלך החקירות על תצהירי התובעים, יוכלו הנתבעים לטעון באופן ספציפי להרחבת חזית לעניין מצומצם זה או אחר.
באשר לטענת הנתבעים על אודות מסמכים אשר צורפו לתצהירי עדות ראשית, אולם לא גולו בהליך גילוי המסמכים, נזכיר כי במסגרת תובענה זו התנהל הליך של גילוי מסמכים ואף הוגשו בקשות מפורשות בעניין. אם נטען על ידי הנתבעים שהמסמכים לא הועברו, או לא גולו, הרי רשאים לפנות בבקשה ספציפית ביחס למסמך זה או אחר בעת הרלוונטית להגשתם, והבקשה תתברר (נזכיר, כי התובעים טוענים כי המסמכים הללו גולו בהליך גילוי המסמכים).
יפים לענייננו דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין ברע"א 2874/08
עיריית הרצליה נ' אברהם יצחק (לא פורסם, 15.5.08) לפיהם:
"אכן, דרך המלך היא כתב תביעה תמציתי דיו ובו "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה", כלשון תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. ועוד נאמר, כי "כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי הענין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן" (תקנה 71(א); ... פשיטא כי אין הדברים יוצרים "מרשם מחשב", וכי יש מתחם גמישות. ואכן, אין לגזור "חליפה מחויטת" לכל סיטואציה; וכבר ציין השופט (כתארו אז) ש' לוין ברע"א 2904/95 מדינת ישראל נ' אל הוזייל, פ"ד מט(2) 40, 42 כי, "השאלה מה היא 'עובדה מהותית', מה היא 'ראיה' ומהי 'שאלה שבדין', עשויה להשתנות ממקרה למקרה, וההבחנה בין שלושה מושגים אלה איננה אלא ענין שבדרגה". על התביעות להתברר, על ההליך לזרום, ועל השכל הישר של בית המשפט להנחותו; גם "תוך כדי תנועה" ניתן לתקן רבות, אם בתיקון כתב תביעה, ואם בתצהירי ההגנה, לפי המקרה; אך על בית המשפט כמובן לעמוד על המשמר, שצד מן הצדדים לא יעשה שבת לעצמו וישיג יתרונות בתרגילים פרוצדורליים.
...
על כן, לאמיתו של דבר אין כאן אותם "שינוי חזית" או "הרחבת חזית" מובהקים המחריגים את הנטען בתצהירים מגדרי המחלוקת למחוזות חדשים; המחלוקת היסודית היא כפי שהוצבה בכתבי הטענות ... . אכן, הכלל הוא, כפי שציין בית משפט זה מפי השופטת חיות בע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נח(2) 145, 151: "שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו במפורש או מכללא" (ראו גם האסמכתאות דשם). הגבול בין יריעת מחלוקת מפורטת יותר או פחות הוא גמיש, כמובן; וכל עוד באותה יריעת מחלוקת עצמה עסקינן, באותו סכום נתבע ובאותם יסודות של סיפור המעשה, ניתן לנתבע להתמודד עם פירוט פלוני או אלמוני, גם בעדויות עצמן או בתצהירי העדויות, תוך שבית המשפט עושה מלאכתו לשמור על הגינות כלפי כולי עלמא. כדברי המלומד קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה ומעשה, מה' 15 תשס"ז-2007, כרך א' 526: "כאשר הטענות והעדויות שהיו בפני בית המשפט לא חרגו מהנטען במפורש, וכל שנטען נועד אך ורק לאמת את העילה שנטענה במפורש, הרי עצם הזכרתן של עובדות נוספות כלשהן - אין בהן כדי ליצור 'שינוי חזית'" (ראו גם האסמכתאות דשם). וכבר ציין הנשיא שמגר בע"א 311/83 פינקלשטיין נ' פלבסקי, פ"ד לט(1) 496, 503:
"בית המשפט צריך להכריע בשאלה שהיא באמת במחלוקת בין בעלי הדין, אך לפעמים הוא מנוע מעשות כן, מאחר שהנושא האמור אינו מוצג לפניו בכתבי הטענות ואינו מועלה גם תוך כדי הדיון, אולם אם בעלי הדין פורשים לפני בית המשפט, למעשה, את המחלוקת האמיתית שהתעוררה לפניהם, כפי שאכן אירע כאן, אין לראות את כתבי הטענות המקוריים כמעין סד, הכובל את בית המשפט והמונע פנייתו של בית המשפט אל החומר והטיעונים, אשר הובאו בפניו במסגרת ההליכים".
...
אמרנו - מבלי לקבוע מסמרות - כי יתכן שהיה מקום לפירוט רב יותר בכתב התביעה. ואולם, דומה שהגנתה של המבקשת לא קופחה, שכן פרשת ההוכחות טרם החלה, תצהירי המשיבה מצויים ברשותה, ובידה לנסח את תצהיריה שלה תוך מתן תשובה לכל ענין ודבר. חזקה על המבקשת ש"לא אלמן ישראל", וחזקה כמובן על בית המשפט שידון כדבעי בפרשת ההוכחות ויעיין בכל חומר רלבנטי."
מן האמור לעיל אתה למד, כי כתב התביעה המפורט הביא בפנינו את תמצית העילות הנטענות על פי העסקה הנטענת, אולם אין בו אלא לשמש מסגרת העילות והטענות הנדרשות להכרעה. תצהירי עדות ראשית יכול שירחיבו בתיאור העובדות והטענות גם אם אינם חוזרים בדיוק על אשר אמור בכתב התביעה ומצויים בפריפריה של הדברים או במרכזם. כתב התביעה במהותו אינו יכול לפרט כל עובדה ועובדה כפי שמפורטת בתצהיר עדות ראשית. בידי הנתבעים רשות להתייחס לעניין זה במהלך הגשת תצהירים מטעמם כך שהגנתם לא תקופח.