מונחת לפניי בקשתה של חברת טירה פארם בע"מ (להלן:
"המבקשת") להורות על מתן צו עשה כנגד בנק מזרחי-טפחות ת"א סניף גן העיר (להלן:
"המשיב") המחייב את המשיב להגדיל את קו האשראי העיסקי של המבקשת לסך 200,000 ש"ח ולהורות לו לבטל את החזרת השיקים מסיבת אכ"מ. כן ביקשה להורות למשיב לאשר למבקשת הלוואה בסך 200,000 ש"ח כנגד שיעבוד רכב.
המבקשת הינה חברה המנהלת בית מרקחת. הגב' איריס סמארה (להלן:
"איריס") היא הבעלים של החברה.
ביום 23.11.11 הוגשה הבקשה למתן צו העשה במעמד צד אחד. לטענת המבקשת, איריס שמנהלת חשבון פרטי אצל המשיב פנתה אל המשיב לאחר שרכשה את חברת טירה פארם בע"מ ושוחחה עם מנהלת המחלקה העיסקית בבנק והביעה בפניה את רצונה לנהל את חשבון החברה אצל המשיב. לשם בדיקת בקשתה של איריס דרש המשיב תדפיסי חשבון שבו התנהלה החברה בעבר וכן מאזנים ודוחות רווח והפסד.
לטענת המבקשת, לאחר בדיקת הניירת מבנק דיסקונט ודוחות החברה אושר לה קו אשראי על סך 200,000 ש"ח המותנה בהסרת משכון שוטף לטובת בנק לאומי. עוד טוענת המבקשת כי המשיב אישר לה הלוואה על סך 200,000 ש"ח כנגד שיעבוד רכבה הפרטי של איריס ובכפוף לכך שהמבקשת תנהל את חשבונה באופן מלא אצל המשיב. המבקשת טוענת כי המשיב נתן קו אשראי זמני על סך 150,000 ש"ח עד ליום 15.11.11 והבטיח למבקשת שלאחר קבלת אישור רישום ביטול המשכון יועלה קו האשראי לסך של 200,000 ש"ח.
המבקשת מסרה מספר שיקים לספקים ולמע"מ כאשר השיקים מעותדים ליום 15.11.11. שישה שיקים על סך כולל של כ-80,000 ש"ח לא כובדו. איריס הופתעה לגלות כי קו האשראי לא עלה לסך של 200,000 ש"ח והוא עומד על סך של 50,000 ש"ח בלבד. עוד טענה המבקשת כי אף לאחר שהפקידה את הסכום במזומן הנדרש על ידי המשיב וציפתה כי השיקים שהוחזרו - יכובדו, היא גילתה למחרת כי השיקים לא כובדו. המבקשת טוענת כי המשיב נהג בחוסר תום לב ובחוסר התחשבות במבקשת ובעסקה וגרם לה נזקים רבים.
לאחר קריאת הבקשה, החלטתי שאין עילה שבדין להוצאת צו ארעי במעמד צד אחד. בנוסף קבעתי כי צו עשה יינתן, אם יינתן, לאחר קיום דיון במעמד שני הצדדים. כמו כן הוריתי למשיב להגיש תגובתו עד ליום 29.11.11.
בתגובת המשיב נטען כי למבקשת מעולם לא הובטח או אושר על ידי הבנק מסגרת אשראי של 200,000 ש"ח או הלוואה בסך 200,000 ש"ח כנגד שעבוד רכב. המבקשת פתחה חשבון אצל המשיב בחודש אוגוסט 2011 ובמועד פתיחת החשבון כלל לא ביקשה אשראי כלשהו בחשבון. רק במהלך חודש ספטמבר 2011 פנתה המבקשת למשיב וביקשה אשראי חח"ד של 200,000 ש"ח וכן הלוואה בסך של 300,000 ש"ח כנגד שיעבוד רכב שעמדה לרכוש. באשר להלוואה טען המשיב כי לאחר שהציגה המבקשת בפני הבנק מספר רכבים שהיו אמורים להשתעבד כבטוחה להלוואה, לא אושרה למבקשת ההלוואה לאור שווים הנמוך יחסים של הרכבים לגובה הבטוחה הנדרשת. באשר לבקשת המבקשת להעמדת מסגרת אשראי חח"ד בסך 200,000 ש"ח נטען כי איריס התבקשה להציע כבטוחות לאשראי שיעבוד שוטף על כל הנכסים והמחאת זכויות על הכספים המגיעים לחברה מכל לקוחותיה ובעיקר מקופות החולים. לטענת המשיב צביה-נציגת הבנק עימה שוחחה איריס- לא התחייבה כי המשיב אכן ייאשר את האשראי המבוקש גם אם תציע איריס את הבטוחות הנ"ל, וייקח זמן לבדוק את הבטוחות.
ביום 11.10.11 נחתם בין המשיב לבין המבקשת הסכם מסגרת אשראי בסך 49,999 ש"ח למשך שנה וזאת בהסתמך על הבטחתה של המבקשת שתדאג לביטול השעבוד השוטף לטובת בנק לאומי וחתימה על מסמכי שעבוד לטובת המשיב. איריס טענה שהמבקשת לא תוכל, בשלב זה, להציע כבטוחה את המחאת הזכויות לקבלת הכספים המגיעים לה מקופות החולים וזאת מפני שחתימתה של איריס אינה מופיעה על החוזים שנחתמו מול קופות החולים.
אף על פי כן ביקשה איריס כי צביה תגיש למנהל הסניף בקשה לאישור מסגרת האשראי בסך 200,000 ש"ח כאשר הבטוחה המוצעת היא שעבוד שוטף לטובת המשיב בלבד.
צביה הגישה בקשה זו למנהל הסניף, אך היא נדחתה על ידו והודעה על כך נמסרה למבקשת.
ביום 30.10.11 חרגה המבקשת ממסגרת האשראי כך שיתרת החוב בחשבון עמד על סך של
76,925 ש"ח ולבקשתה של המבקשת אישר לה הבנק הקצאת תוספת זמנית למסגרת האשראי בסך של 37,000 ש"ח מיום 30.10.11 ועד ליום 10.11.11. בסוף יום העסקים של ה-10.11.11 עמדה יתרת החובה בחשבון המבקשת ע"ס 62,297 ש"ח והמבקשת שבה וביקשה תוספת זמנית למסגרת האשראי בסך 93,000 ש"ח עד ליום 15.11.11 ומאחר והמבקשת הציגה בפני המשיב אישור מאת קופת חולים כללית לפיו ביום 15.11.11 יועבר לחשבון המבקשת סך של 93,512 ש"ח אישר הבנק את הקצאת התוספת הזמנית למסגרת האשראי וזאת לתאריכים 11.11.11 ועד 15.11.11.
ביום 15.11.11 הועבר לחשבון המבקשת סך של 93,512 ש"ח מאת קופת חולים כללית אלא שבמקביל הוצגו בחשבון שישה שיקים לפרעון בסך כולל של 80,021 ש"ח כך שבסוף יום העסקים של יום 15.11.11 עמדה יתרת החובה בחשבון המבקשת ע"ס 129,398 ש"ח. המשיב הודיע למבקשת כי לאור החריגה ממסגרת האשראי הוא יחזיר את ששת השיקים מסיבת אכ"מ אא"כ עד לסוף יום העסקים של יום 16.11.11 יופקד במזומן בחשבון המבקשת סך אשר יותיר את יתרת החוב בחשבון בתוך מסגרת האשראי המאושרת שעומדת על סך 49,999 ש"ח. ביום 16.11.11 הפקידה המבקשת סך של 8,000 ש"ח במזומן בלבד והמשיב החזיר את ששת השיקים מסיבת אכ"מ. המבקשת הפקידה שיק בסך של 71,140 ש"ח אולם מאחר ולא ניתן היה לקבל מאת הבנק הנמשך אישור כי השיק יכובד על ידו לא ניתן יהיה לכבד את ששת השיקים בהסתמך על השיק שהפקידה.
לאחר שהגישו ב"כ הצדדים מועדים מתואמים הוריתי בהחלטתי מיום 04.12.11 כי הדיון במעמד הצדדים יתקיים ביום 11.12.11.
ביום 06.12.11 הוגשה תשובת המבקשת לתגובת המשיב בה נטען כי המבקשת ביקשה הלוואה כנגד שיעבוד רכב על סך של 200,000 ש"ח ולא על סך של 300,000 ש"ח כפי שטען במשיב ובנוסף הוצגו בפני המשיב שני רכבי שטח כאשר המחיר של אחד מהם הוא כחצי מיליון ש"ח והשני כ-300,000 ש"ח וזאת בניגוד לנטען על ידי המשיב. עוד טענה המבקשת בתשובתה כי בניגוד לטענת המשיב הרי שהייתה זו המבקשת אשר הציעה שעבוד שוטף כולל המחאת זכויות על כל הזיכויים לטובת המשיב. עוד נטען כי הגב' איריס כן חתומה על הסכמים מול קופת חולים כללית וקופת חולים מכבי. בנוסף טענה המבקשת כי איריס הוחתמה על מסמך בנקאי מבלי שהמשיב יבהיר ויסביר לה את תוכנו ומשמעותו. בנוסף הבהירה המבקשת בתשובתה את חיוניותו של מתן הצו וטענה כי נגרמו לה נזקים רבים ומשמעותיים וכי מעתה היא תתקשה לרכוש מחדש את אמון החברות השונות עימן התקשרה.
ביום 11.12.11 התקיים הדיון במעמד הצדדים. העידו בו הגב' סמרה איריס, מר פדילה אדיב וגב' צביה רות שינפלד וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.
ב"כ המבקשת המלומד טען כי הוכח שלאחר שקיימה המבקשת את כל דרישות הבנק היא פעלה והמשיכה לנהל את בית העסק על בסיס הבטחת המשיב לקו אשראי עסקי של 200,000 ש"ח ו-200,000 ש"ח נוספים עבור רכב שטח שתציג. יתירה מזה, המסמך עליו חתמה המבקשת בו נכתב כי מסגרת האשראי היא של 49,999 ש"ח נחתם ללא הסברים או הבהרות. עוד טען ב"כ המבקשת כי מהשיחה שניהל מר אדיב עם גב' צביה עולה כי הובטח למבקשת אשראי של 200,000 ש"ח ובנוסף 200,000 ש"ח הלוואה מול שעבוד רכב שטח. עוד נטען כי המשיב יכול היה לבטל את האכ"מ במידה ולא כובדו שיקים וזה דבר מן השגרה וניתן לעשות זאת בפעולה פשוטה והבנק אכן עושה זאת כאשר הוא טועה. כמו כן, מהשיחה הטלפונית המוקלטת עולה שנציגת הבנק מודה שהיא תבטל את האכ"מ באחד הימים וזו הודאה שאכן הבנק טעה וכי מחקירתה של הגב' צביה עולה שבניגוד לנטען בתצהירה התגלה שהיא בעלת סמכות הן לאשר אשראי והן לבטל אכ"מ. התנהלותו של הבנק אם כן, הייתה לא תקינה.
ב"כ המבקשת טען כי מתן הצו המבוקש ימנע את קריסת החברה וכי לא ייתכן שחברה שהמחזור החודשי שלה הוא כחצי מיליון ש"ח לא תקבל את האשראי שהובטח לה שעה שאדם בחשבון פרטי מקבל אשראי מיידי בסך של 20-50 אלף ש"ח. עוד טען ב"כ המבקשת כי למשיב לא ייגרם כל נזק מהותי כיוון שמדובר בבנק בעל כוח פיננסי לעומת המבקשת שעלולה לקרוס במידה ולא תאושר בקשתה.
ב"כ המשיב המלומד טען, כי הסעד המבוקש במסגרת הצו במקרה דנן כלל לא בא כדי להבטיח את הסעד העיקרי בתביעה העיקרית ולו מטעם זה יש לדחות את הבקשה. עוד טען ב"כ המשיב כי המבקשת כשלה במשימתה להראות, כי קיימים סיכויים טובים לקבלת תביעתה. המבקשת לא הציגה כל אסמכתא התומכת בטענתה כאילו המשיב הבטיח לה מסגרת אשראי של 200,000 ש"ח או הלוואה נוספת בסכום זה. מהאסמכתאות שצורפו לתצהיר המשיב עולה כי ההסכם היחיד שנחתם בין המבקשת לבין המשיב היה הסכם מסגרת בסך 50,000 ש"ח בלבד וטענת המבקשת כי לא הבינה על מה חתמה לא יכולה לעמוד. המדובר בטענה בע"פ כנגד מסמך בכתב וחזקה על אדם החותם על מסמך כי הבין על מה הוא חותם, מה גם שמדובר בעדות כבושה שנטענה רק בתשובת המבקשת לתגובת המשיב. המסמך החתום הוא מסמך פשוט בן עמוד וחצי וניתן לראות בבירור, גם ללא השכלה בנקאית, כי סכום האשראי המאושר הוא 50,000 ש"ח.