החלטה בתיק ת"א 436-05

א.        רקע

1.         בפני בקשה להארכת מועד לביטול פסק-דין שניתן ביום 3.12.08 במעמד צד אחד, בהיעדר המבקשים.

2.         המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין האמור, אך הבקשה נמחקה ביום 8.9.09 מאחר

שהמבקשים לא צירפו תצהיר לבקשתם, בניגוד להוראות תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3.         ביום 14.10.09 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד. לטענתם, בשל טעות הם לא התייצבו לדיון ולא צירפו תצהיר לבקשה כמתחייב מהתקנות.

4.         מנגד, ב"כ המשיב מתנגד להארכת המועד מפאת שהבקשה לא העלתה כל טעם מיוחד לביטול פסק הדין וכאשר לא צורף לבקשה כל תצהיר במשך 9 חודשים מיום הגשת הבקשה ב-8.12.08 ועד יום הדיון בבקשה ב-8.9.09.

דיון משפטי

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי לא להאריך את המועד לביטול פסק-הדין מהטעמים הבאים:

1. בהתאם להוראות תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), המסדירה סמכות בית המשפט לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד, בית המשפט רשאי לבטל החלטה כאמור, בהתאם לכללים ולעקרונות שהותוו בפסיקה, בכפוף לכך שבעל דין שנגדו ניתנה ההחלטה הגיש בקשת ביטול "תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה".

2.         כמוכן, תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי מועד או זמן אשר נקבע בחיקוק,

רשאי בית המשפט להאריכו מ"טעמים מיוחדיםשיירשמו".

3.         הנתבעים אומנם הגישו בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר התייצבות תוך 5 ימים, אך הבקשה נמחקה היות ולא צורף לה תצהיר. בקשה חדשה הוגשה לאחר חלוף 30 הימים אשר נקבע בתקנות להגשת בקשה לביטול.

4.         הנני סבור כי ב"כ הנתבעים לא הראה שום טעם מיוחד אשר מצדיק הארכת מועד, אף תשובת ב"כ הנתבעים כי רצף של טעויות מנע ממנו להתייצב לדיון ולהגיש תצהיר אינו מהווה עילה מוצדקת להארכת מועד וכן לביטול פסק הדין.

5.         ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נגד פקיד שומה ירושלים, פ"ד נה(4) 198    (2001) קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה: "אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינו כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעיתים אף להסב נזק לציבור הרחב".

6.       הלכה פסוקה היא, כי בית משפט רשאי להורות על ביטול פסק דין שניתן במעמד צד

אחד, הן מתוך חובת הצדק ( ex debito iustitiae) בשל פגם שנפל בהליך, למשל כאשר בעל דין לא הוזמן כדין לדיון, והן במסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט. כאשר לא נפל פגם בפסק הדין, יבחן בית המשפט שני עיקרים: האחד, סיבת מחדלו של המבקש; והשני, סיכויי הצלחת המבקש אם תבוטל ההחלטה. (ראה לעניין זה בשא )י-ם) 1127/08 בר יצחק שושנה נגד מרים כהן, אשר ניתן ביום 13.308 בבית המשפט המחוזי).

7.       בע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופוביץ, פ"ד מז(4) 133(1993), הוסיף השופט ד' לוין וקבע לאמור:

          "ככל שהתשובה לאחת השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת."

(ראו גם, ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, עמודים 835-836 (1994); רע"א 6157/97 גראל בע"מ נ' גראל ערד (1983) בע"מ, פ"ד נא(4) 877, עמוד 879 (1997); רע"א 1114/06 אוגניה דרעי נ' אריאלה הרלב, תק-על 2006(2), 4620 (2006); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007), עמודים 354-356).