1. זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן ע"י בית משפט זה (כב' השופט י' שפירא) ביום 14.9.08, בהעדר סיכומים מטעם המבקשת (התובעת בהליך העיקרי), וכן בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה. שתי הבקשות הוגשו ביום 6.6.11, קרוב לשלוש שנים לאחר שניתן פסק הדין שביטולו מתבקש.
הרקע להליך
2. המבקשת, חברה זרה, הגישה בשנת 2002 תביעה נזיקית נגד המשיבים, בגין נזקים בסך כ-5 מיליון ש"ח שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מקריסתה של חממה חקלאית שיוצרה והורכבה על ידי המשיבה 1. המבקשת טענה כי הקריסה נבעה מפגמים בייצור החממה ומהרכבתה הרשלנית. שלב ההוכחות הסתיים ביום 19.2.08, ולאחריו הורה בית המשפט על הגשת סיכומי הצדדים. מועד הגשת סיכומי המבקשת הוארך בהסכמה עד ליום 10.6.08. ביום 14.9.08, ומשלא הוגשו סיכומי המבקשת עד למועד זה, נדחתה תביעתה, והמבקשת חויבה בהוצאות המשיבות בסך 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
טענות המבקשת
3. המבקשת עותרת להאריך לה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, ולבטל את פסק הדין. המבקשת טוענת כי לא ידעה כי ניתן נגדה פסק דין בשל אי הגשת סיכומים, וכי בא כוחה דאז, עו"ד מאג'ד גנאים, הסתיר ממנה עובדה זו במתכוון. על פסק דין שניתן למדה רק לאחרונה, בעקבות פניית נציגה בישראל לבא כוחה דהיום, עו"ד זכי כמאל. המבקשת טוענת כי התנהלותו הכושלת של עו"ד גנאים היא שמנעה ממנה להגיש את סיכומיה, וכי בשל מצגיו המטעם אף נמנעה מלהגיש בקשה לביטולו במועד. כן היא טוענת כי אין בהתנהגותה שמץ של רשלנות או זלזול בבית המשפט, ורק נסיבות חריגות שאינן בשליטתה מנעו ממנה להגיש את הבקשה במועד. המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכויי התביעה העיקרית להתקבל גבוהים, וכראיה לכך צירפה לבקשתה את הסיכומים אותם היא מבקשת להגיש. עוד היא טוענת כי ככל שתידחה בקשתה יגרם לה עוול עצום, בעוד שכל שיידרש מן המשיבות, שזכו בתביעה "מן ההפקר", הוא להגיש את סיכומיהן.
4. המבקשת צירפה לבקשותיה את תצהירו של מר עבדאללה פוקרא, נציגה בישראל, על פיו פנה פוקרא מספר רב של פעמים לעו"ד גנאים, מאז מתן עדותו בשנת 2008, על מנת לברר מה עלה בגורלה של התביעה. עו"ד גנאים השיבו כי טרם ניתן פסק דין וכי הוא צפוי להינתן בקרוב. עם חלוף הזמן, התעורר בלבו חשד בנוגע להתנהלותו של עו"ד גנאים, חשד אשר הלך והתגבר עם התעלמות עו"ד גנאים מפניותיו הרבות. בסופו של דבר, החליט פוקרא לפנות לעו"ד כמאל על מנת לברר מה עלה בגורל התביעה, ורק לאחרונה נודע לו כי ניתן פסק דין.
עמדת המשיבות
5. המשיבה 1 לא הגישה תגובתה לבקשות.
6. המשיבה 2 מתנגדת לבקשות וטוענת, כי המבקשת לא הראתה כל טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. עוד היא טוענת כי רק אירוע חיצוני, אשר לא היה בשליטת בעל הדין עשוי להצדיק הארכת המועד. מאידך, טעמים הנעוצים בבעל דין או בבא כוחו לא הוכרו כטעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד. המשיבה 2 מוסיפה וטוענת כי על פי ההלכה ככל שמשך האיחור מתארך, כן תגדל הנטייה שלא להיעתר לבקשה. בענייננו, מעת מתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה לביטולו חלפו קרוב לשלוש שנים, ולפיכך על המבקשת לבסס את בקשתה על נימוקים כבדי משקל, נימוקים אשר נעדרו מבקשתה. עוד נטען כי המבקשת ישבה בחיבוק ידיים והשתהתה שיהוי בלתי סביר בהגשת בקשותיה, ולפיכך יש לדחות את הבקשות.
דיון והכרעה
7. ביטול פסק דין, שנים לאחר שניתן, פוגם בכלל סופיות הדיון. ביסוד עיקרון זה עומד הצורך לשים קץ להתדיינות בין הצדדים, באופן שיאפשר לצד שכנגד לכלכל את צעדיו ללא חשש כי יוטרד פעם נוספת באותו עניין בו הוכרע הדין. עקרון סופיות הדיון מקדם לא רק את האינטרס של בעל הדין שכנגד, אלא גם אינטרסים כלל מערכתיים, של הבטחת יעילותה של מערכת המשפט, אינטרסים של בעלי דין אחרים הנזקקים למערכת המשפט וממתינים לבירור עניינם, ואינטרסים חברתיים של וודאות ויציבות פסקי דין, ושל אמון הציבור בבית המשפט (ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, ניתן ביום 25.2.10).
8. הדין מאפשר פגיעה בכלל של סופיות הדיון ע"י פתיחתם של דיונים שהסתיימו זה מכבר רק במקרים מצומצמים. ככל שמדובר בפסק דין שניתן על פי צד אחד, ניתן להגיש בקשה לביטולו תוך 30 יום מיום שהומצא פסק הדין, והארכת המועד מותנית בהצגת "טעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על פי ההלכה, דרישת ה"טעמים המיוחדים" נועדה לצמצם את שיקול דעתו של בית המשפט בכל המתייחס להארכת המועד. זאת, על מנת שלא לפגוע בכוחם של מועדים אשר נקבעו על ידי המחוקק או מתקין התקנות, ללא הצדק ראוי ותוך פגיעה בתכליתם של מועדים אלו (בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה, ניתן ביום 30.3.2011). מועדים אלה חיוניים, הן לבעלי הדין הקונקרטיים והן לציבור בכללותו, לשם דיון יעיל וניצול נאות של משאבי מערכת המשפט, והקפדה על לוחות הזמנים הקבועים בדין משרתת מטרות של יעילות, ודאות וסופיות. לפיכך, כך נקבע, "אין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה 'שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק'" (שם).
9. הנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" מונח על כתפיו של מבקש הארכה. בהקשר זה יש לבחון מכלול שיקולים, בשים לב לנסיבותיו של כל מקרה לגופו. כך יש לבחון את משך האיחור. ככל שמשך האיחור משמעותי יותר, כך נדרש טעם כבד משקל יותר להצדקתו, שכן חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי ואת האינטרס של בעל-הדין שכנגד בוודאות ובסופיות ההליכים (ראה ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 353 (1986); ע"א 1560/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח ג'בור מיכאיל עסאף ז"ל, ניתן ביום 20.1.10).
10. עוד יש לשקול את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור. ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם הנעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן מצויות בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה של מבקש הארכה, ואשר לא ניתן היה להיערך אליהן מראש (ראה רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, ניתן ביום 28.4.2008; בשג"ץ 513/10 ד"ר אליהו ערמון נ' שר האוצר, ניתן ביום 6.4.10). כך, למשל, נטו בתי המשפט להיענות לבקשות להארכת מועד בשל מחלת בעל דין או עורך דינו, בעטייה התקשה לטפל בעניינו (בש"א 4719/93 Her MajestyThe Queen in Right of Canada נ' ריינהולד, פ"ד מז(5) 646 (1993)) או שירות מילואים (בש"א 210/68 מכמורת נ' שפיגל, פ"ד כג(1) 281 (1969)). לעומת זאת, כאשר הטעם לאיחור נעוץ בנסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, לא יהיה בכך, בדרך כלל, משום צידוק להארכת המועד שהוחמץ (בש"א 2399/11, שם, רע"א 10436/07, שם, בשא 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209). הלכה זו נגזרת מן הכלל לפיו שלוחו של אדם כמותו, ו"תקלות ביחסים בין עורך דין ולקוחו אינן מעניינו של בית המשפט". ברוח זו נפסק בשורה של החלטות כי מחדלו של בא כוחו של בעל הדין אינו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד (ראה בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774 (1972); ב"ש 600/86 שינפלד נ' כורים בע"מ, ניתן ביום 22.10.86; בש"א 7364/05 כהן נ' דגן, ניתן ביום 25.8.05).
11. הוא הדין לעניין מחדל הנגרם כתוצאה מהתרשלות, או ניהול בלתי ראוי של התביעה בידי בא כוחו של בעל דין. בית המשפט העליון התייחס בעבר לשאלת האיזון בין הצורך בתיקון עוול שנגרם כתוצאה משגיאה פרוצדוראלית של בעל דין, לבין הצורך בשמירת זכויותיו של המתדיין שכנגד ובמניעת עוול כלפיו, שכן "אין מתקנים עוול בעוול" (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738 (1992). באותו עניין התייחס בית המשפט גם לטענת המערערים כי העוול שנגרם להם, נגרם בעטיו של ניהול לא תקין של התביעה על ידי בא כוחם. בהקשר זה נאמר: " ככל שניתן להבין, מאשימים המערערים את בא-כוחם הראשון בניהול בלתי ראוי של תביעתם; אך אם כך - וכמובן לא נביע דעתנו על גירסתם זו - עליהם להפנות טיעוניהם לעברו: מידו יבקשו תיקון העוול, מידו ולא מידי הנתבעת" (שם, וראה גם בש"א 1195/06 אבו חמוד נ' סלותי, ניתן ביום 23.2.06). עוד נפסק: "רשלנות של עורך דין אינה טעם מיוחד להארכת מועד ... נכון הוא שבא כוחם של המבקשים הוא שהתרשל, אולם, כפי שציין בצדק בא כוח המשיב, על הצד שבחר בבא כוח שהתרשל לשאת בתוצאות" (בש"א 1167/99 חדד נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתנה ביום 13.5.99). אם כן, המסגרת המתאימה לתיקון העוול, אם נעשה, כתוצאה מהתנהלות לקויה של עורך דין היא במסגרת יחסי עורך דין-לקוח ולא באמצעות הגמשת כללי פרוצדורה, ופגיעה בוודאות ההליך ובסופיותו.
12. ומן הכלל אל הפרט. המבקשת השתהתה שיהוי של קרוב לשלוש שנים בהגשת בקשתה. מדובר באיחור ניכר המחייב טעם כבד משקל להצדקתו. טעמיה של המבקשת, הנעוצים כולם בהתנהלותו של בא כוחה וביחסיה עמו, אינם טעם המצדיק, ככלל, הארכת המועד. קל וחומר, כאשר מדובר באיחור בן שנים. גם התנהלותה של המבקשת, כפי שהיא עולה מן הבקשה מצביעה על כך שישנה על זכויותיה. אף שהתנהלות בא כוחה עוררה חשד אצל המבקשת כבר בשנת 2009 או 2010 לא פעלה המבקשת לבירור עניינה. המבקשת אף נמנעה מלציין בבקשתה ובתצהירה את המועד בו פנתה לבא כוחה הנוכחי, והמועד בו נודע לה על מתן פסק הדין, והסתפקה באמירות עמומות כגון: "בסופו של דבר" ו"רק לאחרונה" (סעיפים 8-9 לתצהיר). צירוף השיהוי הניכר עם הטעם לאיחור שהוצג ע"י המבקשת, מוביל למסקנה כי יש לדחות את הבקשות.
13. אמת, תוצאת ההליך אינה קלה למבקשת. המבקשת ניהלה הליך מלא אולם בשל התנהלותו הנטענת של בא כוחה לא זכתה שדינה יוכרע לגופו. יחד עם זאת, אין בכך בלבד כדי להתגבר על איחור כה משמעותי בהגשת הבקשה, איחור שיש בו כדי ליצור הסתמכות של המשיבות על פסק הדין שניתן.
אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית, וכך גם הבקשה לביטול פסק הדין.
המבקשת תשלם למשיבה 2 את הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח.