בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית-דין.
הצדדים וההליכים המשפטיים שקדמו להגשת התביעה דכאן:
התובעת 1 עוסקת בייצור ושיווק רהיטי תינוקות תחת השם "ט.ל. רהיטי תינוקות בע"מ" (להלן: "טל" או "התובעת"). התובעים 2-4 הינם בעלי המניות בתובעת.
בין התובעת לבין הנתבעים, העוסקים גם הם בייצור ושיווק ריהוט לתינוקות, התקיימו הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בת"א הידועים כתיק ת.א. 1457/02 ואשר הועברו בשנת 2007 לבית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה (במושבו דאז) והידועים כתיק ת.א. 5187-08-07.
במסגרת ההליכים הנ"ל הוגשו ע"י הנתבעת 1, חב' "משכל בע"מ" (להלן: "משכל" או "הנתבעת 1"), שתי בקשות לצווי מניעה זמניים.
בבקשות אלה עתרה הנתבעת 1 להפסקת ייצורם ושיווקם של שבעה דגמים של רהיטי תינוקות שונים של התובעת, כמפורט להלן: "שחר", "אביב", "אור", "הדס", "לי נצרים", "לי סוכריות" ו"איור הברווזים".
ביום 20/06/02 במסגרת בש"א 7895/02 הוציא בית המשפט המחוזי בת"א צווי מניעה זמניים בהתייחס לייצור הדגמים "אביב", "אור", "הדס" ו "לי נצרים". לטענת התובעים, עם מתן ההחלטה הפסיקו התובעים מלייצר ולשווק את כל שבעת הדגמים של רהיטי התינוקות, כאמור לעיל.
במסגרת ההחלטה בבש"א 7895/02 הותנה תוקפו של הצו בחתימה על התחייבות עצמית וערבות צד ג' של מנהליה של הנתבעת 1, הם הנתבעים 3 ו-4, ללא הגבלת סכום, וכן הפקדה של ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 150,000 ש"ח צמודה למדד המחירים לצרכן. ערבויות אלה נמצאות כיום, לטענת התובעים, בתיק בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה. כן נקבע כי הצו יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בת.א. 1457/02.
ביום 10/12/02 במסגרת בש"א 14046/02 נתן בית המשפט צו מניעה נוסף כנגד התובעת הפעם בהתייחס לייצור דגם "שחר", בכפוף להתחייבות עצמית וערבות צד ג' והפקדה של ערבות בנקאית אוטונומית של 50,000 ש"ח.
ביום 24/11/08 ניתן ע"י בית המשפט המחוזי מרכז בפ"ת
פסק דין חלקי בתובענה ת.א. 5187-08-07 מפי כב' השופטת אסתר שטמר לפיו ניתנו
צווי מניעה קבועים בהתייחס לייצור שלושה דגמים הידועים בשמם: "לי נצרים", "שחר" ו"לי סוכריות" מתוצרת התובעת.
בנסיבות אלה, לטענת התובעים, פקעו למעשה צווי המניעה הזמניים שניתנו לדגמי המיטות: "אביב", "אור" ושידת "הדס" מתוצרת התובעת.
לטענת התובעים, התובעת לא ייצרה ולא שיווקה את הדגמים "אביב", "אור" ו"הדס" במשך תקופה של למעלה מ- 6 שנים, כל זמן שהצו הזמני עמד בתוקפו בין השנים 2002 עד 2008.
לטענת התובעים, שלושת הדגמים הנ"ל היו דגמים שנמכרו במחזורים גדולים ומניעתה של התובעת לייצרם ולשווקם בעקבות צו המניעה הזמני שניתן כנגדה גרמה להפסד מכירות ורווחים גדול מאוד. לטענתם, הנזק שנגרם לתובעים גבוה מזה שנגרם לנתבעים, הן הממוני והן שאינו ממוני.
ביום 26/04/11 ניתן
פסק דין סופי ב- ת.א. 5187-08-07 (מפי כבוד השופטת א'. שטמר) הדן בכימות הנזק, ובו נקבע כי לנתבעת 1 נגרם נזק של 175,309 ש"ח כתוצאה מהפרת הדגמים המפרים וכי על התובעים לפצותה בסכום זה.
בעקבות צווי המניעה שניתנו כנגד התובעת הלה הגישה בקשה לחילוט הערבויות שהופקדו במטרה לפצות את התובעים על צווי המניעה שניתנו נגדם ב- ת.א. 5187-08-07.
בדיון שנערך בין הצדדים ביום 22/04/09 נקבע, כי באם הצדדים לא יגיעו להסכמה לעניין מתן פסק דין בפשרה לפי סעיף 79א' בחוק בתי המשפט, כפי שאכן היה, תימשך הבקשה לחילוט הערבויות תוך שמירת זכותם של התובעים להוסיף ולהגיש אותה במסגרת תביעת פיצויים שיגישו, היא התובענה בענייננו.
בנוסף, בדיון שנערך ביום 10/09/09 נקבע כי הבקשה לחילוט ערבויות נמחקת ללא צו להוצאות וכי הערבות נשארת בתיק בית המשפט עד חלוף המועדים לפי התקנות ממתן פסק הדין (פרוטוקולים מהדיונים בימים 22/04/09 ו- 10/09/09 סומנו כנספחים ה/1 ו- ה/2 וצורפו לבקשה לעיקולים זמניים).
עתה משניתן פסק הדין הסופי בתיק, החליטו התובעים להגיש תביעה זו.
לעניין זה יש לציין, כי לטענת התובעים נזקיה של התובעת גדולים לאין שיעור מסכום הערבויות הבנקאיות שהופקדו ולאור הודאה מצד הנתבעים כי הנתבעת 1 הינה חברה חדלת פירעון וכי היקף החובות שצברה נאמד במיליוני שקלים, יש לחלט את הערבויות כאמור לעיל.