בפניי ארבע בקשות לביטול צו עיקול זמני. בקשה ראשונה, מטעם הנתבעת 1, בקשה שנייה, מטעם הנתבעים 2,3,4 ו-9, בקשה שלישית, מטעם הנתבעים 5 ו-6 ובקשה רביעית, מטעם הנתבעים 7 ו-8.
ביום 2.7.13 התקיים דיון בבקשות אלו וכולן נשמעו יחדיו במסגרתו. המצהיר בבקשת מתן צו העיקול, מר מיכאל כהן (להלן: "
נציג הנתבעת"), נחקר על תצהירו, וכן נחקרו על תצהיריהם, המצהירים בבקשות הביטול, מר יצחק מזרחי (להלן: "
נתבע 3") ומר חביב נקש (להלן: "
נתבע 6").
בבקשת הביטול הראשונה, טענה ב"כ הנתבעת 1 כי אין בתביעת התובעת כדי לגלות יריבות או עילת תביעה כלפי הנתבעת 1. לטענתה, עסקינן במחלוקת כספית בין הנתבע 9 לתובעת וכי הנתבעת 1 אינה צד לה. בנוסף, נטען כי הטלת מלוא הנטל והסיכון על הנתבעת 1 על ידי עיקול הכספים שמגיעים לה ממכירת הנכס הנה בגדר הכבדה קיצונית. לטענתה, העיקול עשוי למנוע מהנתבעת 1 לעשות שימוש בכספים לתפעולה השוטף ובכך לסכן את איתנותה. לדבריה, נוכח העובדה שהתובעת הצטרפה להליך מכירת הנכס של הנתבעת 1 בבאר שבע, בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת רות רונן), ברור הוא שהנתבעת 1 לא תפעל להברחת נכסים או תבצע מחטפים כלשהם.
בבקשת הביטול השנייה, טען ב"כ הנתבעים 2,3,4 ו-9 כי המסמכים המסמיכים את מר כהן לפעול בשם התובעת הוצגו במרמה. כמו כן, נטען כי מר כהן גנב מהנתבע 9 שיק, מילא בו את הסכום שסבר שמגיע לו מהנתבע 9, זייף את חתימתו והגישו לביצוע. לדבריו, המחלוקת הנה בין הנתבע 9 למר כהן, ואליה נגררים כל הצדדים האחרים שלא כדין. לדידו, לו מר כהן היה שבע רצון מתוצאות פסק הבורר לא היה מגיש כיום תביעה זו. בתמיכה לבקשה זו הגיש מר יצחק מזרחי תצהיר מטעמו.
בבקשת הביטול השלישית, טען ב"כ הנתבעים 5 ו-6 כי התובעת הודתה בכתב, שמי שחייב בחוב הוא הנתבע 9 בלבד וכי במסגרת הבוררות היא תבעה ממנו את הסכום הנתבע. כמו כן, הוא ציין שגם לפי החלטת בית המשפט במסגרת הבקשה לביטול פסק הבוררות (כב' השופט גרינברגר) עולה כי הסכום הנתבע הנו חוב של הנתבע 9 לתובעת. לדבריו, היום טוענת התובעת טענה הפוכה, ולכן ברור שמתקיים בענייננו השתק שיפוטי. בנוסף, הוא התייחס לכך שהתובעת לא טענה כל טענה הנוגעת לרכיב ההכבדה, ככל שהדבר נוגע לנתבעים 5 ו-6 והיא לא הציגה שום ראיות המצביעות על חשש סביר להכבדה. בתמיכה לבקשה זו הגיש מר חביב נקש תצהיר מטעמו.
בבקשת הביטול הרביעית, נטען כי התובעת הסתירה את העובדה המפורשת שמדובר בהלוואה בינה לבין הנתבע 9 וכי אין בתביעת התובעת כדי להצביע על כל יריבות עמם. כמו כן, נטען כי עילת התביעה נולדה בינואר 2006 ומכאן שהתיישנה. בתמיכה לבקשה זו הגיש מר דורון חלא תצהיר מטעמו.
דיון
הפסיקה וההלכות לעניין בקשה לביטול בקשה צו עיקול מורות כדלקמן:
"דיון בבקשה הוא כהמשך הדיון בבקשה המקורית: נטל השכנוע שיש להשאיר את הצו בעינו רובץ על המבקש המקורי, וסדרי הדין הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, לרבות זכותו של מבקש הביטול לחקור את המבקש המקורי על תצהירו תחילה"(ראו: רע"א 8420/96
מרגליות נ' משכן בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נא(3) 789).
על המבקש סעד זמני מסוג של צו עיקול לעמוד בתנאים הקבועים בתקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "
התקנות"). במסגרת זו, עליו לעמוד בתנאים הבאים,
"תקנה 362 לתקנות קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין" (רע"א 9736/07 יורם קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ, 5.12.07).
לעניין קיומה של עילת התביעה וסיכוייה, כלל הוא כי
"די בכך ש'הוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה'. בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים" (רע"א 7139/96
טריגוב נ' טפחות בנק למשכנתאות, פ"ד נא(2) 661).
לעניין יסוד ההכבדה,
"יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו. יצויין, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא 'הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים'" (רע"א 10076/07
בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ'
ICC Industries LNC, 28.11.07).
בבקשה לעיקול זמני, על המבקש להוכיח איפוא, בראיות מהימנות לכאורה, קיומה של שאלה רצינית שיש לדון בה, ולעניין יסוד ההכבדה עליו להראות בראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. כמו כן, נקבע בפסיקה כי תוחלת ההכבדה בסעד זה, היא הנמוכה ביותר, ביחס לסעדים הזמניים האחרים.
ראיות מהימנות לכאורה
מעיון במכלול החומר שהוגש בפניי ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי, שקיימות בענייננו, ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה, בהתאם לאמור בתקנה 362 לתקנות. כאמור, אחת השאלות המרכזיות במקרה דנן, היא האם הסכום שהועבר מהתובעת לנתבעת 1 ניתן לצורך רכישת המניות על פי הסכם רכישת המניות או שסכום זה הפך להלוואה. השאלה מה מהות העסקה, והאם מדובר בעסקה לרכישת מניות או הלוואה הנה שאלה רצינית, שדינה להתברר במסגרת הדיון בתיק. כבר עתה אומר שמכלול הראיות שהוצגו לבית המשפט מצביעות על קיומן של ראיות מהימנות אף מעבר לנדרש בפסיקה ובתקנות.
א. הנתבעים הציגו לבית המשפט את הפרטיכל מאסיפת המניות של הנתבעת 1 מיום 14.1.10 (
נספח ל"ג - נספח 3 לחוות הדעת של רו"ח הילמן) המתייחס לאופן חלוקת כספי התובעת בין בעלי המניות והחתום על ידי בעלי המניות (הנתבעים) וכן את מכתבו של מר מזרחי (הנתבע 3) לנציג התובעת מיום 1.5.06 (
נספח י"א), בו הוא טוען שחלק מהסכום כבר הועבר לבעלי המניות בנתבעת 1. די באמור בפרטיכל זה ובמכתבו של מר מזרחי כדי לקיים את תנאי תקנה 362 לתקנות, כלפי הנתבעים 9-2.
ב. די בעובדה שסך של 1,611,050 ש"ח (
אישור עו"ד סומך על קבלת פיקדון - נספח ו') הופקד על ידי התובעת אצל עו"ד סומך בנאמנות ובהמשך הועבר לקופת הנתבעת 1, ואשר סווג במסמכי הנתבעת 1 כסכום שעומד לזכות התובעת, כדי להראות שמתקיימות בענייננו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה בהתאם לתקנה 362 לתקנות, כלפי הנתבעת 1.
שאלת קיומה של הלוואה במקום הסכם רכישת המניות - כשאלה רצינית
הנתבעים טוענים שמהמכתב שנכתב על ידי מר כהן (נציג הנתבעת) (
נספח י"ב) אפשר לכאורה להסיק, שמדובר בהלוואה לנתבע 9. טענה זו, אינה חפה מספקות.