ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
3894-04-11
30/10/2012
|
בפני השופט:
נחום שטרנליכט
|
| - נגד - |
התובע:
רמי ארזי
עו"ד עדי מרגלית
עו"ד שירה זכריה
|
הנתבע:
דורון נחום
עו"ד זהר חדד
|
| החלטה |
טענות המשיב-התובע בכתב התביעה
התובע הינו בעלים של חנות (להלן -
החנות) במרכז המסחרי באלעד (להלן -
המרכז המסחרי). הנתבע הינו מנהל אגף שיפור פני העיר בעיריית אלעד (להלן -
העירייה).
במשך למעלה מחמש שנים הציבה העירייה במרכז המסחרי מכולה לאיסוף אשפה ודאגה לפינוי האשפה מהמרכז המסחרי. בראשית שנת 2011 חדלה העירייה מלעשות כן. בנסיון להגיע להסדר בעניין זה התקיימו מספר פגישות בהן נכחו הנתבע ובעלי החנויות במרכז המסחרי. הנתבע נכח בשתיים מאותן פגישות.
בפגישה שהתקיימה ביום 14.3.11 נכחו התובע, הנתבע, שני נציגים נוספים של העירייה וכן שנים אנשים נוספים, המנהלים חנויות במרכז המסחרי. במהלך הפגישה היו חלופי דברים עניינייים בין הנוכחים, כאשר לפתע התפרץ הנתבע כלפי התובע, והטיח בו כינויים מעליבים, כגון:
"... אתה קנטרני אני מכיר אותך לא מהיום ... אתה רוצה להיות פרובוקטור ... ידידי אתה הפכת ... אתה קטן ומושתן וכמו שהכרתי אותך לפני עשר שנים נשארת אותו טיפוס של בן אדם ...".
התובע טוען, כי אמירת דברים אלו על ידי הנתבע בפני אנשים נוספים מהווה פרסום לשון הרע על התובע, ועל כן עותר הוא לחיוב התובע בתשלום פיצויים בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן -
החוק).
טענות הצדדים בבקשת המבקש-הנתבע לסילוק התביעה על הסף ובתגובת המשיב-התובע לבקשה
הנתבע טוען, כי במקרה זה ובהתאם להוראות סעיף 7ג לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן -
הפקודה) חלה עליו החסינות הקבועה בסעיף 7א לפקודה. לפיכך יש לדחות התביעה.
הנתבע טוען, כי ככל שנעשה הפרסום הנטען בכתב התביעה, מוקנית לו החסינות הקבועה בפקודה, כאשר התביעה לא הוגשה בהתאם להוראות תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006 (להלן -
התקנות). על כן דין התביעה להידחות על הסף.
התובע טוען בתגובתו, כי יש לדחות הבקשה, היות שבמקרה זה לא מתקיימים תנאי החסינות הסטטוטורית הקבועה בפקודה.
דיון והכרעה
בסעיף 7א(א) לפקודה נאמר:
"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".
בסעיף 7ג לפקודה נאמר:
"(א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א.
(ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית.
(ג) בית המשפט יחליט בבקשת הרשות הציבורית או העובד כאמור בסעיף קטן (א), לאלתר".
בהתאם להוראות סעיף 7 לפקודה חלות הוראות סעיף 7ג הנ"ל על עובד רשות מקומית.
יש, איפוא לבחון את השאלה, האם התקיימו במקרה זה התנאים הקבועים בסעיף 7א(א) לפקודה, שאם לא כן לא תחול החסינות הנטענת.