החלטה בתיק ת"א 38511-09-11

לפני שלוש בקשות שעניינן דרישה לסילוק התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין, בקשה לסילוק על הסף בהעדר סמכות מקומית ובקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות.

רקע כללי -

1.            התובעים הינם מר זכרי דוד וחברה בבעלותו המשמשת כסוכנות ביטוח (להלן ביחד: " זכרי").

2.            הנתבע מס' 1, מר ראודור דורי נחום, הינו המנהל של הנתבעת מס' 2, אשר אף היא חברה שמפעילה סוכנות ביטוח (להלן ביחד: " ד.נ.ר").

3.            הנתבעת מס' 3 הינה חברת ביטוח פעילה בישראל (להלן: " הפניקס").

4.            עיקר הטענות בכתב התביעה - זכרי טוענים כי בשנת 2002 היתה התקשרות בין זכרי לבין ד.נ.ר והפניקס אשר מכוחה פעל זכרי כסוכן ביטוח עבור הפניקס, באמצעות ד.נ.ר. לשיטת זכרי, היחסים בין שלושת הגורמים היו במתכונת הבאה: זכרי שימשו כסוכן ביטוח "רגיל", ד.נ.ר שימשה כ"סוכנות על" ולמבוטחים הונפקו פוליסות של הפניקס. ממשיכים ומסבירים זכרי כי ההסדר המקורי משנת 2002 המשיך בשנת 2004, או אז נכרת הסכם בין זכרי לבין הפניקס. לטענת זכרי, לאחר אותו הסכם פעלו הצדדים במשותף במטרה להקים מיזם באזור חיפה והצפון (להלן: " המיזם"), אשר יפעל למען גיוס סוכני ביטוח נוספים שיפעלו במסגרת המיזם, כאשר פוליסות הביטוח שיונפקו יהיו הן של הפניקס והן של חב' ביטוח נוספות. בין היתר, במסגרת אותם מהלכים נכרת הסכם בין זכרי לבין אדם בשם אייל אוחיון (להלן: " אוחיון") אשר אמור היה לסייע לגיוס הסוכנים שיפעלו במסגרת המיזם. ביום 6/9/04 נחתם הסכם בין זכרי לבין ד.נ.ר, אשר מפרט את עיקרי פעילות המיזם לרבות ההשתתפות בהוצאות בכל הנוגע לתשתית (משרדי המיזם וכיו"ב) והסדרים כספיים באשר לעמלות שהיו אמורות להשתלם מאת חברות הביטוח לד.נ.ר כסוכנות על והעמלות שהיו אמורות להשתלם לזכרי. זכרי טוענים כי המיזם החל לפעול במשרדי זכרי, כאשר הם נושאים בעלויות השוטפות של תחזוקת המשרדים והתשלומים לאוחיון. בכתב התביעה טוענים זכרי כי למרות שהם קיימו את חלקם בהסדר בכל הנוגע להקמת המיזם ולהפעלתו, אזי שד.נ.ר לא קיימה את חלקה וכך גם הפניקס - באשר הם לא השתתפו בהוצאות שהיה עליהם לחלוק עם זכרי ולא העבירו את העמלות כמוסכם. עוד נטען בכתב התביעה, כי למרות כמה פגישות בין הצדדים ותכתובות הדדיות לא עמדו ד.נ.ר והפניקס בהתחייבויות ואשר על כן עליהם לשלם לזכרי, ביחד ולחוד, את הסכומים שמפורטים בסעיפים 47 ו- 48 לכתב התביעה, המסתכמים לכדי 821,000 ש"ח.

5.            טענות ההגנה - ד.נ.ר והפניקס מכחישות את הטענות ועל מנת שלא להאריך יתר על המידה לא אמנה להלן את מכלול טענות ההגנה שבפיהן, שכן הן אינן חיוניות לצורך ההכרעה. 

הבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין -

6.            בקשה ראשונה זו הוגשה על ידי הפניקס כנגד זכרי והיא סומכת על הליך משפטי שהתנהל במסגרת תיק אזרחי 47747/07 (שלום ת"א) הפניקס נ' זכרי (להלן: " התיק הקודם").

7.            בתיק הקודם, התבררה תביעה של הפניקס כנגד זכרי דוד. טענתה של הפניקס באותה תביעה היתה שזכרי ואשתו שימשו כסוכני ביטוח מטעמה וכי בהתאם להסדרים ביניהם הם קיבלו תשלום מראש של חלק מהעמלות שהיו אמורות להשתלם להם לגבי פוליסות שהם מכרו. טוענת הפניקס כי חלק מהפוליסות שהם מכרו בוטלו ולכן היה על זכרי ואשתו להשיב לפניקס את אותן העמלות שהם קיבלו מראש, "על חשבון", בסכום שהצטבר כדי 156,000 ש"ח. 

8.            בקשת הרשות להגן שהגיש זכרי בתיק הקודם התקבלה, התיק נקבע לדיון ואף נקבע מועד לשמיעת הוכחות. טענותיו של זכרי בתיק הקודם היו בעיקרן כנגד החובה להשיב את העמלות ובנוסף, הוא העלה מצידו טענת קיזוז שמתייחסת לדרישותיו לקבל תשלומים מאת הפניקס מכח המיזם, כפי שפורט בתצהיר העדות הראשית של זכרי (להלן: " התצהיר של זכרי").

9.            במועד הישיבה זכרי לא התייצב לדיון, ובהמ"ש נתן כנגד זכרי פסק דין בהעדר התייצבות על מלוא סכום התביעה.

10.        זכרי עתר לביטול פסק הדין ובהחלטת ביהמ"ש מיום 15/2/11 נקבע כי לפנים משורת הדין פסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 15,000 ש"ח והפקדת סכום של 80,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש. זכרי הגיש בקשת רשות ערעור באשר להחלטה זו, אשר נדחתה (וכך גם נדחתה בקשה נוספת שהוגדרה כ"בקשה דחופה לעיון חוזר").

עמדות הצדדים -

11.         הואיל ואין מחלוקת כי זכרי לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בפסק הדין שבתיק הקודם ולא הפקיד את הסך של 80,000 ש"ח כפי שחויב לעשות - הרי שפסק הדין בתיק הקודם עומד וקיים, דהיינו - תביעתה של הפניקס התקבלה במלואה.

12.        לשיטת הפניקס, קבלת התביעה בתיק הקודם משמעה גם דחיית טענת הקיזוז שהעלה זכרי והדבר מחייב את דחיית התביעה דכאן מחמת מעשה בית דין.

13.        זכרי, מן הסתם, מתנגד לטענה וליישום המוצע של ההחלטות הקודמות.

דיון והכרעה -

14.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וקראתי את כתבי בית הדין שהוצגו לעיוני מתוך התיק הקודם - עמדתי היא כי דין הבקשה להדחות, מחמת הנימוקים שאפרט להלן.