1) בפניי בקשה מטעם התובע לאיחוד תיק זה עם תיק מספר א(קרית-שמונה) 2158-02-10 , התלוי ועומד בין התובע לבין הנתבעת בבית-משפט זה בפני כב' השופטת רבקה אייזנברג . כמו כן , עותר התובע למתן צווים לגילוי ועיון במסמכים , וכן למתן פרטים נוספים ולמתן צו המורה לנתבעת לענות על שאלות מסוימות בשאלון אותו שלח התובע אל הנתבעת ואשר לא נענו על ידי הנתבעת .
2) בתאריך 17.3.2008 הגיש התובע , אשר שימש כמפיץ ומוביל מטעם הנתבעת של העיתון "מעריב" באזור הצפון בין השנים 1990 - 2007 , תובענה כספית כנגד הנתבעת בסך של 810,429 ש"ח שעניינה סכומים המגיעים לו , לטענתו , כתוצאה מההתקשרות החוזית עם הנתבעת . בתאריך 3.2.2010 הגיש התובע כנגד הנתבעת בבית-משפט זה תובענה כספית נוספת שמספרה 2158-02-10 בסך של 747,304 ש"ח בגין אותן נסיבות עובדתיות שאליהן מתייחס כתב התביעה משנת 2008 . שני התיקים האמורים נדונו בתחילה על ידי כב' השופטת ברכה סמסון ולאחר מכן הועברו להליך גישור אשר ארך זמן ממושך , אולם בסופו של יום לא צלח . עובר למועד יציאתה של כב' השופטת סמסון לחופשת פרישה הועברו שני התיקים על ידי מזכירות ביהמ"ש הן לטיפולו של מותב זה וכן לטיפולה של כב' השופטת רבקה אייזנברג .
3) כתב התביעה הראשון משנת 2008 הוגש על ידי התובע לאחר סיום ההתקשרות החוזית בין הצדדים ביחס להובלת העיתון והפצתו בקו החלוקה המצוי בין "צומת-גולני" לאזור התעשייה "צחר" , ואילו כתב התביעה השני הוגש לביהמ"ש בשנת 2010 לאחר סיום ההתקשרות בקו החלוקה המצוי בין הישובים ראש-פינה , צפת , מרום-הגליל וחצור-הגלילית . במסגרת כתב התביעה השני , עותר התובע לפיצוי כספי בגין נזקים כספיים אשר נגרמו לו , לגרסתו , החל מהגשת התובענה הראשונה ועד ליום הגשת התובענה השנייה .
4) לטענת ב"כ הנתבע , בקשת התובע לאיחוד התובענות איננה עולה בקנה אחד עם הוראות סדרי הדין , על אף שמדובר באותה תשתית עובדתית ובאותם בעלי דין עצמם , וזאת מאחר והיה על התובע להגיש בקשה לפיצול סעדים בתיק זה . עוד טוען ב"כ הנתבעת , כי תכליתה של התובענה השנייה הינה לצורך הוספת עילות וסעדים , אשר מקומם היה להתברר במסגרת התיק משנת 2008 , וכי המדובר בניסיון ל"מקצה שיפורים" ולכפל פיצוי ו"הרחבת חזית" מצד התובע באותם עניינים שבגינם הוגשה התובענה הראשונה , וכל זאת בתואנה מצד התובע , לבלבול בכל הנוגע לנסיבות כריתת הסכם ההתקשרות הראשוני (ראה : פרוטוקול הדיון בתיק משנת 2010 מיום 20.5.2010) . ברם , ב"כ הנתבעת ציין בהגינותו הרבה כי ייתכן שמבחינת שיקולי יעילות הדיון על התובענה להתברר במאוחד בפני אותו מותב (ראה : עמוד 11 שורות 8 - 9 לפרוטוקול מיום 23.10.2010) .
5) הגישה, הדורשת קבלת הרשות לפני הגשתה של התביעה השנייה, משתלבת עם מגמתה הבסיסית של תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי . האינטרס הציבורי מחייב ריכוזם ושילובם של ההליכים כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה כאשר גם המתדיין האינדיווידואלי זכאי לכך שיראה קץ להתדיינויות וכי לא יוטרד פעמים חוזרות (ראה :
ע"א 372/85 דוד פרץ נ' תמרה פרץ, פ"ד מ (4 ) 781) . אשר למבחן לפיו יש לקבוע אימתי מדובר בעילה אחת וסעדים שונים ואימתי בעילות נפרדות נפסק כי: "
זהות העילות נבחנת לפי מהותן של העילות ולא על-פי צורתן, אך אין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים בשתי התביעות, כל עוד השאלה המהותית בשתיהן זהה, על-מנת שתיקבע זהות העילות" (ראה ע"א 259/83
אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פ"ד לט (4 ) 141 ).
6) סוגיה זו מנותחת בספרו של ד"ר זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה 7 :
"לשאלה אם מסכת עובדות מסויימות הולידה שתי עילות תביעה, או רק עילה אחת המזכה את התובע במיני סעד שונים, נודעת, איפוא, לעתים חשיבות רבה, שכן התובע יוכל במקרה הראשון לשוב ולהגיש תביעה אחרי שהגיש תביעתו הראשונה, ובמקרה השני אינו יכול לעשות כן, אלא אם קיבל רשות מבית-המשפט בהתאם לתקנה 45, אך דא עקא, זה אחד המקרים בהם אמנם העיקרון ברור אך השימוש בו אינו כל כך פשוט.... תובע שדרש ביצוע בעין של חוזה מכר ומבוקשו לא ניתן לו, אינו יכול עוד- כך פסק בית המשפט- אלא אם כן הורשה לעשות כך לפי תקנה 45 - לתבוע דמי נזק בתביעה נפרדת, לפי שהדמים הם סעד בגין אותה עילה.." (שם בעמ' 170/1). ברם , הפרה שאירעה לאחר הגשת התביעה הראשונה יוצרת עילה חדשה שבגינה ניתן לתבוע בלי להיזקק לרשות לפיצול סעדים (
ע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה (שותפות רשומה) נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בעמ (בפירוק מרצון), פ"ד מב (4) 805 ) .
7) בענייננו , התובענה השנייה הוגשה לביהמ"ש כשנתיים ימים לאחר הגשת התובענה הראשונה ועניינה טענה מצד התובע להפרת הסכם ההתקשרות עם הנתבעת ביחס לקווי חלוקה השונים מאלו המפורט בכתב התביעה הראשון , תוך התייחסות של מפורשת של התובע לראשי התביעה מכתב התביעה הראשון ולנסיבות הגשת התובענה השנייה (ראה : סעיף 16 וכן סעיפים 80 ו - 81 לכתב התביעה השני) . אשר לטענת הנתבעת לפיה התובע פעל בחוסר תום לב בעת הגשת התובענה השנייה תוך עתירה לכפל פיצוי בחלק מראשי הנזק המפורטים במסגרת התובענה השנייה , הרי שעל הדבר להתברר לאחר בחינה מעמיקה של נסיבות המקרים ולאחר קיום הליך הוכחות והגשת סיכומי טענות הצדדים , ולא בשלב טרומי זה . מכאן , מסקנתי היא , כי על פניו אכן קיימת תשתית עובדתית לכך שאכן נתגלעה מחלוקת נוספת בין הצדדים לאחר הגשת התובענה הראשונה , וכי לא היה מקום להגשת בקשה לפיצול סעדים , אשר ממילא רשאי התובע להגישה בכל שלב של ההתדיינות , לרבות בשלב הערעור (ראה : ע"א 1049/94
דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן , פ"ד נ(5) , 820) .
8) הפסיקה אף קבעה ,כי לבית המשפט הדן בבקשת איחוד תובענות שקול דעת רחב בשאלה האם לאחד את התובענות . בהתאם להלכה שהתגבשה הרי שבין השיקולים שעל בית משפט לשקול בבואו להכריע בשאלה אם לאחד תובענות , עליו לתת את הדעת ולברר האם יש שאלות עובדתיות ושאלות משפטיות משותפות בתובענות, מיהות הצדדים, השלב בו מצוי כל אחד מההליכים והאם יכולה להיות השפעה לקביעות בתובענה אחת על ההכרעה בתובענה האחרת (ראה : בש"א 963/02
קאחתן נ. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ מיום 17.3.2002) . עוד לציין , שנקבע בפסיקה , כי אין זה תנאי שתהיה חפיפה מוחלטת בין נושאי הדיון בשתי התובענות וגם אין צורך בחפיפה כזו בין בעלי הדין, ו"די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא" (ראה : בש"א 4345/99עמותת
מתן לפיד נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ מיום 19.10.1999) .
9) נוכח האמור לדלעיל , הרי שמאחר ומדובר באותם בעלי דין ובאותה מסכת עובדתית ומשפטית , ונוכח עמדת ב"כ הנתבעת עצמו לפיה איחוד התובענות ייעל את הדיון בשני התיקים , מצאתי לנכון להורות על איחוד שתי התובענות בהתאם לסמכותי מכח תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 . החלטתי זו מהותית בנסיבות דנן הן לצורך מניעת כפל החלטות בין שני מותבים שונים והן לצורך שמירה על עקרונות יעילות הדיון וחיסכון בזמן שיפוטי .
10) אשר על כן , הבקשה לאיחוד התובענות מתקבלת . המזכירות תאחד ברישומיה את התיקים 3516-03-08 ו- 2158-02-10 . אין צו להוצאות .
ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"א, 21 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.