לפניי בקשה לתיקון כתב תביעה בדרך של הוספת סעד ובקשה למתן צו עשה זמני.
1.
רקע:
(א) על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשים הם תושבי מושב חגור הנמצא בתחום שיפוט מועצה אזורית דרום השרון. המשיבה 2 (להלן:- "
האגודה"), היא האגודה השיתופית החקלאית במושב חגור והיא הקצתה למבקשים זכות להחזיק ולהשתמש בנכס מסוג "בית בעל מקצוע" (להלן:- "
בתים מקצועיים"). בתים מקצועיים מזוהים כך על סמך תכניות מתאר מאושרות, ומיועדים להקמת בית מגורים בודד כאשר יתרת החלקה מיועדת לחצר. בתקנון התכנית המזוהה כמש"מ/69 (שד) מזוהים נכסי המקרקעין נושא ההליך כשלוש חלקות בחזקתן של שלוש משפחות התובעים.
(ב) לטענת המבקשים בכתב התביעה, הרשאת האגודה למבקשים לא נרשמה עד היום בספרי רישום המקרקעין ולכן מעמדם הוא של בני-רשות של האגודה שהיא בת רשות של הבעלים, הזכאים לחכירה לדורות. לטענתם, מאחר שבמשך קרוב לעשרים שנה לא הצליחו לממש זכאותם להירשם כחוכרים לדורות בנכסים אלו, לרבות לאחר צו שיפוטי שהוצא בעניין, הם החליטו לפנות לערכאות, זו הפעם השלישית.
(ג) בכתב התביעה מפרטים המבקשים את כל השתלשלות האירועים בעשרים השנים הקודמות, לרבות ההליכים המשפטיים שהיו בין הצדדים: ההליך הראשון, בו נמחק בהסכמה המשיב 1 (להלן:- "
המינהל") הסתיים בשנת 1997 בהסכם פשרה (להלן:- "
הסכם הפשרה") שלפיו המבקשים ויתרו על תביעתם להכיר בצאצאיהם כזכאים להשתתף בהרחבת חגור והאגודה הסכימה למתן חכירה לדורות בחלקות הבתים המקצועיים על שם משפחות המבקשים וכן הסכימה שהמבקשים יהיו זכאים לבקש פיצול החלקות המקוריות שברשותם למגרש מגורים חדש או שני מגרשים כאלו, לכל היותר.
(ד) הצדדים להסכם הפשרה לא הצליחו לגרום למינהל להסכים לביצוע המוסכם, ולכן נקטו הליך משפטי שני שהסתיים בשנת 2006 בפסק דין שניתן על ידי כב' השופטת ענת ברון (להלן:- "
פסק הדין השני"). בפסק הדין השני נקבע, שהסכם הפשרה אינו מקים זכות למבקשים כלפי המינהל ושאף הזכות שהוא מקים להם כלפי האגודה מוגבלת בהיקפה. כן נקבע, שהמינהל רשאי להחכיר בתים מקצועיים אך למבקשים לא קמה זכאות אוטומטית להקצאת המגרשים, ושייתכן שהחלטה 1002 שהתקבלה על ידי מועצת מינהל מקרקעי ישראל במהלך המשפט עשויה לסלול את הדרך לפתרון בעיית ההחכרה תוך פיצול, שנותרה פתוחה.
(ה) לאחר פסק הדין השני ועל בסיס החלטה 1002, הכינו המבקשים תכניות שינויים לכל אחת מארבע החלקות המקוריות המאושרות לפי המש"מ, אולם המינהל סירב בניגוד להסכם הפשרה לחתום עליהן בטענה שבתוך כל חלקה יש לפצל כמה שיותר מגרשים (6-7) ולא רק שניים מעבר לבית המקורי.
מאחר שעמדת המינהל לא הייתה מקובלת על האגודה התקיימה ביום 13.5.07 פגישה משולבת במשרדי המינהל בה סוכם שכדי לייצר רק שלושה מגרשים, יתוכננו שלושה מגרשים כולל הבית המקורי ויתרת המגרש המקורי תהפוך למגרש נפרד בצבע צהוב בלי זכויות בנייה בשלב זה. הכל בכפוף לאישור הנהלת מחוז מרכז (להלן:- "
סיכום 5/07").
(ו) לאחר בירורים רבים נמסר למבקשים שהנהלת המחוז אישרה את סיכום 5/07 אך דרשה שגם ההנהלה הראשית של המינהל תאשר אותו, תנאי שלטענתם, מהווה חריגה מסיכום 5/07.
ביום 14.1.09, לאחר בירורים רבים נוספים, הודיע המחוז שהנהלת המינהל קבעה שהמגרשים שיווצרו כתוצאה מפיצול המגרשים המיועדים לבעלי מקצוע ישווקו במכרז, מאחר שהמושב כבר מימש את כמות המגרשים המגיעה לו (להלן:- "
החלטת הנה"ר 1/09").
(ז) לנוכח תנאים חדשים אלה, פנו המבקשים שוב למחוז מרכז בבקשה לדון בהתפתחות זו, המסכלת את סיכום 5/07.
ביולי 2009 התקיימה פגישה עם נציגי המחוז בה נטען שהחלטת הנה"ר גוברת על סיכום 5/07 וזהו סוף פסוק.
(ח) משכך, פנו המבקשים לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה לבדיקת התנהלות המינהל. ביום 28.1.10 הודיעה הנציבות למבקשים שהמינהל מסר שוועדת העסקות אישרה הקצאת ארבעה מגרשים עם הבית לאחר החלוקה לארבעה "בעלי המקצוע" שלגביהם מתייחסת התלונה ושאר השטח יישאר בתחום המשבצת הקרקעית של המושב ללא זכויות בנייה. כן נמסר, שבחוזי החכירה שייחתמו יצוין שידוע להם שאין להם זכויות בכל שטח נוסף מעבר למגרש המוחכר - הרעה מהותית לטענת המבקשים ביחס לסיכום 5/07 ולהחלטת הנה"ר 1/09.
(ט) בהמשך, לאחר שהתפרסם בג"ץ 1027/04
פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 9.6.11) (להלן:-
בג"ץ פורום הערים") וה"פ (י-ם) 8473/09
חוטר נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 24.7.11) (להלן:- "
עניין חוטר"), פנו שוב המבקשים להנהלת המינהל בבקשה שתשקול שוב עמדתה ועתרו לפניה לחזור לרעיון המקורי: החכרת נכס בגודלו ובייעודו המקורי לפי התב"ע התקפה, היא המש"מ.
(י) בהעדר מענה מצד הנהלת המינהל, הגישו המבקשים את התובענה דנן בה הם עותרים למתן צו עשה קבוע להחכרה לדורות בשלוש החלקות המוחזקות על ידי משפחות המבקשים לפי תכנית מתאר מש"מ/68(שד); למתן צו עשה קבוע לאכיפת ביצוע צו עשה חלוט בהליכים שיפוטיים קודמים, ולחלופין, למתן צו עשה קבוע לאכיפת סיכום 5/07 המהווה הבטחה שלטונית של המינהל.
(יא) בהמשך, לאחר שהודיעו הצדדים שלא הצליחו להגיע להבנות ביניהם, הגישו המבקשים בקשה להתיר תיקון כתב התביעה (להלן:- "
בקשת התיקון") על ידי הוספת הסעד הבא:-
"
לקבוע כי ראוי להחיל את החלטה 1269 של מועצת מקרקעי ישראל המצורפת לכתב תביעה זה בהמשך - על התובעים, ולהורות לנתבעת 1 לאפשר לכל משפחה תובעת להוון עד דונם אחד כולל בית מגוריה בחלקה סטטוטורית הקיימת לפי תכנית המתאר התקפה (בחלקות 106, 110 ו-115 לפי תכנית מתאר משמ/68/שד), ולחכור ללא היוון את יתרת אותה חלקה ביעודה המקורי או לפצל ביתרת החלקה מגרשי משנה לצורך הקמת עד 2 יח"ד חדשות שם כנגד תשלום של דמי היוון נפרדים לנתבעת 1, לפי בחירת כל משפחה, הכל לפי הוראות החלטה 1269."
בבקשת התיקון טענו המבקשים, שביום 7.11.12, כמעט שנה אחרי הגשת התביעה, קיבלה מועצת מקרקעי ישראל את החלטה 1269 שאושרה ביום 26.12.12, וקבעה מודל פעולה המשקף את מרבית המבוקש בסעדים שביקשו בכתב התביעה המקורי ולכן ביקשו להחיל עליהם מודל פעולה זה.
(יב) לשיטת המבקשים, החלטה 1269 מתקנת החלטות קודמות של המועצה (1178 ו-1213) שקבעו תנאים מכבידים ביותר לביצוע חכירה בכלל והיוון חכירה בפרט של "משקי עזר", אולם למרות שהצורך בעיגון זכויות המחזיקים ב"בתי בעלי מקצוע" דומה עד זהה לצורך בעיגון זכויות המחזיקים ב"משקי עזר", ולמרות שאין כל הבדל מהותי בין שני סוגי נכסים אלו, החלטה 1269 ייחסה את עצמה רק למשקי עזר.