1. בפני בקשת הנתבע להורות לתובע לגלות ולהמציא מסמכים וכן להורות על תיקון כתב התביעה.
בבקשה לתיקון כתב התביעה טען הנתבע כי המדובר בכתב תביעה סתמי ולא מפורט. הנתבע עתר לפיכך להורות לתובע לתקן את התביעה, כך שיפרט את מקרי התקיפה אליהם הינו מתייחס, לרבות המקומות והמועדים בהם אירעו וכן לפרט את הטיפולים הנפשיים והגופניים שניתנו לתובע לאחר הפגיעות.
התובע התנגד לבקשה וטען, כי התביעה הוגשה ביום 18.8.10, כאשר מאז נערכו מס' דיוני קדם משפט, ללא שהועלתה הטענה.
לטענת התובע, מטרת הבקשה לעכב קידום בירור התביעה.
2. הבקשה לגילוי והמצאת מסמכים התייחסה לתיקיו הרפואיים של התובע בכל קופ"ח והמרפאות בהן טופל, תיקו של התובע במל"ל, תיקו של התובע בביה"ס ובפנימיות בהן למד, מסמכים ביחס לתיק פלילי שהתנהל כנגד התובע, תיקו הצבאי של התובע, תיקו של התובע במחלקת הרווחה.
התובע התנגד לבקשה. לטענתו המסמכים המבוקשים חסויים וככל שהתובע יידרש להציג מסמכים כלשהם לצורך הכרעה בתביעה, יציגם בפני ביהמ"ש בלבד.
דיון
:
3.
הבקשה לגילוי והמצאת מסמכים - ההליך של גילוי מסמכים נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי היריב, לרבות מסמכים שאין בעל דין מתכוון להגיש כהוכחה במשפט. הבסיס העקרוני להליך זה הינו גילוי מרבי שכן המשפט עומד על האמת. ראה בספרו של כב' השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית בעמ' 62.
תנאי מקדמי לגילוי ועיון במסמכים הינו הרלוונטיות של המסמכים, כשגישת הפסיקה בנושא היא ליברלית:
כל מסמך שיש בו לסייע לקו חקירה וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו, הוא רלוונטי וזאת לאור האינטרס של חשיפת האמת.
התובע טען לחיסיון המסמכים- אכן ביחס למסמכים רפואיים, לרבות מסמכי פסיכולוג, קיים חיסיון סטטוטורי יחסי המעוגן בסעיף 49 וסעיף 50 לפקודת הראיות. אולם, המדובר בחיסיון יחסי - שכן החיסיון מוסר שעה שהאדם מוותר על החיסיון, או שעה שביהמ"ש מוצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה. כלומר, האינטרס של החיסיון- הגנת הפרטיות , אינו מוחלט ויכול שיידחה מפני האינטרס של גילוי האמת ומניעת פגיעה בזכותו של בעל הדין שכנגד למשפט הוגן.
ברי כי משמדובר בתביעת נזיקין, המתייחסת לנזקים רפואיים ונפשיים שנגרמו לתובע, הרי כל המסמכים הרפואיים בעניינו, לרבות בקופ"ח, במל"ל וכן תיקו הצבאי הינם מסמכים רלוונטיים הדרושים לצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין האירועים הנטענים נשוא התביעה למצבו הרפואי הנפשי של התובע.
כנגד זכותו של התובע לפרטיות עומדת זכות הקניין של הנתבע אשר מהווה אף היא זכות יסוד. משבחר התובע להגיש תביעתו, אינו יכול להסתתר מאחורי טענת הפרטיות על מנת לפגוע בזכויות הגנתו של הנתבע.
מאחר שמדובר במסמכים רלוונטיים ומשהתובע בחר להגיש תביעה בעניין לבית המשפט, נסוג החיסיון הרפואי לצורך בירור התביעה וגילוי האמת.
וראה ת"א (חיפה) 995/05 פלוני נ. מיקוד אבטחה שמירה שירותים וניקיון בע"מ:
"כאשר בעל הדין שנדרש לחשוף את המסמך נשוא החסיון או נשוא
הטענה לפגיעה בפרטיות הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לאחוז בחבל משתי קצותיו: גם להגיש תביעה וגם לסרב להמציא חומר העשוי לשמש את יריבו בטענה לפגיעה בפרטיות או בחסיון. ההנחה היא, שבעצם הגשת התביעה, יש משום ויתור מכללא על הגנת הפרטיות ועל החסיון, וכי התובע נכון להקריבם על מזבח תביעתו.
בתיקי נזיקין קיימת פרקטיקה, לפיה התובע חותם על כתב ויתור סודיות רפואית (וס"ר) על מנת לאפשר לנתבע לגלות על חומר רפואי הרלוונטי לתביעה, בין היתר, כדי לאפשר לנתבע להגיש חוות דעת שכנגד ...
השורה התחתונה היא, שכאשר בתובע עסקינן, נקודת האיזון, בין האינטרסים הנוגדים של גילוי האמת מול החסיון והפגיעה בפרטיות, קרובה מאוד לאינטרס של גילוי האמת, וידו של אינטרס זה תהא על פי רוב על העליונה. ברם, אין פירוש הדבר הגשת תביעת נזיקין מבטלת מיניה וביה את החסיון הרפואי. גם התובע, יהא רשאי במקרה מתאים, להעלות את הטענה כי ראוי שלא לחשוף חומר מסויים, בשל חסיון או בשל פגיעה קשה בפרטיותו". (הדגשה שלי ר.א).
בענייננו עצם עילת התביעה והנזקים הנטענים הינם כשלעצמם רגישים ויש בהם פגיעה בפרטיות. אולם, כאמור, משבחר התובע להגיש תביעתו, אינו יכול להסתתר מאחורי טענת החיסיון.
4. יחד עם זאת, צד אינו צריך לעמול בשביל הצד האחר באיסוף החומר הנדרש. לפיכך, ככל שאין בידי התובע את מלוא המסמכים המבוקשים, אינו צריך לפנות עבור הנתבע לגופים האמורים לצורך קבלת מלוא החומר ודי בכך שיעביר לנתבע טופס ויתור סודיות רפואית חתום על ידו על מנת לאפשר לנתבע לפנות בעצמו לצורך קבלת כל החומר הרלוונטי לתביעה.
מובן כי ככל שמדובר במסמכים המצויים בידי התובע (כגון, המסמכים שעמדו בפני המומחה הרפואי מטעמו של התובע), או מסמכים שהתובע מתכוון להסתמך עליהם בדיון, חובה עליו להעבירם לעיון הנתבע.